תרומת הדשן — חלק ב' 105

אסימן קה אם למרוט נוצות לאווזות חיים אי דומה לגיזת כבשים או אי הוו צער בעלי חיים גם לחתוך לשון העוף כדי שידבר ואזנים וזנב מכלב כדי ליפותו נראין הדברים דאין אסור משום צער בעלי חיים אם הוא עושה לצורכיו ולתשמישיו דלא נבראו כל הבריות רק לשמש את האדם כדאיתא פרק בתרא דקידושין ותדע דבפ' ב' דב"מ חשיב פריקה צער בעלי חיים וא"כ היאך מותר לתת משא כבד על בהמתו להוליכו ממקום למקום הא איכא צער בעלי חיים וכ"ת אין הכי נמי הא אמרינן התם דרבנן דר"י הגלילי סברו דאפילו תחת משאו שאין יכול לעמוד בו חייב לפרוק וכי ברשיעי עסיקינן ואמרינן נמי פ' שמונה שרצים דאמר ר' יוסי הרוצה שיסתרס תרנגולתו יטול לכרבלתו והשתא תיפוק ליה דאסור משום צער בעלי חיים ואמרינן נמי פ' אין דורשין אמרו ליה לבן זומא מהו לסרוסי כלבא משמע הלשון דלכתחילה קבעו והשתא תוכל לומר דמשום צער בעלי חיים מותר. ואל תשיבני מהא דאמרינן פ"ק דחולין מהא דר' פנחס בן יאיר עקרינא להו איכא צער בעלי חיים דהתם לא קעבד לתשמישו וליפותו אלא כדי שלא יזיקו וההיא היזיקא לא שכיחא כ"כ דמסתמא רבינו הקדוש לא הוה מגדל מזיק בתוך ביתו כדתניא שילהי פ"ק דב"ק מנין שלא יגדל אדם כלב כו' ת"ל לא תשים דמים בביתך אלא דרבי פנחס בן יאיר מתוך רוב חסידותו הוה קפיד. ומתוך הלין ראיות הוה נראה קצת דליכא איסור בכה"ג אלא שהעולם נזהרים ונמנעים ואפשר הטעם לפי שאינו רוצה העולם [לנהוג] מדות אכזריות נגד הבריות שיראים דילמא יקבלו עונש על ככה כדאשכחן פ' הפועלים גבי רבינו הקדוש בההוא עגלא דתלא לרישה בכנפיה דרבי אמר זיל לכך נוצרת ואע"ג דהיתר גמור הוא לשחוט העגל לאכילתו אפ"ה נענש וקבל יסורין על ככה. אח"כ הגידו לי שנמצא כן בפסקי ר"י בפ"ק ועוד דליכא איסור צער בעלי חיים אא"כ דאין לו ריוח והיינו דלעיל: