שו"ת במראה הבזק חלק שישי — סימן מ״ז

ישראל, שבט תשס"ה

מז. תפירת פצע בשבת

שאלה:

אני רופא דתי המתגורר בישראל בקהילה קטנה יחסית. אני מעוניין לקנות ערכה לתפירת פצעים עבור אנשי השכונה, כיוון שהמקום היחיד באזורנו שנותן שירות כזה מעסיק רופאים שאינם מקפידים על הלכות שבת.

מאידך גיסא, אני חושש מלחץ חברתי לתפור גם במקום שאין חיוב וצורך לעשות זאת בשבת. רוב הפצעים אינם מצריכים תפירה כדי לעצור את הדם. עצירת הדם מושגת על ידי לחץ על המקום לפני התפירה; ברוב המקרים, הצורך לתפור הוא צורך אסתטי או בגלל מיקומו של הפצע.

האם אני רשאי לקנות ערכה כזו (הכוללת דבק לעור) בהתחשב בבעיות ההלכתיות של עשיית קשר בשבת, כאשר איני יכול להשתמש בדבק?

כאשר מותר לי לתפור, מה ייחשב כשינוי?

האם יש לאפשר לרופא שאינו מגדיר עצמו כדתי שיתפור במקומי, כדי שלפחות יעשו מלאכה בשבת בהיתר לצורך רפואה, ולא יחללו סתם שבת?

האם יש הבדל בחומרת האיסור בין תפירה בחוט ומחט ובין הדבקה בדבק או ב"פרפר" (פלסטר)?

תשובה:

א. נחלקו הפוסקים אם יש איסור תופר בשבת בגוף האדם. יש שמתירים בכל דרך, יש שאוסרים בכל דרך ויש שאוסרים תפירה בחוט ומחט אך מתירים הדבקה בדבק או ב"פרפר".

ב. אם המקרה שלפניך הוא פיקוח נפש, ואפילו ספק פיקוח נפש – מותר לתפור, ואם הדבר אפשרי רפואית עדיף להדביק בדבק או ב"פרפר".

ג. אם אין חשש סכנה כלל, והצורך בתפירה הוא אסתטי, יש להימנע מלתפור או להדביק. ויש מי שפוסק שכל פצע המצריך תפירה יש בו חשש זיהום, וממילא הוא מגדיר את המצב כספק פיקוח נפש, ולכן מותר אף לתפור אם אי אפשר להדביק.

ד. כדאי לך לרכוש ערכה כזו, שתעמוד לרשותך בעת הצורך, כך שתמיד תוכל לשקול את המקרה לגופו ולמעט בחילול שבת ככל שניתן.

ה. במקרה של פיקוח נפש יש להעדיף טיפול של רופא שומר תורה ומצוות מטיפול של רופא שאינו מגדיר עצמו כשומר תורה ומצוות.