שו"ת במראה הבזק חלק שלישי — סימן כ״א

גרנובל, צרפת, אייר תשנ"ג

כא. בעלות על ס"ת, לאחר שנמסר לבית הכנסת

שאלה:

זה כמה שנים היה מתפלל איש פלוני בבית הכנסת "זכות אבות". לאחר שנפטר לעולמו, בתו (ואחים השתתפו) תרמה ספר תורה לעילוי נשמת אביה. מסרה הכסף ביד הרב שהיה מנהיג הקהל בשנה ההיא. הרב קנה הס"ת והכניסו מיד בבית הכנסת. (לא עמד הס"ת בביתם אפילו רגע אחד). הזמנו את כל הקהילה להשתתף בחגיגת הכנסת ס"ת.

אחר הדברים האלה המשיכו הילדים של שמעון הנפטר לבא מזמן לזמן לבית הכנסת. אחד מן הנכדים למד אצלינו לבר מצוה בהתנדבות גמורה, ותמיד ישבנו אתם שבת אחים גם יחד.

בשנה שעברה (תשנ"ב) החליט האח הגדול להתפלל בבית כנסת אחר שבעיר, הלכו אחריו אחותו ואמו. פתאום רצו להעביר הס"ת הנקרא על שם אביהם לבית הכנסת השני בלי שום סיבה מיוחדת.

עכשיו, עלה הרב לארץ ישראל ונשארתי, החותם מטה, אחראי על בית הכנסת הזה "זכות אבות". הצעתי, אם יש צורך, להשאיל ס"ת לזמן מסוים, ובתנאי שהרב של בית הכנסת השני והיושב ראש (הפרנס) יחתמו על שטר, משום ("ולפני עור"...). לא קבלתי תשובה על זה. רק האשה בת שמעון מתעקשת להוציא הס"ת, ולהעבירו לחלוטין לבית הכנסת השני.

טענותי הן:

א. שהס"ת לא היה ברשותם מעולם.

ב. שהקהל מוחזקין והמוציא מחבירו ע"ה ק"ו לענין הקדש (שו"ת מהרש"ל סי' טו).

תשובה:

מי שנותן ספר-תורה לבית-כנסת ולא היתנה בפירוש, אם נתנו בהשאלה או לחלוטין, אם יש מנהג ידוע - הכול לפי המנהג. אם אין מנהג ידוע, כי אז, אם הבעלים הראשונים היו אשה או שותפים, אין הם יכולים להוציא את הספר מיד הקהל .

כל האמור בתשובה מותנה בכך שהבת והאחים מסכימים עם תיאור העובדות, ומוכנים שהעניין יתברר באמצעות מכתבך. אבל אם אינם מסכימים (ואפילו חלק מהם), יש להביא את המקרה לדין-תורה כדי שיפסקו בעניין, אחרי שישמעו את שני הצדדים. יש ליידע את הבת ואת האחים בהסתייגות זו, אם ברצונך להשתמש בפסק זה.