שו"ת במראה הבזק חלק שביעי — סימן צ״א

עפולה, ישראל, מרחשוון תשס"ח

צא. נאמנות לטעון שאיננו כהן לאדם ששם משפחתו כגנוביץ

השאלה: חתן וכלה עולים מחבר העמים. שניהם יהודים משני הצדדים. הכלה הייתה נשואה לגוי על-פי הצהרתו. החתן שמו כגנוביץ, שהוא שם של כהן, אך כמסיח לפי תומו הוא סיפר כי זה שם משפחתה של אמו. את אביו הוא לא הכיר, ולכן הוא קיבל את שמה. האם יש להתיר להם להינשא?

כיוון שהחתן והכלה כבר אחודים זה בזה, והם אינם צעירים (בני כשישים) ולא יסכימו להיפרד, וביקשו להינשא כדת משה וישראל, אנו מבקשים לנהוג בהם לקולא, על מנת שלא לדחוף אבן אחר הנופל ולקרבם לדת ישראל. מה דעתכם?

התשובה:

א. אדם שלא הוחזק כנכרי נאמן לומר "יהודי אני".

ב. הוא הדין והוא והטעם שיהודי שלא הוחזק ככהן יהיה נאמן לומר "ישראל אני ואיני כהן". מקרה דנן ייתכן שקל וחומר הוא.

ג. אם הוחזק ככהן, יצטרך להוכיח את טענתו שאינו כהן.

ד. בנדון דידן המבקש לא הוחזק ככהן. שם המשפחה אינו מוכיח כי המבקש כהן, והמבקש הסביר בצורה הגיונית מדוע הוא מחזיק בשם זה אף שאינו כהן. על כן, לרוב הדעות אין צורך בשני עדים, והוא נאמן.

ה. גם אם אדם הוחזק לכהן, יש לבדוק מהו בסיס החזקה. האחרונים הקלו במקרים שהמקור להנהגת הכהונה הוא דברי אב שאינו שומר מצוות, סימנים על קבר, ואפילו אם שם המשפחה כהן, וכן בחשש שיחזור לסורו (בחלק מהתשובות נאמר בפירוש שמדובר באדם שנהג בכהונה).

ו. רצון בני הזוג לחזור ליהדות ולהינשא כדת משה וישראל מחזק את אמינותם, ויש צד לומר ש"הוי כאנן סהדי" שאינו כהן (עיין בהערות לעיל).

ז. לאור הנ"ל ניתן להשיאם כדת משה וישראל, לאחר בירור מעמיק שאכן לא הוחזק לכהן וטענתו מוכחת.