שו"ת במראה הבזק חלק שני — סימן ע״א

בולוניה, איטליה Bologne, Italy

טבת תשנ"ב

עא. חובותיו של אב יהודי לנולד לו מן הגויה והתגייר, או שאמו התגיירה בהיותה מעוברת בו.

שאלה: האם באמת לא מוטלת שום חובה ואחריות על האב כלפי בנו שנולד לו מן הנוכריה והתגייר כהלכה או מן המעוברת שהתגיירה כהלכה?

תשובה: בענין בנו של יהודי מן הנוכרית מפורש הדבר במס' יבמות ובמס' קידושין שהבא על הנכרית, אין הוולדות שלו, משום שנאמר "ולא תתחתן בם… כי יסיר את בנך מאחרי" בנך מן העובדת כוכבים אינו קרוי בנך, וכן נפסק להלכה בשו"ע. משמעות הדבר היא שבן זה הינו גוי לכל דבר, ואין בו שמץ ישראליות בשום ענין, וכגון לפטור את אמו מן הייבום, אם התגיירה לאחר לידתו ואחר כך התחתנה והתאלמנה-שאינו פוטר, והוא הדין באשר לכל מערכת החובות שבין אב לבן. וגם אם בן זה התגייר כהלכה, אין הוא יכול להיחשב מבחינת ההלכה לבנו של אביו הביולוגי (אף שהלה הוא יהודי), משום שגר שנתגייר, כקטן שנולד דמי והרי הוא איפוא אדם חדש ללא יחס, אדם שלא קיים אצלו הקשר ההלכי של בן לאביו. יתר על כן, אף שגר צדק יורש את אביו הגוי מתקנת חכמים, בגר שאביו יהודי אין הדין כן, ואינו יורשו.

במקרה שהלידה היתה בקדושה, היינו שאמו הגויה התגירה בהיותה מעוברת, שונה במקצת הגדר ההלכי. בברייתא נאמר כך: "גר שהיתה לידתו בקדושה והורתו שלא בקדושה, יש לו שאר האם ואין לו שאר האב. כיצד, נשא אחותו מן האם- יוציא, מן האב- יקיים …:". כלומר, מבחינת האב קובע זמן ההורות (ההפריה- הביאה) בלבד, ואם בשעה זו היה גוי- הוולדות אינן מתייחסים אליו, ומשום כך מותר לו לשאת את אחותו מן האב. ואלו מבחינת האם, הקובע הוא זמן הלידה (והסברה לכך מובנת מאליה), ולכן הנולד לאם שהתגיירה בהיותה מעוברת, נחשב לבנה ואסור בקרובותיה.

מטעם זה שני אחים תאומים, שנולדו לאם שהתגיירה בהיותה מעוברת בהם, אסורים איש באשת אחיו, שהרי מן האם הם אחים לכל דבר, אך אינם חולצים ואינם מייבמים, שהרי ייבום קשור לאחוה מצד האב, וכזו אין להם.

והנה בנדון השאלה, אמנם האב יהודי, אבל מאחר שהבא על הנכרית- הוולד כמותה, ובזמן הביאה נכרית היתה, יש לומר שמבחינת האב הוולדות אינם שלו ואינם מתייחסים אליו, הן לעניין החיובים, הן לעניין ייבום וחליצה, ואפילו אינו יורשו כמו אב ובנו שהתגיירו.

אבל יש לזכור שעל כל פנים אין בן זה גרוע מכל גר אחר, ומסתבר שאביו- כיהודי הקרוב אליו- מחויב לפחות מוסרית, לדאוג להשתלבותו בעם ישראל מן הבחינה הרוחנית, החומרית והחברתית כאחד, וכפי שנאמר "ואהבתם את הגר", והתנהגות של הסרת כל אחריות כלפיו איננה דרך התורה, גם אם אין כאן משום יחסי אב ובנו.