מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםשו"ת במראה הבזק חלק שביעי — סימן ע״ב
אילינוי, ארה"ב, תמוז תשס"ח
עב. חיוב לימוד תורה וחיוב "והגית בו"
שאלה: הגיע אלי בחור צעיר ממשפחה החברה בקהילה. הבחור ירא שמים ואוהב ללמוד תורה, אבל משקיע זמן גם בפעילות חברתית, והוא חושש ל"ביטול תורה". אודה לכם על הדרכתכם בנדון זה.
תשובה: ראוי לשמור על קשרים משפחתיים וחברתיים, ויש להקדיש לכך זמן לפי צרכיו האישיים של כל אחד ואחד, אישיותו, גילו ומעמדו.
מצוות לימוד תורה כוללת שני עניינים: א. ידיעת התורה, ב. עסק בתורה.
א. ידיעת התורה פירושה להכיר את חלקיה הרוחניים והמעשיים של התורה ולזכור אותם. יש אומרים שחיוב זה לעסוק בתורה נמשך כל החיים, שהרי אין גבול לידיעת התורה.
ב. חיוב העיסוק בתורה נלמד ממה שכתוב "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה". הוא נזכר בברכות התורה: "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לעסוק בדברי תורה". נחלקו הפוסקים אם זו מצווה בפני עצמה, או שהיא נכללת במצוות ידיעת התורה והיא מגדירה את זמני הלימוד שעל-ידם יגיע לידי ידיעת התורה.
יש פוסקים, ובכללם השו"ע, שלדעתם יוצאים ידי חיוב של עסק התורה על-ידי קביעת עתים ביום ובלילה ללימוד תורה. היינו, שבכל יממה חייב לקבוע עת אחת ביום ועת אחת בלילה ללימוד. אין שיעור קצוב לעת זו, ויוצאים ידי חובה בזמן כלשהו. אכן כל המרבה הרי זה משובח. פוסקים אחרים, ובכללם הרמ"א, סוברים שיש חיוב ללמוד תורה ללא הפסק כלל (גם הם מודים שיש להקציב זמנים לפעילויות חיוניות כמו אכילה, שינה, פרנסה וכיו"ב).
לדעה זו יש כמה דרגות בקיום "לא ימוש". לכתחילה צריך לקיים את המצווה כפשוטה, אך אם הדבר איננו מתאפשר יקיים "לא ימוש" בקביעות עתים ביום ובלילה. אם גם זה אינו מתאפשר, יקיים את המצווה על-ידי קריאת שמע של שחרית וערבית.
"ביטול תורה".
לפי זה אדם מבטל את החיוב בתחום של "עסק בתורה", לפי הדעה הראשונה אם לא למד תורה כלל במשך יום שלם או לילה שלם. לפי הדעה השנייה, אם היה לו זמן פנוי שיכול היה ללמוד תורה ולא למד, הרי זה ביטל "לא ימוש", גם אם קבע עתים ביום ובלילה. ביטול "ידיעת התורה" היינו שהתרשל ולא הגיע לרמה שהיה יכול להגיע אליה בידיעת התורה. לכן אדם צריך להשתדל ולהתייגע בתורה כפי כוחו על מנת להגיע לידיעת התורה, בדרך היותר שלמה. כיוון שתורתנו היא "תורת חיים", היא כוללת תחומים רבים שגם העסק בהם נחשב כקיום התורה, ולעתים אף יוגדר כלימוד תורה. ניתן כמה דוגמאות:
א. אם אדם מרגיש בעצמו שהוא צריך למנוחת הנפש, לשיחה עם חברים, לצאת לטיול וכיו"ב – זהו ודאי איננו ביטול תורה, מפני שללא זה לא יוכל ללמוד תורה כראוי. כשם שצריך להיזהר ולנצל את הזמן כך מוטל עליו לדאוג למנוחה כדי לשמור על בריאות גופו ונפשו. זאת כדי שלא להגיע למצב שלא יוכל ללמוד תורה כלל, או יאלץ להפסיק ללמוד לפרקי זמן ממושכים.
ב. אם מפסיק מלימוד תורה כדי ללמוד מקצוע שיפרנסו או לצורך פרנסתו אין בזה "ביטול תורה", שהרי זהו צורך חיוני. וכבר פסקה הגמרא "הרבה עשו כרבי שמעון בר יוחאי ולא עלתה בידם". ועל זה נאמר: "כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עוון".
ג. אם משוחח עם חברים ומקיים את מאמר התנא באבות "קנה לך חבר", או שמדבר עם חברו כדי לעשות שלום בינו לבין חבר אחר, או כדי לייעץ לו עצה ההוגנת לו בענייניו, או כדי לשמחו ולהפיג ממנו את צערו, או שמדבר עם אשתו, או עם הוריו, או קרוביו – ודאי שאין בזה משום "ביטול תורה", שהרי מדובר בצרכי מצווה, והוא אף חייב להפסיק מלימודו כדי לקיים מצוות שאי אפשר לעשותן על-ידי אחרים.
מובן שצריך לעמוד על המשמר ולא לבטל יותר מהנצרך. אפילו לגבי תפילה, שהיא בוודאי מצווה גדולה, פסקו חז"ל שלא יאריך בה כדי שלא יתבטל מתורה.
מצווה זו של לימוד תורה היא הגדולה שבמצוות, וכל המצוות אינן שוות לדבר אחד מן התורה, וכל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק – הרי זה בכלל בוזה דבר ד'. לכן צריך כל אדם לערוך חשבון נפש מהו הנצרך ומה לא, ויהי רצון שינחנו ה' בעצה טובה מלפניו.