שו"ת במראה הבזק חלק שישי — סימן ע״ה

חיפה, ישראל אייר תשס"ד

עה. הלכות "שמחות", לקראת סיום שנת אבל

שאלה:

אמי ע"ה נפטרה בד' במנחם-אב תשס"ג ונקברה למחרת, בה' במנחם-אב.

מתי מסיימים לומר קדיש? מתי מסתיימים שנים-עשר חודשי האבלות, ומתי יום הזיכרון? מה משמעותם של יום הקבורה ויום הפטירה בשנה הראשונה? באיזה יום יש חשיבות לעלייה לקבר?

אם אין אבלים אחרים, האם יש עניין לעבור לפני התיבה בחודש השנים-עשר?

מה ה"חיוב" בשבת שלפני יום השנה בתפילות, עלייה לתורה וכו'?

תשובה:

א. סיום אמירת הקדיש לפי מנהג האשכנזים הוא לאחר י"א חודשים מיום הקבורה. במקרה שיש פער של יותר מיום בין הפטירה לקבורה, ישנה מחלוקת פוסקים כיצד למנות את התקופה הזו, מיום הפטירה או מיום הקבורה, וכל אחד ינהג לפי מנהג מקומו. אם המנהג איננו ידוע, הבחירה נתונה בידיו כמי לנהוג.

ב. כאשר יום הקבורה הוא למחרת יום הפטירה, יש לקבוע את סיום י"ב חודשי האבלות לפי יום הפטירה. יש לציין שלגבי סיום אבלות י"ב חודשים אין אומרים "מקצת היום ככולו", וכן שלגבי יום הזיכרון עצמו – בשנה הראשונה נוהגים כבתוך י"ב חודשי האבלות.

ג. יום השנה(היארצייט) נקבע לפי יום הפטירה, ללא קשר לתאריך הקבורה, ואין חילוק בין השנה הראשונה לשאר השנים.

ד. העלייה לקבר היא ביום השנה.

ה. למסקנה, במקרה שלך יש לסיים לומר קדיש בד' תמוז, את דיני י"ב חודש יש לסיים בד' במנחם-אב (ואין אומרים בזה מקצת היום ככולו), וד' במנחם-אב הוא גם יום השנה, בין בשנה זו ובין בשאר שנים, ובו ישנה חשיבות גם לעלייה לקבר.

ו. אבל שרוצה לעבור לפני התיבה גם בחודש הי"ב לאבלותו, רשאי לעשות זאת באופן אקראי. ויש מהאחרונים שמשמע מדבריו שראוי לעבור אף בחודש הי"ב, אך המנהג הוא שהאבל אינו עובר באופן קבוע.

ז. מנהג ישראל שהאבל בשבת לפני יום השנה עולה למפטיר, ויש נוהגים שהוא אומר קדיש בערבית של ליל שבת (הקדיש שנאמר לאחר "מזמור שיר ליום השבת"), מתפלל מוסף לפני התיבה וכן עובר לפני התיבה בערבית של מוצאי שבת. יש שכתבו שכל זה החל מהשנה השנייה, שכן בשנה הראשונה האבל אינו עובר לפני התיבה בשבת, והולכים בעניין זה אחר המנהג.