שו"ת במראה הבזק חלק שישי — סימן י״ג

ויקטוריה, אוסטרליה, כסלו תשס"ג

יג. בדיני מחיצה בבית הכנסת

שאלה:

במניין שלנו, רובם של המתפללים הם שומרי שבת, כשרות וכו'. עכשיו יש בבית הכנסת שלנו וילון (שהוא למעלה הרבה מגובה כל האנשים ונשים) שמשמש כמחיצה בין האנשים והנשים.

כמה מהנשים מתאוננות שאינן יכולות לראות פעילות המניין (קריאה של בר מצוה וכו'), ואחת מהן הביאה לי צילום של מחיצה שראתה בבית כנסת בארה"ב. המחיצה אטומה עד לגובה של כ-1.30, ומעליה רפרפת דקורטיבית עם רווחים גדולים. אנו מתפללים בקומה אחת עם הנשים, אבל כיוון שלא כל המתפללות לבושות בצניעות, חוששני ממה שמובא ב"אגרות משה" (או"ח א סי' מב) "בדבר מחיצה בין נשים לאנשים בביהכ"נ", שם מביא: "מה שרוצים לצרף יריעה מעשה רשת, אם נראות בזה זרועות המגולות אינן כלום". וגם ממה שמביא לפני זה, שכשאי אפשר למחות בידן צריכה להיות גבוהה עד אחר הכתפיים, שהוא לבינוניות ערך ח"י טפחים. בסי' מג מביא שטוב לעשות בזכוכית שרק מצד א' יכולין לראות וכו', אבל אינם מוכנים להשקיע כסף בזה. כיצד עלינו לפעול בנושא?

תשובה:

א. הרב משה פיינשטיין ב"אגרות משה", כפי שציינת, בירר לעומק את יסוד דין מחיצה. הוא קבע שעצם ההפרדה בין גברים לנשים היא דין דאורייתא. סיבת החיוב היא כדי שלא יבואו לידי קלות ראש, לכן לא תספיק מחיצה של עשרה טפחים היוצרת רשות בפני עצמה, כי היא איננה מונעת קלות ראש (קשר בין גברים ונשים בזמן התפילה); אך מספיקה מחיצה עד הכתפיים בגובה י"ח טפחים, המונעת קלות ראש, אף-על פי שאין היא מונעת הסתכלות. ובתשובה מאוחרת יותר קבע מידה של 60 אינטש (=כמטר וחצי), שהוא גובה כתפי נשים בזמננו. ואמנם ישנן נשים הבאות ללא כיסוי ראש, אך כבר הורה זקן שבזמן הזה מותר לקרות קריאת שמע ולהתפלל כנגדן, כיוון שרבות הולכות כך.

ב. כיוון שציינת שלא כל הנשים הבאות לבושות בצניעות, צריך אכן להקפיד על גובה שכזה, כי אסור להתפלל כנגד מקומות המכוסים כשהם מגולים.

ג. הפתרון המוצע לכם הוא שבחלק של הווילון שמעל ל- 60 אינטש (1.50 מ') הווילון יהיה אוורירי יותר, כך שהדמויות מצד אחד יהיו מטושטשות ומצד שני גם הנשים ירגישו בנוח מאחוריו.

ד. כמו שציינת, מחיצה מזכוכית חד-כיוונית היא אכן פתרון מהודר.

ה. אם עזרת הנשים היא בחלק האחורי של בית הכנסת אין חשש הסתכלות, וממילא אין צורך בתוספת מעל מטר וחצי.

ו. יש יתרון במנהג שנהגו, שחלקה העליון של המחיצה הוא וילון שניתן להסיטו בזמן שמחות, כגון בעליית החתן לתורה וזריקת הסוכריות עליו, או בזמן שנאמרים דברי תורה.

ז. ישנם פוסקים החולקים על העיקרון של הרב משה פיינשטיין, מהם מקלים ומהם מחמירים.

ח. בכל קהילה וקהילה חובה על הרב למצוא את האיזון בין הרצון להגביר את יראת השמים לבין הצורך בקירוב רחוקים – שגם הוא חיוב מצד הדין; וכן בין הרצון להקפיד על הלכות צניעות לבין הרצון לתת גם לנשים את ההרגשה שהן מהוות חלק בלתי נפרד מהציבור שמתפלל.