שו"ת במראה הבזק חלק שלישי — סימן קנ״ו

בואנוס איירס, ארגנטינה, כסלו תשנ"ד

קנו. אשה שהודתה שנבעלה לנוכרי ורוצה להנשא לכהן ומתרצת הודאתה באמתלא

שאלה:

באה לפני בחורה יהודיה שאבקש עבורה ברכה מהאדמו"ר מלובביץ זי"ע הכ"מ. היא סובלת מפחדים כי בעבר עשתה הפלה יזומה ועכשיו היא עומדת לבוא בברית הנישואין עם בחור כהן, שכהונתו מוחזקת הן מצד אביו והן מצד כשרות האם. הזוג החדש בתהליכי חזרה בתשובה ועל כן כשסיפרה לי שנתעברה בעבר מאינו יהודי לא הגבתי מחשש שתהליך החזרה בתשובה יפסיק, גם לא ידעתי מה יהיה סוף סיפור השידוך.

בינתיים הם חיים ביחד ומבקשים ממני ומאשתי להדריכם לקראת החתונה, ואז הסברתי להם שאי אפשר לערוך להם חו"ק כדת משה וישראל כי היא נפסלה לכהונה.

בינתיים (לאחר כחודש מאז הפגישה הראשונה) חזרה האשה אלי עם סיפור חדש שהיא התעברה מישראלי כשר ולא מנכרי וכל הסיפור הראשון לא היה נכון ורק בגלל שהיתה מבולבלת הובנה כך. האם יש מקום לערוך חו"ק לזוג זה?

תשובה:

נקדים שעיקר ההכרעה, שאין להשיא אשה זו לכהן, מבוססת על כך שהאמתלא שנתנה, אינה קבילה, וכדלקמן, ונשאר אפוא מה ד"שוויא נפשיה חתיכה דאיסורא", אלא שיש להעיר צדדים אחרים, שיש לדון בהם גם אלו היתה האמתלא קבילה:

1. גם על ידי אמתלא טובה, לא תהיה עדיפה מאשה הבאה לפנינו כשנתייחדה עם אדם, ותחילת טענתה: נבעלתי ולכשר נבעלתי. בכהאי גוונא, אף שיש לה מיגו - לאחד התירוצים בתוספות - אין להשיאה לכתחילה לכהן רק בתרי רובי, וגם לתי' האחר בתוספות צריך לכל הפחות רוב אחד כשרים.

2. לכאורה לשיטת הרמב"ם שפסק לחוש "מדאפקרא נפשא גביה, אפקרה נפשה לעלמא", יש לדון מצד עצם ידיעתנו שחיה בפריצות עם הכהן הנ"ל (ואף לולא דבריה לגבי ההפלה!), אפשר שיש לחוש, שנבעלה גם לאחרים הפסולים, ואסורה לכהן. רק בזה הכריעו ה"נודע ביהודה" ורבי עקיבא איגר להקל, ובאופן שנבעלה לכשר באופן תדיר, אף ה"כנסת ישראל" יודה.

יוצא מכאן שהאמתלא שהאשה נתנה, אינה מועילה מכמה טעמים:

1. המהרש"א בביאור התוס' כתב, שאין בכוחה של אמתלא אלא לסלק את דיבורה הראשון, כאִלו לא אמרתו. אך איננו יכולים, על אף האמתלא, להאמין לדיבורה השני במקום שזקוקים לדיבורה כדי להתירה. והנה, בנדון דידן שהאשה התעברה, לולא שתטען בברי "לכשר נבעלתי" - לא נוכל להתירה לכהן מן הספק. אך לפי מה שכתב בתשובות רע"א (סי' פה), יש לומר שבנדון דידן, שאין זקוקים לתוכן דבריה האחרונים בתורת עדות, רק כטענת "ברי" - שומעים לה.

2. אותם האופנים שמצאנו, שמהני בהם אמתלא, הם באופן שבשעה ששוויא נפשיה היא החמירה לאסור את עצמה, והיום, בלי שנשתנה דבר מאז, היא מסבירה לנו עכשיו שאז לא דיברה אמת, ואנו מאמינים לדבריה האחרונים. אך אם נשתנה דבר מה, אין להאמין לאמתלא, דיש לומר שבעקבות השינוי היא משקרת עכשיו ומשנה טענתה. וכן יש לומר בנדון דידן שנראה לעין, שבטענתה הראשונה לא היתה מודעת להשלכת דבריה לאוסרה על כהן, ורק משנתברר לה הדבר, ונתנה עיניה בכהן זה - יש לחוש שמשקרת, ולא יהני האמתלא.

3. טענת האמתלא "הייתי מבולבלת" דומה בסברא לאמתלא "דרך שחוק אמרתי לך", שאיננה נחשבת לאמתלא טובה. ואף בלאו הכי יש לדחות האמתלא לפי שיקול דעתו של הרב, שכן הדברים נראים לפי מה ששתקה תקופה ארוכה בזמן בירור עניינה, ובפירוש נתנה ההלכה מקום לשיקול הדעת, שכן לשון השו"ע אבה"ע סי' מז סעיף ד: "אם נותנת אמתלאה לדבריה... וראינו בדבריה ממש" וכו'.