שו"ת במראה הבזק חלק שלישי — סימן מ״ג

מונטוידאו, אורוגואי, סיון תשנ"ד

מג. הכשר למוצרי-מאפה ממאפיה של יהודי המופעלת בשבת

שאלה:

אני עומד בקשר עם מאפייה השייכת ליהודי בקהילה לצורך הכנת לחם כשר. היתרון של מאפייה זו הוא שאין בה חומרים לא כשרים (המצויים בהרבה מאפיות באמריקה הלאטינית) וכן שהמוצרים שלו ברמה טובה ומגיעים לכל חנות בעיר, כך שהדבר יקל על הציבור להשיג את הלחם הכשר. מאידך המאפייה פתוחה ביום שישי ומייצרת לחם בליל שבת.* האם ניתן לתת הכשר למאפייה של יהודי העובדת בליל שבת או בשבת?

* האם ניתן לחשוב על אפשרות של "שותף" שאיננו יהודי?

* מה יהיה דינו של הלחם המיוצר בליל שבת ונמכר בחנויות ביום ראשון?

* בכדי שהלחם יהיה פת ישראל האם יש צורך שיהודי ידליק את האש או בכך שבעלי הבית יהודיים סגי? אם יש צורך שיהודי ידליק את האש בבוקר האם בעל הבית עצמו שאיננו שומר מצוות יכול להדליק או שמא יש צורך במקרה זה ביהודי ירא שמים?

תשובה:

אין לתת הכשר בלתי-מוגבל למאפייה של יהודי שפועלת בשבת, מכיוון שיש בעיות בקניית הלחם שנאפה בשבת ובאכילתו, ובמקרים מסוימים אף איסור ברור, אפילו אם יעבדו בשבת רק נוכרים. גם יש לחשוש שמתן הכשר כזה יתפרש כהשלמה עם חילול-שבת.

הרב יסכם עם בעל המאפייה, שאם יאופשר לו לבדוק את כשרות הלחם ולהפריש חלה, אז הרב יסכים לאחד מן ההסדרים הבאים:

1. הרב (או המאפייה בשליחותו ותחת פיקוחו) יפרסם שהמוצרים שנאפו בימים שאינם שבת או חג, הנם כשרים, וכי יש לבדוק את זמן-הייצור ע"פ תאריך-הייצור המודפס על עטיפת הלחם (הרב יצטרך לבדוק שאין רמאות בעניין).

2. תושם מדביקת אישור כשרות, אבל רק על המוצרים שנאפו בחול. הרב יצטרך לפקח על השימוש במדביקות, מחשש, שמא ישימון גם על מה שנאפה בשבת.

על הרב לנסות לוודא שיהודים לא יעבדו שם בשבת.

אם בלתי-אפשרי להגיע להסדרים כאלה, נבקש מן הרב לכתוב לנו את אפשרויות ההסדר הקיימות, ונדון בפתרון הרצוי לבעיה.

כל זמן שהאפשרות של צירוף שותף שאיננו יהודי היא לשותפות פיקטיבית בלבד, אין מקום להתיר. באופן עקרוני יש אפשרות כזאת רק באופנים מאוד מסוימים, אבל לפי התיאור שבשאלה, המצב רחוק מן המציאות הנדרשת, ומסתבר שמן הבחינה העסקית לא כדאי ליהודי לחולל שינויים מהותיים בניהול עסקו (כדי לצרף מספר מצומצם של לקוחות שומרי כשרות). אם בעל המאפייה מוכן לעשות את השינויים לשם שמיים, מה טוב.

כדי שהלחם יהיה פת ישראל, מספיק שיהודי ידליק את אש התנור, ונראה שלרוב הפוסקים גם יהודי שאינו שומר מצוות נחשב ליהודי לעניינים אלה. ישנן דעות יחידות שמספיק שהבעלים הם יהודים. היה מן הראוי שהרב המכשיר או ירא שמים אחר ידאג להדלקת התנור, כדי להיות בטוח שבאמת תיעשה ע"י יהודי, וכדי לצאת ידי הדיעות האוסרות. ואולם כבר נהוג לאכול פת פלטר של עכו"ם, ובמיוחד בחו"ל, ואפילו שלא בשעת הדחק.

בעניין עוגות יש דעות שהן אינן בכלל פת, וכי חל עליהן דין בישול עכו"ם. אם מדובר בעוגות שמברכים עליהם "המוציא" כשקובעים עליהן סעודה, הן נחשבות לפת. ונראה שבמיני מאפה שבלילתן עבה או שנאפים בתנור (לא מטוגנים), יש להקל.

בדברים שמוגדרים כתבשיל, מספיק לאשכנזים בהדלקת התנור ע"י יהודי, ואִלו לספרדים צריך שיהודי ישים את הדבר המתבשל על האש או ישתתף בבישול הדבר ע"י זריקת קיסם לאש או ע"י הגסת התבשיל, ולא די בהדלקת האש בתחילת היום. ואולם אם העסק בבעלות יהודי, נוהגים אף ספרדים בארץ-ישראל לסמוך על הדלקת האש, ויש על מה לסמוך בשעת הדחק.