שו"ת במראה הבזק חלק שלישי — סימן ע״ג

אתונה, יוון, שבט תשנ"ג

עג. נשים בהלויה ובבית-הקברות

שאלה:

1. מה הסיבה לכך ש"יש למנוע מלצאת נשים לבית הקברות אחרי המטה" (שו"ע יורה דעה סימן שנ"ט סעיף ב').

2. מה המנהג כיום בארץ-ישראל בענין זה; האם הנשים מלוות את המת עד הקבר יחד עם הגברים ועומדות שם עד סתימת הקבר?

תשובה:

1. מרן כתב בשו"ע שיש למנוע נשים מלהיכנס לבית-הקברות בשעת הלוויה, משום שאם הן עושות כן, הן מביאות ח"ו רעה לעולם. ואולם ב"דרכי משה" מצאנו שמנהגן של נשים הוא להצטרף אל הלוויה כאחרונות, ולחזור מן הקבורה כראשונות. וב"מעבר יבוק" מצאנו, כי המנהג בארץ-ישראל, בבבל ובארצות המזרח הוא, שבחזרה מן הקבורה הנשים משתהות בבית-הקברות אחרונות, עד שאחרון הגברים יצא.

ואכן ראינו שכיום יש מנהג בארץ-ישראל להכריז, שהגברים יוצאים ראשונה מבית-ההלויות להלוויה, ולאחר הקבורה מכריזים שהגברים יוצאים ראשונה לעשות שורה לניחום האבלים, וכן ראוי לעשות.

נזכיר עוד שמנהג החברה קדישא של הפרושים בירושלים הוא, שאין הנשים נכנסות לבית-הקברות עד שיצאו הגברים משם אחר סתימת הגולל.

2. כאן המקום לציין שאף כי בדרך כלל אין מניעה לאשה ללכת לבית-הקברות, אל לה ללכת שמה בעת נידתה עד שתטבול, ויש מתירים בימי ליבונה. אבל יש להתיר להן ללכת, אפילו בימי ראייתן, להקמת מצבה, ביום זכרון וכן בימי הסליחות, עד יום-הכיפורים.

יש נוהגים שנשים הרות אינן נכנסות לבית-הקברות.

אך הגר"א כתב שכלל לא תלכנה לבית-הקברות (אפילו טהורות), ויש שנהגו כך.

בכל מקרה, כל פניה לנשים או לאנשים חייבת להיעשות בדרכי נועם בכל מקום, וק"ו בזמן רגיש כהלויה ובמקום רגיש כבית-הקברות.

יהי רצון שיתקיימו בנו דברי הנביא "בלע המות לנצח ומחה ד' אלוקים דמעה מעל כל פנים".