שו"ת במראה הבזק חלק שביעי — סימן פ״ט

ניו יורק, ארה"ב, סיוון תשס"ח

פט. תרומת רקמת אשך כפתרון לבעית פוריות

שאלה: זוג צעיר אינו יכולים להביא ילדים לעולם כי אין לבעל תאי זרע כלל – אפילו זרעים אחדים בשביל ICSI. הבעל איננו מוכן לסמוך על הפוסקים המתירים הזרעה מלאכותית עם זרע זר, אך הוא מוכן לסמוך על העמדה שבהשתלת אברים התורם "מאבד" את בעלותו על האבר שהושתל, והשתל נחשב כחלק מגוף האדם שקיבל אותו.

הבעל הציע לשתול כמה תאים (פחות מ-cc אחד דרך ביופסיה) מאשך של איש אחר. רקמת האשך של התורם תושתל בתוך האשך של המקבל, ואז יאוחה החתך של האשך ושל שק האשכים. לאחר המתנה קצרה, החתכים ייפתחו מחדש ורקמת האשך של התורם תוסר לצורך הפריה באמצעות ICSI.

מבחינה רפואית, ניתן לעשות את הדבר מבלי לגרום כל נזק לתורם או לבעל, אך מובן שהדבר יוצר בעיות הלכתיות אחרות. אחי הבעל מוכן להיות התורם.

תשובה: היות שיש סברות חזקות שלמרות ההשתלה, הוולד מיוחס לתורם הרקמה ולא למושתל, ולכל הפחות הדבר בגדר ספק, הרי שיש לדחות את ההצעה, ואין לעשות את השתלת רקמת האשך וההפריה. פעולה שכזו עלולה לגרום, לשיטות מסוימות, לחשש ממזרות של הוולד, ואף שאין כאן חשש לדין "פצוע דכא" – מכל מקום יש לחשוש לחבלה וסיכון שקיימים בעצם הוצאת רקמת האשך מהתורם.

יתרה מזו, הרעיון של תרומה מאחי הבעל בעייתי מאוד מבחינות רבות, בעיקר פסיכולוגיות. לא הרחבנו בנושא כיוון שיש להיוועץ בבעלי מקצוע בכל מקום שיש חשש שכזה.

יש לשוחח עם הבעל ולהבהיר לו שהפתרון ההלכתי האפשרי למצבם של בני הזוג הוא קבלת היתר לתרומת זרע מגוי, על סמך הפוסקים המתירים זאת.