שו"ת במראה הבזק חלק שביעי — סימן צ״ט

פלורידה, ארה"ב, מרחשוון תשס"ז

צט. היתר פניה לערכאות במקום שיש סכנה לילדים

שאלה: ראובן ולאה נשואים עם ילדים במשך 13 שנה. לאה סבלה כל השנים מהתנהגות לא ראויה של בעלה בתחום חיי האישות. המצב החמיר כאשר ילדיהם החלו לחקות את התנהגות אביהם אחד כלפי השני. לאה רצתה להפסיק את הנישואין, בעיקר מחשש לביטחונם של הילדים.

בפגישה של שלושה רבנים (בית דין) הוחלט שלאה יכולה לתבוע את החזקת הילדים בבית משפט ולא בבית דין, כי זה יבטיח לה את החזקה על הילדים ויגן עליהם מפני ראובן.

יש ערעור על החלטת בית הדין, כי:

1. הרב של ההורים של לאה היה אחד משלושת חברי בית הדין שפסק זאת.

2. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות ראובן, ובית הדין לא דיבר איתו (זה נעשה כדי שראובן לא ימנע מלאה לתבוע בבית משפט – צעד שנועד להגן על הילדים).

תשובה:

א. החלטת בית הדין לגבי היתר תביעת החזקת הילדים בערכאות נכונה על-פי ההלכה ועומדת בעינה. לאה רשאית לפנות לערכאות לצורך זה.

ב. הערעורים שהובאו כנגד היתר זה, אין בהם כדי לסתור את פסק הדין בנסיבות שתוארו בשאלה: לא העובדה שאחד הדיינים הוא רבה של משפחת האשה ולא העובדה שהיתר הפנייה לערכאות ניתן ללא שמיעת טענות הבעל, שלא בנוכחותו.

ג. למרות זאת, על בית הדין להודיע לאשה שעליה להתחייב שלאחר שתקבל צו ביניים מבית המשפט בנוגע להחזקת הילדים תפנה לבעל בבקשה שיסכים לדון בעניין זה על-פי דין תורה, ועל מנת להבטיח שגם יציית להחלטות בית הדין, על בית הדין לדרוש מהבעל לתת ערבויות מספיקות (כפי ראות עיני בית הדין) שיבצע את החלטת בית הדין. במקרה שיסכים לעשות זאת, עליה לבטל את תביעתה בבית המשפט. גם על האשה לתת ערבויות מספקות שתקבל את פסק בית הדין.

בנסיבות שתוארו בשאלה, ניתן יהיה לכוף על הבעל לדון מחוץ לעירו בבית דין שאין מכירים אותו ואת מעמדו.

ד. טענת המערערים, שסוברים שיש בעיה של "גט מעושה", איננה נראית לנו. פניית האשה לקבלת החזקה על הילדים לא נועדה ללחוץ להשגת גט, ואין שום קשר בינה לבין הגירושין (שהרי גם אם הבעל ייתן גט תמשיך האשה בתביעתה).

בית הדין צריך להזהר שלא להשתמש בערבויות שנועדו להסכמה לדון על הילדים (אם יינתנו) לצורך הפעלת לחץ על הבעל לתת גט, במקום שהדין אינו מתיר כפיית גט.