שו"ת במראה הבזק חלק שישי — סימן ע״ז

ונציה, איטליה, תמוז תשס"ה

עז. סירוס בעלי חיים

שאלה:

בלומדנו עם בעלי בתים בקהילתנו את הסוגיה בחגיגה "ארבעה נכנסו לפרדס וכו'" הגענו לשאלה ששאלו את בן זומא מהו לסרוסי כלבא, שם הבעיה היא בזה שאסור להטיל מום בבהמה משום שראויה היא או דמיה לקדש, והיות שהתורה כתבה "לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב וכו'" אולי אין איסור לסרס כלב; ובן זומא אסר, משום "ובארצכם לא תעשו". האם ההלכה נפסקה כדברי בן זומא? ואם כן, האם דבריו כמשמעם דווקא, ולכן בחו"ל מותר לסרס כלב גם לא מטעמי בריאותו, אלא למשל כדי שבעת יחם לו לא יקלקל את הריהוט וכד', או שאין הבדל, והיות שנפסק לאיסור האיסור חל בכל מקום? ויצא מזה נפקא מינה למעשה, היות שרוב הווטרינרים מציעים דווקא לסרס כלבים וחתולים, וירא שמים צריך לדעת איך יעשה.

תשובה:

א. אסור מהתורה לסרס בעל-חיים זכר, בין בארץ בין בחו"ל, וטעם הדבר הוא שאף שנאמר בפסוק "בארצכם", למדו ב"תורת כהנים" מהמילים "לא תעשו" לרבות אפילו בחו"ל.

ב. כיוון שמדובר באיסור דאורייתא, הדבר אסור גם כשיש בכך צורך מטעמי בריאותו (של בעל-החיים או אף של אדם, כל עוד אין מדובר בפיקוח נפש), ולא כפי שמשתמע מנוסח השאלה, שבאופן זה הדבר מותר.

ג. האיסור הוא גם בסירוס באופן עקיף, כגון על ידי השקיית "כוס עיקרין" – טיפול תרופתי הפוגע ביכולת הרבייה באופן קבוע, אלא שבאופן זה אין חיוב מלקות.

ד. ניתוח או טיפול אחר, היוצר סירוס שניתן לתקנו בניתוח נוסף, נחשב לסירוס קבוע ואסור.

ה. אסור לומר לגוי לסרס בעל-חיים.

ו. בסירוס בעל-חיים נקבה, לרוב דעות האיסור הוא רק מדרבנן, לכן גרימת סירוס באופן עקיף, אפילו קבוע (שתיית "כוס של עיקרין"), מותרת.

ז. גם בבעל-חיים זכר, מותר טיפול תרופתי המדכא את הפעילות ההורמונלית של הרביה באופן זמני.

ח. בישראל, אגודת "צער בעלי-חיים" נותנת שירות שכזה על פי ההלכה.