שו"ת במראה הבזק חלק שישי — סימן ל״ב

נובה סקוטיה, קנדה, מנחם-אב תשס"ג

לב. אמירה לגוי לעניין חימום מי המקווה במוצאי שבת קיצית

שאלה:

בקהילה שלי ישנו מקווה ללא מערכת חימום למים. ברגע שאישה צריכה לטבול אנו ממלאים את המקווה (על ידי הגוי שעובד כשרת בקהילה) אחר-הצהרים, כך שהמים במצב חם עד פושר בערב.

סידור זה הוא בעייתי במוצאי שבת בגלל שתי סיבות:

א. אם נמלא את המקווה בערב שבת, במוצאי שבת המים יהיו קרים.

ב. אם נמלא רק במוצאי שבת, נצטרך לחכות כמעט שעתיים עד למילוי המקווה, ושבת

יוצאת פה בקיץ די מאוחר (מ-21:00 עד 22:00).

האם ניתן לומר לגוי בערב שבת שידאג שהמקווה יהיה מלא וחם עד מוצאי שבת, וניתן לסמוך שיש דרך היתר בכך שימלא ביום שישי, ורק יוסיף מעט מים חמים במוצאי שבת (לא מעשי, כיוון שהעובד אינו נמצא בשעות הערב) – אך כיוון שישנו דרך היתר ניתן לומר במקום טבילה דאורייתא "עביד לנפשיה", ולא על ידי ציווי במפורש?

כיוון שהמים החמים באים על ידי בוילר, סביר שזה איסור דאורייתא ולא דרבנן (אין שבות דשבות), מה גם שזו הכנה מקודש לחול.

תשובה:

מותר לרמוז לגוי בערב שבת שיוציא מים חמים מהדוד החשמלי בשבת לצורך מילוי המקווה.

במקרה ששכחו או במקרה צורך אחר, מותרת אף אמירה מפורשת בשבת.