שו"ת במראה הבזק חלק שביעי — סימן צ״ג

ירושלים, ישראל, אלול תשס"ו

צג. מגורים של בעלי צרכים מיוחדים בדירה מעורבת לבנים ולבנות

שאלה:

הקדמה: אני מרכזת פרויקט מיוחד מטעם "בת עמי", המאפשר גם לבעלי צרכים מיוחדים להתנדב לשירות לאומי. אחד הפרויקטים, שאני קשורה אליו ישירות, הנו פרויקט ייחודי וראשון מסוגו בארץ, המאפשר לבעלי שיתוק מוחין (נכות פיזית) לצאת לשירות לאומי במסגרת מוגנת, עם מערך תמיכה וליווי צמוד. המתנדבים יוצאים להתנדבות בשירות לאומי, ובשנים שלאחר מכן יקבלו ליווי בתכנית לימודית אקדמית (או אחרת), כך שיוכלו לקדם את עתידם בצורה משמעותית.

שאלה: בפרויקט משתתפים בשלב זה כמה בנים ושתי בנות. מסיבות כלכליות מובנות, רק דירה אחת עומדת לרשות כל המשתתפים. המתנדבים מתגוררים בדירה, שהונגשה-שופצה ועברה התאמות מיוחדות לצרכיהם (אביזרים ועזרים מיוחדים, מעברים רחבים לכיסא גלגלים וכיו"ב).

בדירה נמצא משגיח (או משגיחה) בשעות השהות של הדיירים (הערב והלילה) על מנת לעזור להם. אחת הבנות המשתתפת בפרויקט ומתגוררת בדירה הנה בוגרת אולפנה. אנשים שונים בסביבתה הקרובה של המתנדבת מפעילים עליה לחצים רבים לעזוב את התכנית ולצאת מדירה זו, מאחר שהם רואים בכך איסור הלכתי חמור.

הבחורה נמצאת בקונפליקט גדול ובמצב רגשי מורכב: היא נקרעת בין רצונה לשרת בשירות לאומי כמו כולן וכן לקדם את עתידה המקצועי, ובין הבעיה ההלכתית העולה לכאורה מן הסיטואציה.

השאלה היא אם ישנו כאן איסור ייחוד, או איסור אחר שהנו בלתי פתיר (יש לציין כי בעמותות השירות הלאומי אין אף דירת בנות המונגשת לנכים ויכולה לקלוט את המתנדבת. כמו כן, בשלב זה אין תקציב להנגשת דירה נוספת עבור בפרויקט).

תשובה:

הקדמה:

א. הגישה לשאלה כבדת משקל זו חייבת להיות בכובד ראש רב. מצד אחד עומדים בפנינו חומרתם של איסורי עריות וגודל החיוב להתרחק מהם ככל האפשר, כפי שקבעו לנו חז"ל בדיני ייחוד ובשאר דיני ההרחקה בין המינים – חיוב שכולל בתוכו הן את הדינים עצמם והן את ההרחקה ממצב שיכול להביא ללעז והוצאת שם רע, ואת ההנחיה "הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו".

מן הצד השני עומדת החשיבות הגדולה שישנה בכך שיתאפשר גם לבעלי נכויות שונות להשתלב בחברה, דבר שיתרום הן לחברה והן להם. לשני הדברים חשיבות רבה מבחינה הלכתית, שהרי אין לך גמילות חסד גדולה מזו: הן כלפי הנכים עצמם (גם במישור הרגשי, של תחושת היכולת להיות כמו כולם, וגם במישור הכלכלי, שכן כאמור בשאלה הדבר יתרום לעתיד המקצועי של משתתפי הפרויקט), והן כלפי החברה (על-ידי שילובם של אנשים כאלה במערכות השונות תהפוך החברה לטובה יותר ביחסה אליהם ובקבלתה אותם מחד גיסא, ומאידך גיסא תלותם הכלכלית בה תפחת). ההתחשבות בשני צדדים אלה כאחד נוגעת הן לתשובה עצמה והן ליישומה בפועל.

ב. האמור להלן הוא בהנחה שכל משתתפי הפרויקט הדרים בדירה המדוברת סובלים רק מנכות פיזית. אם חלק מהם סובלים גם מנכות שכלית או נפשית – ישנם מצבים שבהם ישתנה הדין, ויש לדון בכל מקרה לגופו.

ג. מנוסח השאלה, "בפרויקט משתתפים כמה בנים ושתי בנות", משמע שישנם לפחות שלושה בנים. התשובה מבוססת על ההנחה שכך המצב. אם המצב שונה או אם ישתנה – יש להפנות שאלה נפרדת, כיוון ששינוי כזה עשוי לשנות את הפסיקה בנדון.

ד. בשאלה מוזכרת נוכחות משגיח או משגיחה בשעות הערב. אם ניתן להסדיר שתהיה זו משגיחה – יש להסדיר זאת, כיוון שמצב שבו יימצאו בדירה שלוש בנות (וכנ"ל ישנם לפחות שלושה בנים) עדיף בהרבה על מצב שבו יימצאו שם רק שתי בנות, וכדלהלן.

ה. ישנה משמעות רבה לשאלה מיהם הבנים הדרים בדירה: אם מדובר בבנים שחינוכם והנורמות בחברה שאליה הם משתייכים, הנם כאלה הרואים בקיום יחסי אישות בין איש ואשה שאינם נשואים דבר פסול ומגונה, שאז יש להגדירם הלכתית כ"כשרים", או שמדובר בבנים המשתייכים לחברה שבה יחסים שכאלה נחשבים לדבר לגיטימי, שאז יש להגדירם הלכתית, לעניין זה, כ"פרוצים".

ו. חשוב להדגיש שמתשובה זו, בנסיבותיה המיוחדות – שוודאי יש להחשיבן כ"שעת הדחק" ו"מקום צורך גדול" – אין ללמוד הוראות היתר לדיור משותף של בנים ובנות (אפילו בחדרים נפרדים וכו') במצבים אחרים.

תשובה:

א. אם הבנים הם "כשרים", כהגדרת מושג זה בהקדמה, יש הבדל בין מנהגי העדות השונות: למנהג האשכנזים מותר גם לאשה אחת או שתים להתייחד עמם, בין ביום ובין בלילה, אלא שאם יהיה מצב שחלק מהבנים יעדרו מן הדירה – לא יועיל היתר זה, ויהיה צורך להיעזר בפתרונות אחרים. מספר הבנים המינימלי הדרוש לתקפותו של היתר זה הוא שני בנים ביום ושלושה בלילה (היינו בשעות השינה). למנהג הספרדים ועדות המזרח אסור לאשה אחת להתייחד עמם, בין ביום ובין בלילה, אך אם יש שלוש נשים (שתי הבנות והמשגיחה) ושלושה גברים – מותר. לגבי מצב של שתי נשים ושני גברים או יותר (מצב שייווצר כאשר לא תהיה שם המשגיחה) – ישנה מחלוקת בין הפוסקים. להלכה יש להקל בשעות היום, אך בשעות השינה אין להקל, ולכן יהיה מפתח אליו. כמובן, ניתן לדאוג שלמשגיחה תהיה אפשרות להיכנס לחדר במקרה הצורך (רצוי שגם חדרם של הבנים יהיה נעול, אבל אם אין הם מסכימים לכך – יש מקום להקל ). אם הבחורה יוצאת מחדרה בשעות אלה וחדרם של הבנים אינו נעול, עליה להימנע מלהשתהות במקום שיש לבנים גישה אליו (מטבח, פרוזדור וכדומה. לגבי שירותים אין בעיה, שהרי ודאי תנעל את הדלת, אלא שתימנע מהשתהות בפרוזדור וכדומה בדרך).

ב. אם הבנים מוגדרים כ "פרוצים", כהגדרת מושג זה בהקדמה, אין להתיר לאשה אחת או שתיים להתייחד עמם (גם אם הם בנים רבים) בחדר סגור או בדירה סגורה, בין ביום ובין בלילה. רק אם ישנן שלוש נשים (שתי המשתתפות בפרויקט והמשגיחה) יש פוסקים שמקלים בדבר, וניתן לסמוך עליהם בשעות היום.

במקרה כזה, בשעות שהמשגיחה אינה נמצאת, יש להשאיר את דלת הדירה פתוחה, ולחלופין לדאוג לכך שהמשגיחה (או אשה אחרת) תימצא במקום קרוב ותגיע לדירה לעתים בלא התראה מוקדמת, גם בשעות שהיא אינה נמצאת בקביעות. לגבי שעות השינה, יש להקפיד על נעילת החדר וכו' כבסעיף הקודם.

ג. כמובן, במשך הזמן שבו תדור הבחורה עם הבחורים באותה דירה, עליה להקפיד על אווירה רצינית ומניעת מצב של "לבו גס בה" – מה שעלול להרוס את הבסיס ההלכתי להיתר זה.