שו"ת במראה הבזק חלק שני — סימן צ״א

פריז, צרפת Paris, France

טבת תשנ"ב

צא. פינוי מת שנקבר בחוץ-לארץ לקבורה בארץ-ישראל

שאלה: אדם שנפטר לפני כשנה, נקבר בניצה בצרפת בכוונה לפנות את גופתו כעבור זמן לארץ-ישראל.

נקבע המועד לכך ב- 17.1.92 ביום שישי והקבורה ב- 20.1.92 יום שני שהוא ט"ו בשבט. ושמו לב אחרי שכבר קנו הכרטיסים, שה- 20.1.92 הוא ט"ו בשבט, ואין הסוכנים מוכנים להחזיר את כספם, ומדובר במשפחה לא עשירה, ושינוי תאריך הנסיעה כרוך בהפסד גדול. זה תורף שאלתם.

אלא שמשאלה זו מסתעפות כמה שאלות וספקות:

א. מה שכתב "גשר החיים" פרק כב סעיף ה "שצריך לחכות עד שיתעכל הבשר", האם דין זה שייך גם כשנקבר בארון?

ב. אם כן, מהו הזמן של עיכול הבשר?

ג. אם מותר לפנות את המת, האם האבלות היא רק ביום הוצאת הגופה מהקבר (17.1.92) כדין פינוי עצמות, או שהאבלות היא עד הקבורה, וכך נרמז ב"גשר החיים" (ח"ב פרק כב).

ד. האם האיסור ללקט עצמות במועד הוא דווקא במועד, ולא בשאר ימים שאין מספידים בהם, ומה הדין בט"ו בשבט?

ה. כשיש איסור, האם האיסור הוא דווקא ביום הפינוי (יום ליקוט עצמות), או גם ביום הקבורה?

ו. ואם נאמר שאין איסור בשאר ימים שאין מספידים ובט"ו בשבט, האם ההיתר הוא רק בליקוט עצמות או גם כשיש עוד בשר?

ז. ונ"ל שהבעיה החמורה ביותר בנדון דידן היא ניוול המת מיום הפינוי עד יום הקבורה, ואולי צריך לעשות כל טצדקי כדי שיפנו אותו ביום אחר בשבוע, שאז אפשר לקצר ההליכים לכל הפחות ביום ואולי אפילו ביומיים (שאין שבת ויום ראשון באמצע).

השואלים הם יראי שמים ויעשו כפי שיפסק להם.

כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלם.

תשובה: 1. כשמעבירים את המת בתוך הארון שבו נקבר וגם קוברים אותו בשנייה באותו ארון, אין משום ניוול, ולכן אין צריך להמתין עד שיתעכל הבשר.

2. זמן עיכול הבשר מוגדר בשו"ע, וזה לשונו "ליקוט עצמות אינו אלא משיכלה הבשר, כלה הבשר, אין הצורה ניכרת בעצמות…".

3. אם המת פונה בארון אין בו דין ליקוט עצמות ביום הוצאת הגופה, ואם כשנקבר בפעם השנייה נקבר באותו ארון, אין בו דין ליקוט עצמות ואבילות אף ביום הקבורה, ומותר אף לכתחילה לקבור אותו בארץ בתוך אותו הארון, ובלבד שינקבו בארון חורים או יסירו את הדף התחתון שלו. ואולם דין זה שאפשר לקבור בארון, תלוי במנהגים של החברות השונות, ויש לברר את מנהג החברה קדישא המטפלת בנפטר.

ואם מוציאים אותו מן הארון בזמן הקבורה השנייה, חל עליו יום ליקוט עצמות משעה שהוציאוהו מן הארון, ויש להמתין עד שיתעכל הבשר.

4. הסיבה לאיסור ליקוט עצמות במועד היא שהליקוט גורם צער לאדם ביום שבו הוא מצווה על שמחה , ולכן נראה שבט"ו בשבט, שאינו יום שמחה מותר ללקט עצמות.

5. האיסור ללקט עצמות במועד, אם הוא שייך גם ביום הקבורה, תלוי במחלוקת שהובאה בתשובה לשאלה 3.

6. אין ההיתר אלא כשנתעכל הבשר, אך כשמפנים בארון ושוב קוברים באותו הארון בלא להוציא את הגופה ממנו, אפשר לקבור אף קודם עיכול הבשר, וכפי שנאמר בסעיף 1.

7. כשנקבר בארון, אין בעיה של ניוול המת כפי שנאמר לעיל בסעיף 1, אך יש לדאוג לכבוד הנפטר באותם הימים שבהם הארון אינו קבור [בתיאום עם החברא קדישא], ובפרט שהדבר כרוך בהוצאות כספיות, ולכן אפשר להקל ולהשהותו מחוץ לקברו.