שו"ת במראה הבזק חלק שני — סימן מ״ה

מלמו, שבדיה Sweden Malmo,

תמוז תשנ"א

מה. בדיקות בעופות אחרי שחיטה

שאלה: מה הן הבדיקות הנוהגות בארץ לאחר שחיטת עופות?

תשובה: המחבר פוסק בשו"ע: "שמונה מיני טריפות הן, וסימנם ד"ן חנ"ק נפ"ש":

דרוסה, נקובה, חסרה, נטולה, קרועה, נפולה, פסוקה, שבורה".

הרמב"ם מונה שבעים מיני טריפות בבהמה ובחיה, מוסיף עליהן שתי טריפות בעוף ומפחית (מתוך השבעים) שלוש טריפות שאינן שייכות בעוף, עי"ש. הללו הן למעשה התפרטות של השמונה.

עם זאת פסק המחבר בשו"ע: "אין צריך לבדוק אחר שום טריפות מן הסתם, חוץ מן הריאה צריך לבדוק בבהמה וחיה…", ומסביר שם הש"ך: "אין צורך לבדוק כו', דרוב בהמות בחזקת כשרות הן [וסמכינן על רובא], חוץ מן הריאה שעלולה ליטרף מפני הסרכות ושאר טריפות דשכיחי בה". וכתב ב"דרכי תשובה": "דמכל מקום, אם נמצא באיזה זמן ובאיזה מקום ששכיח איזה ריעותא בריאה של עוף, צריך לבדוק כמו בבהמה".

הרמ"א כתב: ש"באותן אווזות שמלעיטין לעשות מהן שומן, שיש תקנה בעיר לבדוק אחר נקיבת הוושט, משום דשכיח יותר מסרכות הריאה".

למעשה: אין הוראה ברורה מטעם הרבנות הראשית להצריך לבדוק כל ריאה של עוף [שנשחט כהלכתו ונבדק שנשחט לפחות רוב קנה (או רוב ושט)], אולם בהרבה משחטות נוהגים לבדוק הריאה גם בעוף, משום שיש הרבה עופות החולים במחלות הריאה (לצורך בדיקת הריאה יש לפתוח העוף לשניים או לשאוב הריאות מתוך העוף).

כמו כן נוהגים בהרבה משחטות לראות אחרי השחיטה והמריטה, שאין ריעותא באיזור צומת הגידין שבעוף, ואם הבודק רואה סימן כחול תחת העוף וכדו', הוא מוציא את העוף מן הסרט הנע לבדיקה יותר מדוקדקת.

באווזים מפוטמים המנהג כרמ"א להצריך בדיקת הוושט בכל אווז ואווז, כיוון דשכיחי טריפות בוושט עקב ההלעטה שנעשית בלחץ גדול, או עקב שריטות של מכונת ההלעטה (יש לבדוק גם את חלק הוושט שנשאר בראש אחרי השחיטה).

במקום ששכיחות בו ריעותות באיברים נוספים, עקב מחלות וכדו' יש לבדוק אחרי הטריפות שבאותם האיברים.

בדיקת הטריפות צריכה להערך בידי בודק מוסמך ומנוסה, ולא על- ידי מי שלמד מתוך ספר בלבד.

לידע כללי בנושא הטריפות מומלצים הספרים "מדריך להלכות טריפות" ו"הטריפות בישראל" מאת הרב ישראל מאיר לוינגר, שו"ב. (הספר "הטריפות בישראל" מופיע גם בתוך הספר "מזון כשר מן החי" מהמחבר הנ"ל).