מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים

שו"ת במראה הבזק חלק שמיני — סימן י״ט

ניו ג'רסי, ארצות הברית ‏, תמוז תש"ע
יט. מקק, צידתו בשבת
שאלה:
מקק (ג'וק; תִּקָּן) שאינו מזיק אבל בני הבית הילדים נגעלים מנכחותו ומפחדים ממנו, והוא מסתובב בתוך הבית ופעמים גם מגיע או יכול להגיע למקום שבו אוכלים ומפריע לעונג השבת, האם יש מקום להתיר את צידתו על מנת לזרקו מחוץ לבית? בכמה ספרים ראינו שהתירו לרסס חומר קוטל חרקים לידו, ולהשאיר לו מקום אחר לברוח, אמנם לא תמיד הדבר מציאותי שהרי אם הוא ליד מקום אוכל ודאי לא ירססו שם, על כן שמא יש להקל בזה מצד שאין במינו ניצוד, ואז האיסור הוא רק מדרבנן, ובמקום עונג שבת, שאמנם התירו רק שבות דאמירה, כמובא בשולחן ערוך (או"ח שז, ה), אבל שמא גם בזה יתירו מפני שהוא צער גדול לסועדים בבית, וקשה לבקש שיעשו זאת בשינוי שהרי על מנת לתפסו צריך מהירות ומיומנות.
תשובה:
אם תִּקָּן (סוג של מקק=ג'וק) מסתובב בבית ואי אפשר לסלקו עם מקל, והדבר מפריע לבני הבית לסעוד בסעודת שבת - אסור לצודו, אבל מותר לומר לגוי לצודו ולהוציאו. אם אין גוי, ובין הסועדים המצטערים ישנו קטן פחות מגיל מצוות, מותר לתת לקטן לצודו ולהוציאו.