מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםשו"ת מהרשד"ם — אבן העזר 244
אדבק מאח' החכם השלם נר"ו שורות אלו להודיעך דעתי בספקותיך על ענין הגט זמן שנתן האבוד שהלך להשתמד ולא ידעת שם אביו ולכן לא נכתב בגט אלא שם המגרש לבד לא שם אביו איני יודע למה נסתפקתם בזה אחר שהראב"ד ז"ל גדול הפוסקי' האחרונים התיר זה והכריח כן בטעם נכון שאם היה שם האב מעכב גר לא היה לו תקנה לגרש וכן אסופי אלא ודאי אינו מעכב וזה ברור וכן אנו עושים מעשים בכל יום שגם הרא"ש כתב כן בפשיטות ובנו הטור כתבו מבלי חולק אם כן אין כאן פקפוק כלל ועל הספק השני מאישקופיא אם יכת' ביוד בין אלף לשין או חסי' ודגם בזה לא הייתי' מקפי' לולי כי ראיתי תשובת ר"ש בן צמח שהבי' ב"י וז"ל אם כתב שם עירו ועירה בבלבול כגון שבמקום תונס כתב תנס פסול ואם אינו נקרא הרי הוא כמי שאינו הרי דמי לנ"ד וכתב דפסול ועכ"ז נראה בעיני בנ"ד דכשר מטעמים א' שלדעתי לא נשמ' עיר אחרת שמה אישקופייא אלא זו ובין מלא ובין חסר נוד' לכל על מה נאמ' וחש' רחו' עד מאד לו דלמא איכא אישקופייא אחריתי לבסוף העולם ואין אנו יודעי' אע"פי שכב' מצאנו חשש זו בתלמוד עוד טעם אחר שדרכנו לכתו' וכל שום וחניכא דאי' לי ולאהבתי ולאתרי דזה מועי' ודאי לשייכי בזה דקיל טובא עוד טעם אחר גדול בעיני והוא כי דרך לכתוב נהר או נהרות וכותבים דיתבא על נהר פלוני ואותו שם מוכיח על העיר אשר אנו כותבין אותם ע"כ נאם הצעיר שמואל די מדינה:
בנשלמו שאלות ותשובות השייכות לטור אבן העזר
גבראות הזקן נעים זמירות ישראל כה"ר סעדיה לונגו יופי המלאכה הנסוכה ועומק המושג וזריות הבן חכם ישמח אב בעולם הנשמות החכם השלם מדברנא דאומתיה כמה"ר משה די מדינה נר"ו בחדש האותיות המחכימות כאשר ירדוף הקורא ונדיבות רעיוניו הזלי' זהב מכיס פיזר ביזר להביאם מקצ' הארץ הוציאם מטומאתם של גוים והכניסם בקדושתם של ישראל להאיר עיני חשוכים לא פנה אל רהבים החסים על ממונם שלא בראוי כבמוחזק רום נתן קולו. וישא משלו:
דמי זה ימלל עוז גבורותיך. הרב ויגיד את פלילותיך.
המי זה ואי זה הוא לבבו יערב. גשת לספר תעצומותיך.
ובינות שרפים מהלכים נתנו. לך הגביר להיות מנוחתיך.
זאיך תהיה נתפש בשכל איש ואם. מאור אלהים מחלצותיך.
חלשמי ולכבודי בשירי הנני. אך לא להוסיף על תהלתך.
טדברי זמירות הקנויות לך הלא. כלם בנויות על שלילותיך.
יבאתי ואקראה ותחול רוחך. עלי כעל שאול ברמתך.
יארוח אלהים נוצצה בך כאשר. נראה לעין הכל בספרתך.
יבכמטחוי קשת לאין תכלית וקץ. אשתחוה אקוד לעומתך.
יגהן נענה נגש הלא גש בבו. שת לחוות קידה ברצפתך.
ידהנה בצדק תהגה בי רוחך. אשבע בהקיץ את תמונתך.
טואשבע בהקיץ זכרך כל תאות. נפש ורוח עם סגולתך.
טזאם כעבדים אם כבנים עמך. כלם היו סרים למשמעתך.
יזלא שכלה חרב תמורות הזמן. עמך וצאן ידך כמרעיתך.
יחיושבי קצות שמעו את שמעך. רגזו וגם חלו לאותותיך.
יטהן כאשר שמעו הלא כן תחזה. עינם ונוסף על תהלתך.
כממאסר אוסרים עגונות כחך. פתח במפתח תשובותיך.
כאלחוץ שלחתמו ואין פוצה בפיו. אך אלמנות חיות צרורותיך.
כבויראו חכמי לבבות לחלוק. על האמת נראה בקשתותיך.
כגיען צלליך יסוכו צאלים. כל עץ בגן עדן ברוממותך.
כדהיה אמונת עתך חוסן ועוז. חכמה ויראת אל באוצרותיך.
כההן נשמע' בת קול בפה הכל אשר. אורים והתומים בתוך ביתך.
כולא פזרה רוח וסערת מותה. קשר עננים מלאומותיך.
כזעודם עלי ראשם להגין בעדם. על רחמי האל ובזכותך.
כחכי בן חכם לבב בטרם נשקעה. שמשך כאור זרה ברום אפקך.
כטהחזיר ליושנה העטרה נפלה. ישב לכסא דין כברכתך.
לעומד לנס עמו כתורן על הרי. כושר להנהיג את תפוצותך.
לארצה בגודל לב ובזבו אונרות. כספו לחדש את גזרותיך.
לבחדש ישנו וחדשות יהיו. דובבות שפתך בעפרותיך.
לגשנת ותתענג בד"שן נפשיך. או א"שמחה כי אזכרה דתך.
לדקנצי למילין אתנה הרב ומי. זה הוא ימלל עוז גבורותיך.
להאמר הצעיר משה בן לאדוני אבי הרב הפוסק בעל ההוראה זצ"ל להיות כי טרדות הזמן ומשו' כובד הק"ק נפלו עלי לא ראיתי הקונדרי' מהמפתחות קודם שגמר אותם המדפיס כדי להגיאותם ולתקן את הטעיות והשבושים אשר עשו המסדרים והמדפיס הן במפתחות הן בהקדמה לכן אל יאשימני שום מעין וחכם לתלות השגיאה בי. ויי' ברחמיו יזכרני לכתוב בספר דינים הנוגעי' לח"המ כל הטעיות אשר נעשו בכל הד' החבורים ויראנו נפלאות מתורתו אכי"ר: