שו"ת במראה הבזק חלק שלישי — סימן קי״ג

וינה, אוסטריה, ניסן תשנ"ג

קיג. דואל (דו-קרב) בהלכה

שאלה:

מה דינו של דוּאֶל בהלכה? יש שני סוגים של דוּאֶל.

1. אם ראובן מעליב את שמעון, שמעון דורש ממנו דו-קרב בנשק שלא יכול להרוג אבל יכול לפצוע. הם נלחמים עד שאחד מהם נפצע או רוצה לגמור את הקרב.

2. בארגוני סטודנטים עושים קרב ברומחים בלי סבה אחרת מאשר להראות אומץ. הקרב נגמר כשאחד מהם נפצע.

הערה היסטורית: היו ארגוני סטודנטים, גם יהודים, שנהגו לעשות דוּאֶלים. גם הרצל היה חבר באחד מהם.

תשובה:

אין לערוך דו-קרב (DUEL) אשר בו יכול אחד הצדדים להיפצע, מאחר שאין זה מדרכי ישראל, אשר שלושה סימנים יש בהם: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. ואבנר בן נר שר צבא שאול שהיה צדיק, נהרג משום שעשה דמם של נערים שחוק. ואף לצורך הפגנת אומץ - כבר מחו חכמי ישראל בבר כוכבא על כך שעשה "מבחני אומץ" אכזריים לחייליו.

מעשה הדו-קרב עצמו, אם יכול אחד מן הצדדים להיפצע ממנו, אסור משום שמסכן עצמו וגורם לעצמו חבלה, ואסור משום שחובל בחבירו, שאפילו חבלה ברשות אסורה.

אסור לחבול בחבירו גם כדי לתבוע את עלבונו.