שו"ת במראה הבזק חלק שני — סימן צ״ה

קאלי, קולומביה Cali, Colombia

ניסן תשנ"א

צה. אמירת "צידוק הדין" ותפילת אשכבה בימים שאין אומרים בהם תחנון

שאלה: ראיתי שנהוג, שלא לומר "צידוק הדין" בימים שאין אומרים בהם תחנון. והנה יש משפחות שמרגישות, שמחסרים מטקס הקבורה, אם אין אומרים "צידוק הדין" או "א-ל מלא רחמים". אני מתקשה להסביר להם את המנהג של אי אמירת "צידוק הדין וא-ל מלא רחמים", כשהם במצב של אבילות.

האם יש מקום לאומרם בימים אלה?

תשובה: א. על אף קיומו של המנהג שלא לאמור תפילת אשכבה (א-ל מלא רחמים) בימים שאין אומרים בהם תחנון, יש על מי לסמוך לאומרה בכל עת, בדירוג הבא של רווחות ההיתר:

א. בתוך השבעה (שלא בשעת הלוויה!) אומרה אפילו ליד הקבר;

ב. בבית-הכנסת ביום היארצייט וכדו';

ג. ביום היארצייט לפני הקבר;

ד. לנוהגים לאומרה בשעת הלוויה, ניתן לאומרה אז (והוא הדין לאומרה תוך השנה ליד הקבר).

באופנים א' וב' יכול להנהיג לאומרה בכל אופן. באופנים האחרים- אין זה מן הראוי לבטל את המנהג באופן מוחלט וקבוע, אבל אפשר לשנות את הנסיבות, כגון כשהאבל מבקש לאומרה ו/או שהנוכחים הם כאלה שקשה להסביר להם פשר המנהג המקובל.

ב. מכיון שהמנהג שלא לאמור "צידוק הדין" בימים שאין אומרים בהם תחנון הוא קדום, מוטב, אם אפשר, להסתפק באמירתו על-ידי האבל בינו לבין עצמו (ויכול הרב לסייעו בכך), שלא במניין; ואם תקשה גם "חריגה" קטנה זו להתקבל על דעת האבלים, נראה שיכול לסמוך על דעת המחבר לאומרו כבכל יום.