שו"ת במראה הבזק חלק שני — סימן ל״ד

קראקאס, ונצואלה Caracas, Venezuela

תמוז תשנ"א

לד. טלטול והוצאת שטרות כסף בשבת לצורך הצלה משודדים

שאלה: בהמשך לתאור המצב הבטחוני (המתואר בשאלה כג), ברצוני לשאול: לעתים נטפלים גנבים לאדם ובמקרה שאין לו מה לתת להם הם כועסים, אינם מאמינים לו ופוגעים בו (יתכן גם בנשק). הגנבים אינם מבדילים ומבחינים בין ימי השבוע ליום השבת ואינם מאמינים "להסבר" שאסור לטלטל בשבת ולשאת מוקצה, בכך יש סכנה מרובה.

האם יש דרך להתיר לשאת באופן קבוע שטר כסף בחלק מסויים של הבגד, כך שאם גנב בא לאדם הוא יכול לתת לו את הכסף ללא חשש לפגיעה בעצמו?

תשובה: בטרם נביא מסקנות ההלכה בנדון, נציין דברי החזו"א הבאים:

בכלל צריך זהירות יתירה בהיתר פיקוח נפש בדברים שאין הפיקוח נפש לפנינו, אלא בעתיד ואם באנו להפריז על המידה יפתחו כל החנויות בשבת בארצות הגולה בטענת הפסד הפרנסה ויבא לפיקוח נפש וצריך לשקול במאזני צדק.

ועל כן עליך לברר היטב אם המציאות היא באמת "ספק פיקוח נפש" שאז נימא שאף על ספק פיקוח נפש מחללין את השבת בתנאים הבאים:

א. בבגד מסוים בו הוא ייצא בשבת למקום בו יש סכנה, יחבר מבעוד יום שטרות של כסף ע"י סיכה וכדו' באופן שיהיו מחוברים היטב אך יאפשר הוצאתם בשעת סכנה. בגד זה ילבש אך ורק בצאתו למקום בו יש סכנה.

דרך זו היא עדיפה ויש לדאוג לכך מבעוד יום בכל ערב שבת.

ב. אם קרה ושכח לעשות הנ"ל, יש להתיר ע"י שישים שטרות הכסף מתחת לכובע או בנעל שלא כדרך הוצאתם בחול.

התייחסנו לבעיית ההוצאה בלבד, בעיית המוקצה היא בעיה קלה יותר שכן מצאנו היתר טלטול מוקצה במקום היזק וכד'.

ראוי לציין שהנחנו בתשובתנו כי אין ערוב בקהילתכם ועל כן נציין שהנחת ערוב בקהילות הינה צורך גדול המציל רבים ממכשול. ויש שכתבו שזוהי חובה על ראשי הקהילה לדאוג לכך.