שו"ת במראה הבזק חלק שישי — סימן י״א

ירושלים, ישראל, מרחשוון תשס"ה

יא. שינויים בניגון בקריאת התורה להדגשת התוכן והגברת ההקשבה

שאלה:

אני קורא בתורה בקביעות בפני ציבור, ומשתדל להקפיד על רמת דיוק מרבית, ויחד עם זאת אני קורא בסגנון מיוחד.

הסגנון המיוחד מתבטא בכמה עקרונות מרכזיים:

א. שינויים בעוצמת הקול בהתאם לתוכן העניין. כגון בציטוטים של אדם או הקב"ה מדבר: עוצמת קול גבוהה. לדוגמה, קריאת הקב"ה לאדם הראשון: איכה??

לעתים צמידות לשיטה מחייבת הכרעה פרשנית, לדוגמה: יש דעות שונות בין הפרשנים על המילים "למען ספות הרוה את הצמאה" בתחילת פרשת ניצבים - אם מילים אלו הן חלק מדברי האיש ההולך בשרירות לבו, או שמא הן תגובת הקב"ה.

ב. בציטוטים של דיבור המבטא רגשות - ביטוי הרגשות. לדוגמה: הכהן המקריא לאישה החשודה כסוטה - קריאה בקול מאיים ומפחיד. האישה הסוטה עונה "אמן אמן" בקול מלא פחד.

ביטוי הכעס של הקב"ה בעקבות חטא העגל וחטא המרגלים.

ג. שינויים במהירות הקריאה לפי התוכן. לדוגמה: בפרשת בשלח, "וינהגהו בכבדות" - קריאה אטית.

בפרשת קורח - אהרן רץ לכפר על בני ישראל כי יצא הקצף מלפני ד', החל הנגף -קריאה מהירה.

סגנון קריאה זה משפר את ההקשבה אצל מבוגרים וילדים, וכן מצמצם את הפטפוטים. לעומת זאת, טוענים המתנגדים - לא מצאנו כן אצל אבותינו, ו"חדש אסור מן התורה".

תשובה:

אם צורה מיוחדת של קריאה בתורה תגביר ותשפר את רמת ההקשבה וההבנה של השומעים, היא בהחלט חיובית מאוד:

אמנם לגבי הכרעה פרשנית נראה שאין לשליח של הקהל להכריע על דעת עצמו כפי הבנה מסוימת, אלא ישתדל לקרוא בצורה המאפשרת את כל ההבנות שעל פי הפשט.

יוצאת מכלל זה היא הכרעה על פי טעמי המקרא, שכאשר יש הכרעה פרשנית על פי הטעמים עדיף לקרוא כמותה.

למרות האמור, יש להדגיש ששינויים מדרכי קריאה רגילות, על אף שיתרמו להקשבת חלק מן המתפללים, עלולים להפריע למתפללים אחרים. תופעה זו היא קשה לצפייה מראש, הואיל ומדובר כאן ברגשות סובייקטיביים.

לכן נראה שבנדון שלנו, למרות שייתכן שיהיה בקריאה שלך הידור, מכל מקום אם הדבר פוגע בחלק מן המתפללים או מפריע להקשבתם – וכל שכן אם חלילה הוא גורם למחלוקת – הרי שעדיף לקרוא בקריאה רגילה, וההקפדה על שלום בבית הכנסת תיחשב כהידור יותר גדול. ונסיים בדברי "כף החיים": "כתבו הפוסקים שבכלל הדברים הצריכים למי שהוא ש"ץ שיהא מעביר על מידותיו…".