שו"ת במראה הבזק חלק שישי — סימן כ״ג

טורמולינוס, ספרד, אדר תשס"ד

כג. שימוש בשמות לועזיים לצורך "מי שברך" לחולים או אשכבה, ואשכבה ללא ציון שם כלל

שאלה:

פעמים רבות אנשים מבקשים ממני להתפלל על חולים שלהם, וכאשר אני מבקש מהם שמות של הוריהם, הם נותנים לי את השם הלועזי ואינם יודעים מה השם העברי שלהם. מה עדיף במקרים אלו: להשתמש בשם הלועזי הנקוב או לומר בן חוה (לספרדים)?

מה לעשות כאשר הם עצמם אינם יודעים את שמם העברי אלא את שמם הלועזי?

פעמים רבות מבקשים ממני לעשות אשכבות לקרובים שנפטרו, אך מסיבה כלשהי כמה מהם אינם אומרים לי שום שם, אלא כגון "אשתו של פלוני" או "אמו של פלוני". האם זה מועיל משהו, ואיזו עמדה לנקוט?

תשובה:

לדעת רוב הפוסקים ככולם אין איסור בקריאת שמות לועזיים, אך מכל מקום ישנה עדיפות מובהקת לקריאת שמות עבריים, הן בבחירת השם וקביעתו והן בשימוש ובקריאה בשם זה.

כאשר ניתן לברר את השם העברי של החולה או של הוריו, עדיף לבררו ולהשתמש בו בתפילה. במקרה שהשם העברי אינו ידוע ורוצים להזכיר את שמו, עדיף לומר את שמו או את שם הוריו הלועזי.

אם החולה עצמו אינו יודע את שמו ואין לו דרך לבררו, ראוי לעודדו לבחור לו שם ראוי, אשר לפיו ייקרא שמו בישראל.

אין ספק כי בקריאת שם עברי ושימוש בו האדם מבליט את שייכותו לעם ישראל ואת ייחודו של עם ישראל משאר האומות – נוסף לעניינים נסתרים רבים שיש בעניין השפעת השם על האדם, הכתובים בספרות הנסתר.

לגבי אשכבה לנפטר שלא ידוע שמו המסוים – לא מצאנו התייחסות מפורשת בפוסקים לכך, אך מסתבר לומר שרצוי לברר את השם המסוים, ואם אינו ידוע, ודאי שמועיל להתפלל גם באופן שמזכיר אותו לא בשמו המסוים.