שו"ת במראה הבזק חלק שני — סימן ק״כ

ישראל Israel

כסלו, תשנ"ב

קכ. התגוננות עצמית

שאלה: מה הם האמצעים ע"פ ההלכה שרשאי האדם לנקוט כדי להתגונן מפני בני אדם העלולים לסכנו?

תשובה: התשובה נחלקת לשלושה חלקים- מה מותר לעשות במקרה של סכנה לפגיעה בנפש, לפגיעה בגוף ולפגיעה בחירות.

(א) פגיעה בנפש:

מקור הדין: (שמות כ"ב, א-ב)- דין הבא במחתרת.

ובמס' סנהדרין (עב ע"ב)- הבא במחתרת נידון ע"ש סופו. אמר רבא, מה הטעם (לדין הבא במחתרת?) חזקה שאין אדם מעמיד עצמו על ממונו, וזה (הגנב) אומר, אם אלך (ואגנוב), יעמוד בעל הבית למולי ולא יניח לי (לגנוב), ואם יעמוד למולי, אהרגהו, והתורה אמרה, הבא להורגך- השכם להורגו.

ולא רק בא במחתרת לביתו דינו כן, אלא אף הבא לחצירו או לגנו וכדו' [ כל מקום שיודע, שיצטרך להרוג כדי לבצע את זממו], אלא שרוב הגנבים באים במחתרת. לכן נקטה התורה בא במחתרת.

א. מותר לו לאדם להתנגד לגנב ואף להורגו, ואינו חייב למסור לו ממונו, ואין הנגנב צריך לדקדק להציל עצמו באחד מאברי הגנב הבא במחתרת.

ב. אם ברור לגמרי שאין כוונת הגנב להרוג, אסור להורגו.

ג. רשות לכל אדם להרוג את הבא במחתרת מאחר שזה התיר עצמו למיתה, כמאמר הכתוב "אין לו דמים".

ד. לאחר שהגנב פנה עורף, אסור להורגו.

ה. במקום שיש איום לשרוף את ביתו של אדם וכדו', נראה שחלים אותם העקרונות.

(ב) פגיעה בגוף האנס במקרה של נסיון לאונס:

לעניין האונס נערה מאורסה אמרה התורה "ואין מושיע לה". בגמ' סנהדרין נלמד מכאן שמותר להרוג את האנס שלא יאנוס. אמנם שני תנאים לדבר. 1. שיהיה בדבר איסור כרת או מיתת בית-דין; 2. פגם האישה. כיום כל הנשים בחזקת נידות או עריות, וקיים בהן איסור כרת או מיתת בית-דין; אלא שבעוונותינו הדור פרוץ, ואין זה מוחלט שרוב הרווקות אכן בתולות הן. אי לכך מותר לקרבן האונס לפגוע באנס כדי למנעו מלבצע את זממו, אך אם מותר להרגו או לאו יהיה תלוי במצב המדויק של המותקפת, ומכל מקום נראה שיש להיזהר מלהרוג את האנס במקום שאפשר להציל על-ידי פגיעה באחד מאברי התוקף.

(ג) פגיעה בחירות:

אדם שמונעים ממנו את חופש- התנועה על-ידי מחסום וכדו' רשאי לפגוע ברכוש החוסם כדי להשתחרר, אך אל לו לפגוע ברכוש בכוונה.

אדם שרוצים לשבותו שבי (כגון כדי לסחוט כופר-נפש), נראה שיש לו דין "אם במחתרת ימצא הגנב" וזכותו לפגוע בשוביו, שהרי אמרנו, כי החזקה שאין אדם מעמיד עצמו על ממנו, גורמת לכך שמותר לו להרוג את הבא לגוזלו, ואם כן נראה לדון קל וחומר שאדם רשאי לפגוע בשוביו.

מובן הדבר שגם בעניין זה ישנה הגבלה- שמדובר אך ורק במקרה שוודאי הוא שעומדים לשבותו שבי, וכמבואר לעיל.