ליקוטי הלכות, אורח חיים, הלכות השכמת הבוקר 1

יִתְגַּבֵּר כַּאֲרִי לַעֲמֹד בַּבֹּקֶר לַעֲבוֹדַת בּוֹרְאוֹ שֶׁיְּהֵא הוּא מְעוֹרֵר הַשַּׁחַר. הַגָ״ה: ״שִׁוִּיתִי ה׳ לְנֶגְדִּי תָמִיד״ זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה וְכוּ׳ (ארח חיים סימן א׳ סעיף א׳).

כִּי אִיתָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ״ל (בסימן רפב):

שֶׁכְּשֶׁאָדָם מַתְחִיל לְחַפֵּשׂ עַצְמוֹ, וְרוֹאֶה שֶׁהוּא רָחוֹק מְאֹד מֵהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, וְהוּא מָלֵא חֲטָאִים וּפְגָמִים הַרְבֵּה, וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁהוּא רָחוֹק מִטּוֹב, אֲזַי הוּא צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ וְלִמְצֹא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה טוֹב, כִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא עָשָׂה אֵיזֶה טוֹב מִיָּמָיו?

וְאַף שֶׁהוּא רוֹאֶה שֶׁגַּם מְעַט הַטּוֹב שֶׁעָשָׂה הוּא מָלֵא פְּצָעִים, כִּי מְעֹרָב בִּפְסֹלֶת הַרְבֵּה, אַף־עַל־פִּי־כֵן, אִי אֶפְשָׁר שֶׁאֵין בּוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה עַל כָּל פָּנִים.

וְכֵן יְחַפֵּשׂ וְיִמְצָא בְּעַצְמוֹ עוֹד אֵיזֶה טוֹב, וְאַף שֶׁזֶּה הַטּוֹב גַּם כֵּן מְעֹרָב בִּפְסֹלֶת הַרְבֵּה, אַף־עַל־פִּי־כֵן עַל כָּל פָּנִים יֵשׁ בּוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה. וְכֵן יְחַפֵּשׂ וְיִמְצָא בְּעַצְמוֹ עוֹד אֵיזֶה נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת.

וְעַל־יְדֵי־זֶה שֶׁדָּן אֶת עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת וּמוֹצֵא בְּעַצְמוֹ נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת עֲדַיִן, אַף־עַל־פִּי שֶׁעָשָׂה מַה שֶּׁעָשָׂה וּפָגַם מַה שֶּׁפָּגַם, עַל־יְדֵי־זֶה הוּא יוֹצֵא בֶּאֱמֶת מִכַּף חוֹבָה וְנִכְנַס בְּכַף זְכוּת בֶּאֱמֶת, וְעַל־יְדֵי־זֶה יָכוֹל לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה.

וזְֶה בְּחִינַת (תהלים לז, י): ״וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְכוּ׳״, עַל־יְדֵי אוֹתוֹ הָ״עוֹד מְעַט״ שֶׁשָּׁם אֵינוֹ רָשָׁע, עַל־יְדֵי־זֶה: ״וְהִתְבּוֹנַנְתָּ וְכוּ׳״, עַיֵּן שָׁם.

וְעַל־יְדֵי־זֶה יָכֹל לְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ. וַאֲזַי יָכֹל לְהִתְפַּלֵּל, וְזֶה בְּחִינַת (שם קמו, ב): ״אֲזַמְּרָה לֵאלֹקַי בְּעוֹדִי״, עַל־יְדֵי הָ״עוֹד מְעַט״ שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ, עַל־יְדֵי זֶה יָכוֹל לְזַמֵּר וּלְהוֹדוֹת לַה׳.

וְעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשִׂין נִגּוּנִים, כִּי הַנִּגּוּנִים נַעֲשִׂין עַל־יְדֵי שֶׁמְּבָרְרִין רוּחַ טוֹבָה מִן רוּחַ נְכֵאָה וְכוּ׳. וְזֶהוּ ״אֲזַמְּרָה״ דַּיְקָא, בְּחִינַת נִגּוּנִים וְכוּ׳.

וְכֵן צְרִיכִין לָדוּן אֶת אֲחֵרִים לְכַף זְכוּת, אֲפִלּוּ רָשָׁע גָּמוּר צְרִיכִין לְחַפֵּשׂ וְלִמְצֹא בּוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה וְכוּ׳ וְכוּ׳. עַיֵּן שָׁם.

וּמִי שֶׁיָּכוֹל זֹאת, לִמְצֹא נְקֻדָּה טוֹבָה אֲפִלּוּ בְּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, הוּא יָכוֹל לִהְיוֹת חַזָּן וּלְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הָעַמּוּד וְכוּ׳, עַיֵּן שָׁם.

וְדַע, שֶׁכָּל אֶחָד מִצַּדִּיקֵי הַדּוֹר בּוֹנֶה מִשְׁכָּן. שֶׁמִּשָּׁם מְקַבְּלִין תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן הֶבֶל פִּיהֶם שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא, בִּשְׁבִיל זֶה הֵם מַתְחִילִין מִן ״וַיִּקְרָא וְכוּ׳״, עַיֵּן שָׁם.

וְזֶה הַצַּדִּיק שֶׁיָּכוֹל לְלַקֵּט כָּל הַטּוֹב שֶׁנִּמְצָא בְּכָל אֶחָד, הוּא יוֹדֵעַ כָּל הַבְּחִינוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּעִנְיָן זֶה שֶׁל הַמִּשְׁכָּנוֹת הַנַּ״ל שֶׁבּוֹנִין הַצַּדִּיקִים, שֶׁמִּשָּׁם מְקַבְּלִין הַתִּינוֹקוֹת הֶבֶל פִּיהֶם שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא וְכוּ׳ וְכוּ׳, עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב.

וְזֶה בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה, כִּי כְּשֶׁאָדָם רוֹאֶה שֶׁרָחוֹק מֵהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ וְכוּ׳, זֶה בְּחִינַת שֵׁנָה שֶׁהִיא אֶחָד מִשִּשִּׁיׁם בּמְִיתָה (ברכות נז:). וּכְשֶׁמְּחַפֵּשׂ וּמְבַקֵּשׁ וּמוֹצֵא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה עֲדַיִן, וּמְחַיֶּה וּמְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ, וּמְעוֹרֵר אֶת עַצְמוֹ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי־זֶה, זֶה בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה.

וזְֶה בְּחִינַת (תהלים ג, ב): ״ה׳ מָה רַבּוּ צָרָי, רַבִּים וְכוּ׳״, הַיְנוּ הַצָּרִים שֶׁל הַנֶּפֶשׁ, שֶׁהֵם הַחֲטָאִים וְהַפְּגָמִים שֶׁל כָּל אֶחָד, שֶׁזֶּה עִקַּר צָרוֹת הָאָדָם, וּכְשֶׁהֵם מִתְגַּבְּרִים עַל הָאָדָם, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי הֵם רוֹצִים לְהַפִּיל אוֹתוֹ לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, כְּאִלּוּ אֵין לוֹ עוֹד שׁוּם תִּקְוָה חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶהוּ ״רַבִּים אוֹמְרִים לְנַפְשִׁי אֵין יְשׁוּעָתָה לוֹ בֵּאלֹקִים סֶלָּה״ – וַאֲזַי הוּא בִּבְחִינַת שֵׁנָה כַּנַּ״ל. וְזֶהוּ ״אֲנִי שָׁכַבְתִּי וָאִישָׁנָה״ – כִּי זֶה בְּחִינַת שֵׁנָה, כַּנַּ״ל.

אֲבָל בֶּאֱמֶת הָאָדָם אָסוּר לְיָאֵשׁ עַצְמוֹ, וְצָרִיךְ לְהִתְגַבֵּר לְעוֹרֵר מִשֵּׁינָתוֹ עַל־יְדֵי הַמְעַט טוֹב שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ עֲדַיִן כַּנַּ״ל. וְזֶהוּ ״הֱקִיצֹתִי כִּי ה׳ יִסְמְכֵנִי״ – שֶׁאֲנִי מִתְגַּבֵּר וּמִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתִי, כִּי אֵינִי מְיָאֵשׁ עַצְמִי עֲדַיִן – ״כִּי ה׳ יִסְמְכֵנִי״ – כִּי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה שֶׁאָדָם מוֹצֵא בְּעַצְמוֹ – זֶה בְּחִינַת אֱלֹקוּת, כִּבְיָכוֹל. כִּי כָל הַטּוֹב מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ.

כִּי אוֹרַיְתָא וְיִשְׂרָאֵל וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כֹּלָא חַד (זהר אחרי עג.). נִמְצָא, כְּשֶׁיֵּשׁ בְּיִשְׂרָאֵל אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה, דְּהַיְנוּ אֵיזֶה מִצְוָה אוֹ דָּבָר טוֹב, זֶה הַטּוֹב הוּא אַחְדוּת גָּמוּר עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי ״טוֹב ה׳ לַכֹּל״ (תהלים קמה, ט), וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם לד, ט): ״טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה׳״, כִּי כָל הַטּוֹב שֶׁנִּמְצָא בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא, הוּא הַכֹּל מִמֶּנוּ יִתְבָּרַךְ. וְזֶהוּ ״כִּי ה׳ יִסְמְכֵנִי״ – הַיְנוּ הַנְּקֻדָּה טוֹבָה שֶׁאֲנִי מוֹצֵא בְּעַצְמִי, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱלֹקוּת, בְּחִינַת ״טוֹב ה׳ לַכֹּל״, זֶה הוּא סוֹמֵךְ אוֹתִי וּמֵקִיץ אוֹתִי מֵהַשֵּנׁהָ.

ואֲַזַי (שם ג, ז): ״לֹא אִירָא מֵרִבְבוֹת עָם אֲשֶׁר סָבִיב שָׁתוּ עָלָי״ – כִּי שׁוּב אֵינִי מִתְיָרֵא מֵהֶם אַף־עַל־פִּי שֶׁהֵם כַּמָּה רְבָבוֹת פְּגָמִים וַחֲטָאִים שֶׁעוֹמְדִים עָלַי לְהַפִּילֵנִי, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי מֵאַחַר שֶׁאֲנִי מוֹצֵא בְּעַצְמִי עוֹד אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה, עַל־יְדֵי־זֶה אֲנִי מִתְעוֹרֵר מֵהַשֵּׁנָה וְעַל־יְדֵי־זֶה אֲנִי נִכְנַס בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת וְעַל־יְדֵי־זֶה אֶזְכֶּה לִתְשׁוּבָה וְכוּ׳ כַּנַּ״ל, כִּי כָל הָרָע נִדְחֶה מִפְּנֵי מְעַט הַטּוֹב שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ, וּמְחַיֶּה וּמֵרִים אֶת עַצְמוֹ בָּזֶה, כִּי מְעַט מִן הָאוֹר דּוֹחֶה הַרְבֵּה מִן הַחֹשֶׁךְ, כַּיָּדוּעַ.

וזְֶהוּ בְּחִינַת (תהלים קלט, יח): ״הֱקִיצֹתִי וְעוֹדִי עִמָּךְ״, עַל־יְדֵי הָ״עוֹד מְעַט וְכוּ׳״ שֶׁלִּי, דְּהַיְנוּ הַנְּקֻדָּה טוֹבָה כַּנַּ״ל, בְּחִינַת ״אֲזַמְּרָה לֵאלֹקַי בְּעוֹדִי״ כַּנַּ״ל, וְזֶהוּ ״וְעוֹדִי עִמָּךְ״, הַיְנוּ הָ״עוֹד מְעַט״ שֶׁלִּי שֶׁהוּא עֲדַיִן עִמָּךְ כַּנַּ״ל, עַל־יְדֵי־זֶה ״הֱקִיצֹתִי״, כִּי זֶה בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה, כַּנַּ״ל.

וזְֶה בְּחִינַת (תהלים נז, ט): ״עוּרָה כְבוֹדִי, עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר, אָעִירָה שָׁחַר״, הַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְהִתְעוֹרֵר אֶת עַצְמוֹ מִשְּׁנָתוֹ וּמִנְּפִילָתוֹ. וְעַל־יְדֵי מַה יִתְעוֹרֵר אֶת עַצְמוֹ? עַל־יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ עֲדַיִן, וְזֶהוּ: ״אָעִירָה שָׁחַר״.

כִּי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה הִיא בִּבְחִינַת שַׁחַר, בִּבְחִינַת (שיר־השירים א, ה): ״שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה בְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם״, כִּי מֵחֲמַת שֶׁזֹּאת הַנְּקֻדָּה מְעֹרֶבֶת בִּפְסֹלֶת הַרְבֵּה וּבִפְגָמִים הַרְבֵּה שֶׁפָּגַם זֶה הָאָדָם, עַל־יְדֵי־זֶה נִדְמָה שֶׁהִיא שְׁחוֹרָה, כִּי מֻנַּחַת בְּקַדְרוּת וּבְשַׁחֲרוּת, חַס וְשָׁלוֹם, אֶצְלוֹ.

אֲבָל כְּשֶׁדָּן אֶת עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת וּמְעוֹרֵר וּמוֹצֵא בְּעַצְמוֹ הַנְּקֻדָּה טוֹבָה כַּנַּ״ל, אֲזַי הִיא אוֹמֶרֶת: ״שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה, אַל תִּרְאֻנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת וְכוּ׳״, כִּי אֵין הַשַּׁחֲרוּת מִשֶּׁלִּי וְכוּ׳, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שָׁם. כִּי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה בְּעַצְמָה שֶׁיֵּשׁ אֵצֶל הָאָדָם, אֲפִלּוּ אֵצֶל פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל – הִיא נָאוָה וְיָפָה מְאֹד! רַק שֶׁהַשַּׁחֲרוּת חוֹפָה עָלֶיהָ, אֲבָל כְּשֶׁמְּעוֹרְרִין אוֹתָהּ, הִיא אוֹמֶרֶת: ״שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה, אַל תִּרְאֻנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת״, כִּי מִצַּד עַצְמִי אֲנִי נָאוָה עַד מְאֹד.

וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ״ל (שמות רבה מט, ב): ״שְׁחוֹרָה אֲנִי – בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, וְנָאוָה אֲנִי – בְּמַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן״, הַיְנוּ אַף־עַל־פִּי שֶׁיֵּשׁ לִי חֲטָאִים הַרְבֵּה וְנִתְרַחַקְתִּי מְאֹד מִמֶּנוּ יִתְבָּרַךְ.

וְזֶה בְּחִינַת מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל שֶׁכּוֹלֵל כָּל הַחֲטָאִים שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי ״כָּל הַמּוֹדֶה בַּעֲבוֹדָה־זָרָה כְּאִלּוּ כּוֹפֵר בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ״ (חולין ה.). אַף־עַל־פִּי־כֵן ״וְנָאוָה אֲנִי – בְּמַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן״, הַיְנוּ בְּחִינַת מְעַט טוֹב שֶׁאֲנִי מוֹצֵא בְּעַצְמִי עֲדַיִן. כִּי תֵּכֶף אַחַר מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל נִצְטַוּוּ עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, עַל־יְדֵי שֶׁנִּתְרַצָּה הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ לְיִשְׂרָאֵל, עַל־יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁמָּסַר נַפְשׁוֹ עֲלֵיהֶם וְהִתְפַּלֵּל בַּעֲדָם.

כִּי מֹשֶׁה הָיָה יָכוֹל זֹאת לִמְצֹא נְקֻדָּה טוֹבָה אֲפִלּוּ בְּהַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים, כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ״ל כּמַָּה פְּעָמִים (בלקוטי תנינא סימן פב, ועוד). וְעַל־יְדֵי־זֶה הָיָה יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם תָּמִיד, אֲפִלּוּ כְּשֶׁפָּגְמוּ בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּה בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, אַף־עַל־פִּי־כֵן מָצָא בָּהֶם נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת.

וְעַל־כֵּן אָמַר מֹשֶׁה (שמות לב, יא): ״לָמָּה ה׳ יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ וְכוּ׳״. כִּי הוּא מָצָא הַטּוֹב שֶׁבָּהֶם וַאֲזַי נִדְחֶה הָרָע לְגַמְרֵי כַּנַּ״ל, וְעַל־כֵּן אָמַר: ״לָמָּה ה׳ יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ״, כִּי הָרָע אֵינוֹ נֶחֱשָׁב כְּלָל כְּנֶגֶד מְעַט הַטּוֹב שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם עֲדַיִן.

וְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ נִתְרַצָּה לוֹ, ״וַיִּנָחֶם עַל הָרָעָה וְכוּ׳״ (שם לב, יד), וְאָז לִמֵּד הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ לְמשֶׁה סֵדֶר תְּפִלָּה וְסִדֵּר לְפָנָיו שְׁלֹשׁ-עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים. וְזֶהוּ (שם לג, יט): ״וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי וְכוּ׳״, שֶׁלִּמְּדוֹ וְגִלָּה לוֹ כָּל הַטּוֹב שֶׁלּוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּבְיָכוֹל, כְּדֵי שֶׁיֵּדַע שֶׁהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ טוֹב לַכֹּל תָּמִיד, וִיכוֹלִין לְעוֹרֵר הַטּוֹב בְּהַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים וּלְהַכְנִיסוֹ בְּכַף זְכוּת וּלְהַחֲזִירוֹ בִּתְשׁוּבָה.

וְזֶה בְּחִינַת שְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים, בְּחִינַת (שם לד, ו): ״ה׳ ה׳ אֵל רַחוּם וְחַנוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְכוּ׳״, שֶׁהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ מָלֵא רַחֲמִים וְטוֹב לַכֹּל, וּמַאֲרִיךְ אַף לַצַּדִּיקִים וְלָרְשָׁעִים, כִּי הוּא מַטֶּה כְּלַפֵּי חסֶֶד (ראש השנה יז.), וְדָן אֶת הַכֹּל לְכַף זְכוּת, וּמוֹצֵא נְקֻדָּה טוֹבָה אֲפִלּוּ בְּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, וְעַל־יְדֵי־זֶה מַכְרִיעַ אוֹתָם לְכַף זְכוּת כַּנַּ״ל.

וזְֶהוּ בְּחִינַת (שם לד, ז): ״נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים״ – שֶׁבְּחִינַת הַחֶסֶד, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁהוּא יִתְבָּרַךְ מַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד וְדָן לְכַף זְכוּת וּמוֹצֵא נְקֻדָּה טוֹבָה וְכוּ׳, כַּנַּ״ל, זֶה הַחֶסֶד נוֹצֵר וּמַמְתִּיק ״לָאֲלָפִים״, הַיְנוּ אַף־עַל־פִּי שֶׁיֵּשׁ כְּנֶגֶד זֶה אֲלָפִים וּרְבָבוֹת פְּגָמִים שֶׁפָּגַם אוֹתוֹ הָאָדָם, אַף־עַל־פִּי־כֵן מְעַט הַטּוֹב שֶׁמּוֹצֵא עַל־יְדֵי הַחֶסֶד כַּנַּ״ל דּוֹחֶה הַכֹּל כַּנַּ״ל. וְעַל־יְדֵי־זֶה (שם): ״נוֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְכוּ׳״, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה נִכְנַס בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת וְכוּ׳, כַּנַּ״ל.

וְאָז כְּשֶׁנִּתְרַצָּה הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ לְמשֶׁה עַל־יְדֵי שֶׁמָּצָא טוֹב בְּכָל יִשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ אַחַר מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל כַּנַּ״ל, כִּי מֹשֶׁה הָיָה כֻּלּוֹ טוֹב, בִּבְחִינַת (שמוֹת ב, ב): ״וַתֵּרֶא אוֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא״, וְעַל־כֵּן הָיָה לוֹ כֹּחַ תָּמִיד לִמְצֹא הַטּוֹב בְּכָל אֶחָד אֲפִלּוּ בְּהַפּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל כַּנַּ״ל, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְרַצָּה הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ כַּנַּ״ל, וַאֲזַי צִוָּה לָהֶם עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, שֶׁיָּבִיא כָּל אֶחָד נִדְבַת לִבּוֹ לִמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, כִּי הָיָה מְעוֹרֵר הַטּוֹב שֶׁבְּכָל אֶחָד, וְכָל אֶחָד כְּפִי הַטּוֹב שֶׁהָיָה לוֹ – הֵבִיא נִדְבַת לִבּוֹ הַטּוֹב לִמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן.

כִּי הַמִּשְׁכָּן נִבְנָה מִכָּל הַטּוֹב שֶׁנִּתְבָּרֵר מִכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת (שמות כה, ג-ד): ״זהָָב וָכֶסֶף וּנְחשֶֹׁת וּתְכֵלֶת וְאַרְגָמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְכוּ׳״ – שֶׁהֵבִיא כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה שֶׁלּוֹ, כִּי זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת וּתְכֵלֶת וְכוּ׳, הֵם בְּחִינַת הַגְּוָנִין עִלָאִין, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַטּוֹב שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד מִיּשְִׂרָאֵל.

שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת ״יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר״ (ישעיה מט, ג), שֶׁהֵם כְּלוּלִים מִגְּוָנִין סַגִּיאִין (סימן כה), הַיְנוּ הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם כְּלוּלִים מִגְּוָנִין סַגִּיאִין, כִּי יֵשׁ בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל נְקֻדָּה טוֹבָה, אֲפִלּוּ בְּהַפְּחוּתִים שֶׁבָּהֶם, מַה שֶּׁאֵין בַּחֲבֵרוֹ, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (לקוטי מוהר״ן חלק א׳ סימן לד). וְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ מִתְפָּאֵר בָּהֶם כַּנַּ״ל.

וְזֶה בְּחִינַת הַגְּוָנִין שֶׁהָיוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וְהַמִּשְׁכָּן, בְּחִינַת ״זָהָב וָכֶסֶף וְכוּ׳״, שֶׁהֵבִיא כָּל אֶחָד מִנִּדְבַת לִבּוֹ הַטּוֹב, כִּי שָׁם הָיוּ כְּלוּלִים כָּל הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת גְּוָנִין עִלָּאִין שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד מִיּשְִׂרָאֵל.

וְעַל־כֵּן אַחַר מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל שֶׁאָז הֻצְרַךְ מֹשֶׁה לְחַפֵּשׂ וְלִמְצֹא הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל כַּנַּ״ל, עַל־כֵּן אָז דַּיְקָא נִצְטַוּוּ עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, כִּי הַמִּשְׁכָּן נִבְנָה מִזֶּה, מִנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת הַנַּ״ל, כַּנַּ״ל. וְזֶהוּ: ״שְׁחוֹרָה אֲנִי – בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, וְנָאוָה אֲנִי – בִּמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן״, הַיְנוּ בַּנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁאֲנִי מוֹצֵא בְּעַצְמִי שֶׁהֵם בְּחִינַת מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן כַּנַּ״ל.

וְכֵן מוּבָן בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ״ל הַנַּ״ל – שֶׁעַל־יְדֵי הַטּוֹב שֶׁמּוֹצְאִין בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, עַל־יְדֵי־זֶה נִבְנָה הַמִּשְׁכָּן, וְעַל־כֵּן זֶה שֶׁיָּכוֹל לִמְצֹא כָּל הַטּוֹב שֶׁיֵּשׁ בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַזָּן כַּנַּ״ל, הוּא יוֹדֵע כָּל הַבְּחִינוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּעִנְיַן הַמִּשְׁכָּן שֶׁל כָּל אֶחָד מֵהַצַּדִּיקִים הַנַּ״ל, עַיֵּן שָׁם, כִּי עִקַּר בִּנְיַן הַמִּשְׁכָּן הוּא עַל־יְדֵי־זֶה, עַל־יְדֵי הַטּוֹב הַנַּ״ל.

וּבָזֶה מְקֻשָּׁרִים הֵיטֵב דִּבְרֵי רַבֵּנוּ זַ״ל הַנַּ״ל, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב.

וזְֶהוּ (תהלים נז, ט): ״עוּרָה כְבוֹדִי עוּרָה וְכוּ׳״, וְעַל־יְדֵי מַה אוּכַל לְהִתְעוֹרֵר? עַל־יְדֵי ״אָעִירָה שָׁחַר״! עַל־יְדֵי מַה שֶּׁאֲנִי מְעוֹרֵר הַשַּׁחַר, הַיְנוּ הַנְּקֻדָּה טוֹבָה שֶׁהִיא בְּחִינַת שַׁחַר, בְּחִינַת ״שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה״, עַל־יְדֵי־זֶה אוּכַל לְהִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתִי וּנְפִילָתִי וְכוּ׳ כַּנַּ״ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת ״עוּרָה הַנֵּבֶל וְכוּ׳״, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשִׂין נִגּוּנִין, בְּחִינַת ״אֲזַמְּרָה לֵאלֹקַי בְּעוֹדִי״, כַּנַּ״ל.

וְזֶה מְרֻמָּז בְּדִבְרֵי הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ: ״יִתְגַּבֵּר כָּאֲרִי לַעֲמֹד בַּבֹּקֶר לַעֲבוֹדַת בּוֹרְאוֹ״, שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְגַבֵּר וּלְהִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ וּנְפִילָתוֹ, וְעַל־יְדֵי מַה יִתְעוֹרֵר? עַל־יְדֵי ״שֶׁיְּהֵא הוּא מְעוֹרֵר הַשַּׁחַר״, הַיְנוּ כַּנַּ״ל, שֶׁיְּעוֹרֵר הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁהֵם בְּחִינוֹת שַׁחַר, בְּחִינַת ״אָעִירָה שָׁחַר״, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ וּנְפִילָתוֹ וְכוּ׳ כַּנַּ״ל.

וְזֶהוּ בְּחִינַת ״לַעֲמֹד בַּבֹּקֶר״, כִּי עִקַּר הַהִתְעוֹרְרוּת מֵהַשֵּׁנָה כַּנַּ״ל, הוּא עַל־יְדֵי בְּחִינַת בֹּקֶר דְּאַבְרָהָם אִישׁ הַחֶסֶד (זהר מקץ רג, לקוטי מוהר״ן חלק א׳ סימן ל), דְּהַיְנוּ עַל־יְדֵי שֶׁמַּטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד וְדָן אֶת עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת כַּנַּ״ל. וְעַל־כֵּן הָיָה אַבְרָהָם מְגַיֵּר גֵּרִים, כִּי הָיָה מַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד וּמָצָא נְקֻדָּה טוֹבָה בְּכָל אֶחָד, וְעַל־יְדֵי־זֶה קֵרֵב הַכֹּל לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ כַּנַּ״ל.

וְזֶהוּ שֶׁנִּסְמַךְ הַהַגָּ״ה: ״שִׁוִּיתִי ה׳ לְנֶגְדִּי תָמִיד״, הַיְנוּ שֶׁתָּמִיד אֲנִי מֵשִׂים וּמְשַׁוֶּה ה׳ לְנֶגֶד עֵינַי, כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁאֲנִי רָחוֹק מִמֶּנוּ יִתְבָּרַךְ, אַף־עַל־פִּי־כֵן ה׳״לְנֶגְדִּי תָמִיד״ בְּכָל מָקוֹם, כִּי אֲנִי מוֹצֵא בְּעַצְמִי נְקֻדָּה טוֹבָה כַּנַּ״ל.

וְזֶה פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק (תהלים טז, ח): ״שִׁוִיתִי ה׳ לְנֶגְדִּי תָמִיד כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט״, הַיְנוּ שֶׁתָּמִיד אֲנִי מֵשִׂים ה׳ לְנֶגְדִּי, אֲפִלּוּ בַּמַּדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, ״כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט״, כִּי עַל־יְדֵי בְּחִינַת יָמִין, בְּחִינַת אַבְרָהָם, בְּחִינַת חֶסֶד, עַל־יְדֵי־זֶה בַּל אֶמּוֹט.

בּבְחִינַת (שם צד, יח): ״אִם אָמַרְתִּי מָטָה רַגְלִי חַסְדְּךָ ה׳ יִסְעָדֵנִי״, כִּי עַל־יְדֵי הַחֶסֶד, הַיְנוּ שֶׁמַּטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד וְדָן אֶת עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת וּמוֹצֵא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה עֲדַיִן, עַל־יְדֵי־זֶה יָכוֹל לִמְצֹא הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, וְעַל־יְדֵי־זֶה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם.

וזְֶהוּ (שם צד, יט): ״בְּרֹב שַׂרְעַפַּי בְּקִרְבִּי תַּנְחוּמֶיךָ יְשַׁעַשְׁעוּ נַפְשִׁי״ – הַיְנוּ כְּשֶׁרֹב הַמַּחֲשָׁבוֹת מְבַלְבְּלִין אוֹתִי וְרוֹצִין לְהַפִּיל אוֹתִי, חַס וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי רִבּוּי הַפְּגָמִים וְכוּ׳, אֲזַי ״תַּנְחוּמֶיךָ יְשַׁעַשְׁעוּ נַפְשִׁי״, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ מְנַחֵם אוֹתוֹ, בְּמַה שֶּׁעוֹזֵר לוֹ לִמְצֹא אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה בְּעַצְמוֹ, וְזֶהוּ נֶחָמָתוֹ וּבָזֶה מְשַׁעֲשֵׁעַ נַפְשׁוֹ וְכוּ׳, כַּנַּ״ל.

נִמְצָא, שֶׁעִקַּר בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה הוּא עַל־יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁמּוֹצְאִין בְּעַצְמוֹ, אֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא, חַס וְשָׁלוֹם, בַּמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה מְאֹד וְכוּ׳, כַּנַּ״ל, וְעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשִׂין נִגּוּנִים וְכוּ׳ כַּנַּ״ל. כִּי בַּלַּיְלָה שֶׁהוּא זְמַן הַשֵּׁנָה, אֲזַי הַשְּׁכִינָה מְבָרֶרֶת בֵּרוּרִים, כַּיָּדוּעַ. וְזֶה מְרַמֵּז עַל הַנַּ״ל, שֶׁכְּשֶׁמִתְגַּבֵּר בְּחִינַת הַשֵּׁנָה עַל הָאָדָם, אֲזַי צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ לִמְצֹא בְּעַצְמוֹ נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ כַּנַּ״ל.

וזְֶה בְּחִינַת (שם עז, ז): ״אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה עִם לְבָבִי אָשִׂיחָה וַיְחַפֵּשׂ רוּחִי״ – שֶׁבְּלַּיְלָה וְחֹשֶׁךְ, בְּחִינַת שֵׁנָה, אָז ״עִם לְבָבִי אָשִׂיחָה וַיְחַפֵּשׂ רוּחִי״, שֶׁאֲנִי מְחַפֵּשׂ וּמְבַקֵּשׁ הָרוּחַ טוֹבָה, בְּחִינַת נְקֻדָּה טוֹבָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשִׂין נִגּוּנִים כַּנַּ״ל, בְּחִינַת ״אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה״, וְכַנַּ״ל.

וְעַל־יְדֵי־זֶה שֶׁמִּתְגַּבֵּר לְהִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ עַל־יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ כַּנַּ״ל, עַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר תִּקּוּן הַתְּפִלָּה, כִּי עִקַּר הַתְּפִלָּה הוּא רַק כְּשֶׁזּוֹכֶה לִמְצֹא בְּעַצְמוֹ הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת, בִּבְחִינַת ״אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי״ כַּנַּ״ל.

וְזֶהוּ בְּחִינַת סֵדֶר הַתְּפִלָּה, שֶׁבַּתְּחִלָּה אוֹמְרִים קָרְבָּנוֹת וּקְטֹרֶת, שֶׁהֵם בְּחִינַת בֵּרוּרִים, שֶׁמּוֹצְאִין וּמְבָרְרִין נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת אֲפִלּוּ מִבְּחִינַת בְּהֵמִיּוּת, מִתַּכְלִית הָעֲשִׂיָּה, כַּיָּדוּעַ, כִּי זֶה עִקַּר בְּחִינַת הַקָּרְבּןָ להְַעלֲוֹת מִבּהְֵמָה לאְָדָם.

וְזֶה בְּחִינַת קְטֹרֶת שֶׁהָיוּ בָּהֶם חֶלְבְּנָה, דְּהַיְנוּ שֶׁמְּבָרְרִין וּמוֹצְאִין הַטּוֹב אֲפִלּוּ בְּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, בִּבְחִינַת חֶלְבְּנָה, וּכְמוֹ שֶׁלָּמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ״ל מִזֶּה (כריתות ו:): ״כָּל תְּפִלָּה שֶׁאֵין בָּהּ מִתְּפִלַּת פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל – אֵינָה תְּפִלָּה״, כִּי עִקַּר הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת קְטֹרֶת, עַל־יְדֵי שֶׁמְּבָרְרִין וּמוֹצְאִין נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת אֲפִלּוּ בְּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, בִּבְחִינַת חֶלְבְּנָה כַּנַּ״ל.

וְזֶה בְּחִינַת אַחַד עָשָׂר סַמָּנֵי הַקְּטֹרֶת, הַיְנוּ עֲשָׂרָה סַמָּנִים חוּץ חֶלְבְּנָה, זֶה בְּחִינַת עֲשָׂרָה מִינֵי זִמְרָה, שֶׁהֵם נַעֲשִׂין עַל־יְדֵי שֶׁמְּבָרְרִין וּמוֹצְאִין הַטּוֹב שֶׁבְּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, בִּבְחִינַת חֶלְבְּנָה כַּנַּ״ל.

וּכְשֶׁאָנוּ אוֹמְרִים פָּרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת כְּאִלּוּ הִקְרַבְנוּם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ״ל (תנחומא צו, יד): ״כָּל הָעוֹסֵק בְּתוֹרַת עוֹלָה כְּאִלּוּ הִקְרִיב עוֹלָה וְכוּ׳״. כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַקָּרְבָּנוֹת הוּא בִּבְחִינַת הַדִּבּוּר, לְהַעֲלוֹת מִדּוֹמֵם צוֹמֵחַ חַי לִמְדַבֵּר.

כִּי הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת כְּשֶׁעוֹלִין מִמָּקוֹם שֶׁעוֹלִין, מִמַּדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת, הָעִקָּר הוּא שֶׁיַּעֲלוּ לִבְחִינַת דִּבּוּר. כִּי מִתְּחִלָּה כְּשֶׁאֵין נִתְבָּרֵר וְנִכָּר הַטּוֹב מֵחֲמַת הָרָע שֶׁחוֹפֶה עָלָיו, אֲזַי הוּא בִּבְחִינַת אִלֵּם שֶׁאֵין לוֹ דִּבּוּר, בִּבְחִינַת (תהלים לט, ג): ״נֶאֱלַמְתִּי דּוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב וְכוּ׳״, וּכְשֶׁמְּגַלִּין אֶת הַטּוֹב כַּנַּ״ל, אֲזַי עִקַּר הִתְגַּלּוּת הַטּוֹב וַעֲלִיָּתוֹ הוּא בְּחִינַת הַדִּבּוּר.

וזְֶה בְּחִינַת (שיר־השירים ב, יד): ״יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה״, זֶה בְּחִינַת הַנְּקֻדָּה טוֹבָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת יוֹנָה תַּמָּה – שֶׁתְּמִימָה עִם בֶּן זוּגָהּ וְאֵינָה מַנַּחַת אוֹתוֹ לְעוֹלָם וְכוּ׳, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ״ל (שיר השירים רבה ד, ב). כִּי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד אֲפִלּוּ בְּהַפָּחוֹת שֶׁבַּפְּחוּתִים הִיא דְּבוּקָה תָּמִיד עִם הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ לְעוֹלָם בְּכָל מָקוֹם שֶׁהִיא.

וּכְשֶׁהִיא נוֹפֶלֶת, חַס וְשָׁלוֹם, בְּעִמְקֵי הַקְלִפּוֹת הַמַּקִּיפִין אוֹתָהּ מִכָּל צַד, בְּחִינַת ״יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה״, בְּתַכְלִית הַהַסְתָּרָה, אֲזַי הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ אוֹמֵר לָהּ (שיר־השירים שם): ״הַרְאִיניִ אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ, כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵךְ נָאוֶה״, כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁאַתָּה ״בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה״, אַף־עַל־פִּי־כֵן אַתָּה בְּעַצְמְךָ נָאוֶה מְאֹד, בִּבְחִינַת ״שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה״, כַּנַּ״ל, וְעַל־כֵּן תְּגַלֶּה אֶת עַצְמְךָ וְתַרְאֶה אֶת מַרְאֶיךָ, כִּי עֲדַיִן אַתָּה נָאֶה, כִּי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה נָאוָה תָּמִיד.

וְעַל־כֵּן ״הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ״, הַיְנוּ שֶׁתְּגַלֶּה וְתִמְצָא מַרְאוֹת יֹפִי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה. וְעַל־יְדֵי־זֶה ״הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ״, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְדִבּוּר, כִּי אָז יְכוֹלִין לְדַבֵּר וּלְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, כִּי מִקֹּדֶם לֹא הָיָה יָכוֹל לְדַבֵּר כְּלָל כַּנַּ״ל.

וזְֶהוּ בְּחִינַת (שם ח, יג): ״הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִעִינִי״, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ״י: ״הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים – בֵּין הָאֻמּוֹת וְכוּ׳״, הַיְנוּ בְּחִינַת הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים וּמֻנָּחִים בֵּין הָאֻמּוֹת, שֶׁהֵם הַתַּאֲווֹת רָעוֹת וּפְגָמִים וְכוּ׳ שֶׁהֵם בְּחִינַת אֻמּוֹת הָעוֹלָם, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר (סימן לו). וְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ מִתְאַוֶּה לְקוֹלָם. וְזֶהוּ: ״חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִינִי״, כִּי הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ מִתְאַוֶּה שֶׁיִּתְגַּלּוּ הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת וְיַשְׁמִיעוּ אֶת קוֹלָם בְּזֶמֶר וְהַלֵּל לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ כַּנַּ״ל.

וְזֶה בְּחִינַת הַקָּרְבָּן, שֶׁמַּעֲלִין הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת לִבְחִינַת מְדַבֵּר כַּנַּ״ל. וְעַל־כֵּן ״הָעוֹסֵק בְּתוֹרַת עוֹלָה כְּאִלּוּ הִקְרִיב וְכוּ׳״, כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַקָּרְבָּן הוּא בִּבְחִינַת הַדִּבּוּר, כַּנַּ״ל.

וְזֶה בְּחִינַת (מגלה ג.): ״כֹּהֲנִים בַּעֲבוֹדָתָם וּלְוִיִּם בְּדוּכָנָם וְיִשְׂרָאֵל בְּמַעֲמָדָם״.

כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַקָּרְבָּן, שֶׁהוּא לִמְצֹא וּלְבָרֵר הַנְּקֻדָּה טוֹבָה מִתּוֹךְ הַפְּסֹלֶת, מִבְּחִינַת הַבַּהֲמִיּוּת, הוּא עַל־יְדֵי הַכֹּהֵן אִישׁ הַחֶסֶד, כִּי עַל־יְדֵי שֶׁמַּטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד וְדָן לְכַף זְכוּת, עַל־יְדֵי־זֶה מוֹצְאִין נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת בְּכָל מַדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַקָּרְבָּנוֹת כַּנַּ״ל. וְעַל־כֵּן כָּל תִּקּוּנֵי הַקָּרְבָּן נַעֲשִׂין עַל־יְדֵי הַכֹּהֵן אִישׁ הַחֶסֶד, שֶׁהוּא בְּחִינַת אַבְרָהָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קי, ד): ״אַתָּה כֹּהֵן לְעוֹלָם״ וְכַנַּ״ל.

וְעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשִׂין נִגּוּנִים כַּנַּ״ל. וְזֶה בְּחִינַת ״וּלְוִיִּם בְּדוּכָנָם״, שֶׁהָיוּ מְנַצְּחִים בְּשִׁיר עַל הַדּוּכָן בִּשְׁעַת הַקְרָבַת הַקָּרְבָּן, כִּי עַל־יְדֵי בְּחִינַת הַקָּרְבָּן הַנַּעֲשֶׂה עַל־יְדֵי הַכּהֵֹן אִישׁ הַחֶסֶד, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שֶׁמְּבָרְרִין וּמוֹצְאִין טוֹב עַל־יְדֵי שֶׁמַּטִּין כְּלַפֵּי חֶסֶד, עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשִׂין נִגּוּנִים כַּנַּ״ל.

וְיִשְׂרָאֵל בְּמַעֲמָדָן, שֶׁהָיוּ עוֹסְקִין בַּתּוֹרָה, זֶה בְּחִינַת הַדִּבּוּר, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה הָיוּ מַעֲלִים הַטּוֹב לְהַדִּבּוּר, שֶׁזֶּה עִקַּר עֲלִיָּתוֹ כַּנַּ״ל.

וְעַל־כֵּן הָיוּ אַנְשֵׁי הַמַּעֲמָד קוֹרִין בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית וּבְפָרָשַׁת הַאֲזִינוּ (תענית כו.).

כִּי מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית עִקָּרוֹ עַל־יְדֵי בֵּרוּר הַטּוֹב, בִּבְחִינַת ״וּבְטוּבוֹ מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית״. וְזֶה בְּחִינַת ״כִּי טוֹב״ הַנֶּאֱמַר בְּכָל שֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית.

כִּי קדֶֹם תִּקוּן מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית נֶאֱמַר (בראשית א, ב): ״וְהָאָרֶץ הָיְתָה תהֹוּ וָבהֹוּ וְחשֶֹׁךְ״ – זֶה בְּחִינַת הִתְגַּבְּרוּת הָרַע שֶׁחוֹפֶה עַל הַטּוֹב, וְהַתִּקּוּן הָיָה עַל־יְדֵי בְּחִינַת (שם): ״וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת – דָּא רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ״ (בראשית רבה ב, ד), שֶׁהוּא בְּחִינַת הַטּוֹב.

כִּי כָל הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁמּוֹצְאִין בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל – זֶה בְּחִינַת הִתְנוֹצְצוּת מָשִׁיחַ, כִּי עִקַּר הַטּוֹב הוּא מָשִׁיחַ, בְּחִינַת מֹשֶׁה, בִּבְחִינַת (רות ג, יג): ״וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל״. וְעַל־יְדֵי בְּחִינַת רוּחַ אֱלֹהִים, רוּחַ טוֹבָה, בְּחִינַת רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, עַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר קִיּוּם וּבִנְיַן הָעוֹלָם.

וְעַל־יְדֵי־זֶה, עַל־יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁמּוֹצְאִין מִתּוֹךְ תֹּהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ, עַל־יְדֵי־זֶה (בראשית א, ג): ״וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר וְכוּ׳״. וַאֲזַי (שם): ״וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ וְכוּ׳״, כִּי עַל־יְדֵי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה נִכְנַס בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת, וַאֲזַי נִתְגַּלֶּה הָאוֹר וְנִבְדַּל וְנִפְרַשׁ הַחֹשֶׁךְ מִן הָאוֹר, הָרַע מִן הַטּוֹב וְכוּ׳, וְכַנַּ״ל.

נִמְצָא, שֶׁעִקַּר מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית עַל־יְדֵי שֶׁמּוֹצְאִין וּמְבָרְרִין הַנְּקֻדָּה טוֹבָה כַּנַּ״ל. וְזֶה בְּחִינַת: ״צִיּוּרָא דְמַשְׁכְּנָא כְּצִיּוּרָא דְעוֹבָדָא דִּבְרֵאשִׁית״ (תקוני זהר יג.). כִּי הַמִּשְׁכָּן הוּא גַּם כֵּן מִבְּחִינַת הַטּוֹב שֶׁנִּתְבָּרֵר וְכוּ׳ כַּנַּ״ל, וְעַל־כֵּן הָיוּ עוֹסְקִים אַנְשֵׁי הַמַּעֲמָד שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין עַל הַקָּרְבָּנוֹת בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, כִּי הַקָּרְבָּן הוּא בִּבְחִינַת מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, שֶׁהוּא בְּחִינַת בֵּרוּר הַטּוֹב וְכוּ׳ כַּנַּ״ל.

וְעַל־כֵּן הָיָה הַקָּרְבָּן נַעֲשֶׂה בַּמִּשְׁכָּן אוֹ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, כִּי הַמִּשְׁכָּן וְהַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ הֵם גַּם כֵּן נִבְנִים עַל־יְדֵי בֵּרוּר הַטּוֹב וְכוּ׳ כַּנַּ״ל. וְזֶה בְּחִינַת (דברים ג, כה) ״הָהָר הַטּוֹב הַזּהֶ״ הַנּאֱֶמַר בּבְיֵת הַמִּקְדָּשׁ (עין גטין נו: ובמהרש״א שם).

וְזֶה בְּחִינַת פָּרָשַׁת הַאֲזִינוּ שֶׁהָיוּ קוֹרִין אַנְשֵׁי הַמַּעֲמָד. כִּי פָּרָשַׁת הַאֲזִינוּ הִיא הַשִּׁירָה שֶׁהִבְטִיחַ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁעַל־יְדֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לֹא תִשָּׁכַח הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם לא, כא): ״וְעָנְתָה הַשִׁירָה הַזֹּאת וְכוּ׳״, שֶׁאֲפִלּוּ בְּתַכְלִית הַהַסְתָּרָה, בְּחִינַת (שם לא, יח-יט) ״וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר ... תִּהְיֶה הַשִּׁירָה לְעֵד״, כִּי הַשִּׁירָה מְרַמֶּזֶת, שֶׁאֲפִלּוּ אִם יִשְׂרָאֵל רְחוֹקִים מְאֹד מֵהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ בְּתַכְלִית הַהַסְתָּרָה, אַף־עַל־פִּי־כֵן הֵם קְרוֹבִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי עֲדַיִן נִמְצָאִים בָּהֶם אֲפִלּוּ בְּהַפְּחוּתִים, נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת, וְכַנַּ״ל.

וזְֶה בְּחִינַת (שם לב, ט-י): ״כִּי חֵלֶק ה׳ עַמּוֹ יַעֲקֹב וְכוּ׳, יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר״, שֶׁאֲפִלּוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ מוֹצְאִין ״חֵלֶק ה׳ עַמּוֹ״, הַיְנוּ בְּחִינַת נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת ״חֵלֶק ה׳ עַמּוֹ וְכוּ׳״. וְעַל־כֵּן קוֹרִין בְּפָרָשַׁת הַאֲזִינוּ עַל הַקָּרְבָּנוֹת וְכַנַּ״ל.

כִּי עַל־כֵּן נִקְרֵאת פָּרָשַׁת הַאֲזִינוּ ״שִׁירָה״, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וְעָנְתָה הַשִּׁירָה וְכוּ׳״, כִּי מֵהַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת הַנַּ״ל שֶׁמּוֹצְאִין בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ וְכוּ׳ כַּנַּ״ל, מִזֶּה נַעֲשֶׂה שִׁירָה וְנִגּוּן כַּנַּ״ל.

וְאַחַר אֲמִירַת הַקָּרְבָּנוֹת וּקְטֹרֶת, שֶׁהֵם בְּחִינַת שֶׁמְּבָרְרִין וּמוֹצְאִין נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת אֲפִלּוּ בַּמַּדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת מְאֹד כַּנַּ״ל, אַחַר־כָּךְ אוֹמְרִים פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה, כִּי עַל־יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת הַנַּ״ל, עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשִׂין נִגּוּנִים, בְּחִינַת ״אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי״, ״אֲזַמְּרָה״ דַּיְקָא כַּנַּ״ל. וְזֶה בְּחִינַת פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַזְּמִירוֹת וְהַנִּגּוּנִים שֶׁנַּעֲשִׂין עַל־יְדֵי שֶׁמְּבָרְרִין וּמוֹצְאִין נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁבַּמַּדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת כַּנַּ״ל, וְעַל־כֵּן אוֹמְרִים בְּתוֹךְ פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה פָּסוּק ״אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי״ הַנַּ״ל וְכַנַּ״ל.

וְאַחַר־כָּךְ אוֹמְרִים בִּרְכַּת קְרִיאַת־שְׁמַע וּמְבָרְכִין לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ עַל חִדּוּשׁ מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית שֶׁמְּחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד, זֶה בְּחִינַת מַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן שֶׁנִּבְנָה מֵהַטּוֹב הַנַּ״ל כַּנַּ״ל, כִּי ״צִיּוּרָא דְּמַשְׁכְּנָא כְּצִיּוּרָא דְּעוֹבָדָא דִּבְרֵאשִׁית״ כַּנַּ״ל.

וְשָׁם עִקַּר תִּקוּן הַתְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה נו, ז-ח): ״כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים, נְאֻם ה׳ אֱלֹהִים מְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל וְכוּ׳״. כִּי עִקַּר בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ הוּא עַל־יְדֵי שֶׁהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ ״מְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל״, עַל־יְדֵי שֶׁמּוֹצֵא גַּם בְּהַנִּדָּחִים וְהָאוֹבְדִים נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת וּמְקַבֵּץ אוֹתָם אֶל הַקְּדֻשָּׁה, וְעַל־יְדֵי־זֶה הַטּוֹב שֶׁיִּתְקַבֵּץ בְּעֵת בִּיאַת הַגּוֹאֵל בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, עַל־יְדֵי־זֶה יִהְיֶה בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, בְּחִינַת ״הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה״ כַּנַּ״ל. וְשָׁם עִקַּר תִּקוּן הַתְּפִלָּה כַּנַּ״ל, כִּי עִקַּר הַתְּפִלָּה הוּא רַק עַל־יְדֵי־זֶה, עַל־יְדֵי הַטּוֹב שֶׁמּוֹצְאִין כַּנַּ״ל.

וְעַל־כֵּן קֹדֶם הַתְּפִלָּה אוֹמְרִים קָרְבָּנוֹת וּפְסוּקֵי דְּזִמְרָה, דְּהַיְנוּ שֶׁמְּבָרְרִין הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת וְכוּ׳, וּמִזֶּה נַעֲשֶׂה נִגּוּנִים וּזְמִירוֹת כַּנַּ״ל, וְאַחַר־כָּךְ בּוֹנִין מִזֶּה מִשְׁכָּן, שֶׁשָּׁם עִקַּר תִּקוּן הַתְּפִלָּה. וְזֶה בְּחִינַת בִּרְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע, שֶׁהֵם בְּחִינַת הֵיכָלוֹת דִּקְדֻשָּׁה (זהר פקודי רס:), בְּחִינַת מִשְׁכָּן, בְּחִינַת בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהֵם הֵם הֵיכָלוֹת דִּקְדֻשָּׁה. וְעַל־כֵּן אוֹמְרִים אָז: ״וּבְטוּבוֹ מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית״, כִּי ״צִיּוּרָא דְּמַשְׁכְּנָא כְּצִיּוּרָא דְּעוֹבָדָא דִּבְרֵאשִׁית״ כַּנַּ״ל.

וּמִשָּׁם, מִבְּחִינַת הַמִּשְׁכָּן, מְקַבְּלִין הַתִּנּוֹקוֹת הֶבֶל פִּיהֶם שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא. וְזֶה בְּחִינַת קְרִיאַת שְׁמַע, בּחְִינתַ (דברים ו, ז): ״וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְכוּ׳ וְלִמַּדְתֶּם אוֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם וְכוּ׳״ (שם יא, יט), כִּי עִקַּר בְּחִינַת קְרִיאַת שְׁמַע, הוּא מִבְּחִינַת הַטּוֹב שֶׁנִּתְבָּרֵר כַּנַּ״ל.

וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְיַחֵד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ עַל־יְדֵי הַעֲלָאַת מַיִין נוּקְבִין, שֶׁמִּתְפָּאֶרֶת הַשְּׁכִינָה, כִּבְיָכוֹל: ״חֲזִי בַּמֶּה בְּרָא קָאָתֵינָא לְגַבָּךְ״ (זהר ויקרא יג.).

וְכָל זֶה עַל־יְדֵי מַה שֶּׁמּוֹצְאִין נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת אֲפִלּוּ בְּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי זֶה בְּחִינַת הַעֲלָאַת מַ״ן -לְהַעֲלוֹת הַקְּדֻשָּׁה מֵעִמְקֵי עִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת, וּבָזֶה מִתְפָּאֶרֶת בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר, כִּי זֶה עִקַּר כְּבוֹד הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זַ״ל כַּמָּה פְּעָמִים (סימנים י, יד), כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר (יתרו סט.): ״כַּד אָתֵי יִתְרוֹ דַּיְקָא כְּדֵין אִסְתַּלֵק וְאִתְיַקֵּר שְׁמָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֵילָא וְתַתָּא״, כִּי דַּיְקָא כְּשֶׁנִּתְרוֹמְמוּ וְנִתְעַלּוּ הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁהָיוּ מֻנָּחִים לְמַטָּה מְאֹד, בָּזֶה דַּיְקָא מִתְפָּאֶרֶת הַשְּׁכִינָה, כִּבְיָכוֹל, בְּיוֹתֵר.

וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְיַחֵד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בְּחִינַת ״ה׳ אֱלֹהֵינוּ ה׳ אֶחָד״, כַּיָּדוּעַ. וְזֶה בְּחִינַת (שמות כו, ו): ״וְהָיָה הַמִּשְׁכָּן אֶחָד״, שֶׁנִּכְלָלִין כָּל הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת בְּאַחְדּוּתוֹ יִתְבָּרַךְ.

וְאָז מַתְחִילִין לְהִתְפַּלֵּל הַתְּפִלָּה שֶׁל שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, וּמַתְחִילִין: ״אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וְכוּ׳״. כִּי עַל־יְדֵי כָּל הַנַּ״ל, עַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא יְכוֹלִין לְהִתְפַּלֵּל, עַל־יְדֵי שֶׁמּוֹצְאִין הַטּוֹב וְעוֹשִׂין מִשְׁכָּן וְכוּ׳, כַּנַּ״ל. וְאָז יְכוֹלִין לִפְתֹּחַ פֶּה לְדַבֵּר, כִּי זֶה עִקַּר עֲלִיַּת הַטּוֹב שֶׁיַּעֲלֶה לִבְחִינַת דִּבּוּר, וְעַל־כֵּן מְבַקְּשִׁין עַל זֶה: ״אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וְכוּ׳״.

וְזֶה בְּחִינַת לְבִישַׁת בְּגָדִים, שֶׁצָּרִיךְ לֶאֱחוֹז הַמַלְבּוּשׁ בְּצַד יָמִין, וּלְעוֹלָם יַגְבִּיר הַיָּמִין עַל הַשְּׂמֹאל (שלחן ערוך ארח חיים, סימן ב׳ סעיף ד׳, מגן אברהם סעיף קטן ג). כִּי הָעִקָּר תָּלוּי בִּבְחִינַת יָמִין, דְּהַיְנוּ עַל־יְדֵי שֶׁמַּטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד וּמוֹצֵא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת, וְעַל־יְדֵי־זֶה מִתְעוֹרֵר מֵהַשֵּׁנָה, כַּנַּ״ל, וְעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשִׂין לְבוּשִׁין לְהַלְבִּישׁ אֶת נִשְׁמָתוֹ, שֶׁהָיְתָה עֲרֻמָּה עַד עַכְשָׁיו, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא נִתְגַּלָּה הַטּוֹב בְּעֵת שֶׁהָיָה בִּבְחִינַת שֵׁנָה.

וְזֶהוּ בְּחִינַת בִּרְכַּת ״מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים״ שֶׁמְּבָרְכִין בְּשַׁחֲרִית, כַּמּוּבָא. כִּי עַל־יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁנִּתְגַּלִּין, שֶׁהֵם בְּחִינַת (ישעיה מט, ג): ״ישְִׂרָאֵל אֲשֶׁר בּךְָ אֶתְפּאָָר״, כּיִ בּהֶָם מִתְפּאֵָר הַשֵּׁם־יתְִבּרַָךְ, כִּבְיָכוֹל כַּנַּ״ל, עַל־יְדֵי זֶה נַעֲשִׂין לְבוּשִׁין, בְּחִינַת בִּגְדֵי פְּאֵר, בִּגְדֵי כָּבוֹד.

וְזֶה בְּחִינַת צִיצִית וּתְפִלִּין, שֶׁהֵם בְּחִינַת לְבוּשִׁין דְּנִשְׁמָתָא, בְּחִינַת ״כִּי הִוא כְסוּתֹה לְבַדָּהּ הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ״ (שמות כב, כו) – ״דָּא צִיצִית וּתְפִלִּין״ (זהר בראשית כג:), שֶׁהֵם נעַשֲִׂין מֵהַנּקְֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁמִּתְבָּרְרִין בַּלַּיְלָה בִּבְחִינָה הַנַּ״ל, כַּמּוּבָן בַּסְּפָרִים.

נִמְצָא, שֶׁעִקַּר בְּחִינַת לְבוּשִׁין, בְּחִינַת בִּגְדֵי פְּאֵר, כְּלָלִיּוּת הַגְּוָנִין, נַעֲשִׂין מִבְּחִינַת הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁמִּתְבָּרְרִין, שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הַגְּוָנִין כַּנַּ״ל. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְהַגְבִּיר הַיָּמִין בִּשְׁעַת לְבִישָׁה, כִּי כָּל זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת יָמִין, עַל־יְדֵי שֶׁמַּטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מוֹצֵא נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת וְכוּ׳, וְעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשִׂין לְבוּשִׁין כַּנַּ״ל.

וְכָל בִּרְכַּת הַשַּחַׁר מְרַמֵּז עַל זֶה, שֶׁמְּשַׁבֵּחַ לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ שֶׁעֲזָרוֹ לִמְצאֹ בְּעַצְמוֹ נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת כְּדֵי שֶׁיִּתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ וּנְפִילָתוֹ.

וְזֶהוּ בְּחִינַת ״הַנּוֹתֵן לַשֶּׂכְוִי בִּינָה לְהַבְחִין בֵּין יוֹם וּבֵין לָיְלָה״, כִּי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה הִיא בְּחִינַת יוֹם, וְהָרַע הוּא בְּחִינַת לַיְלָה וְחשֶׁךְ, וְעַל־יְדֵי שֶׁמּוֹצֵא הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת וַאֲזַי נִבְדַּל הָרַע, וַאֲזַי מַבְדִּיל בֵּין יוֹם וּבֵין לָיְלָה. וְזֶה בְּחִינַת ״לְהַבְחִין בֵּין יוֹם וְכוּ׳״.

וְזֶה בְּחִינַת: ״שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי וְכוּ׳״, כִּי אִם לֹא הָיָה מוֹצֵא בְּעַצְמוֹ הַנְּקֻדָּה טוֹבָה – הָיָה יָכוֹל לִפּוֹל לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, וְהָיָה נַעֲשָׂה גּוֹי, חַס וְשָׁלוֹם, וְעַכְשָׁיו עַל־יְדֵי שֶׁנִּתְעוֹרֵר וְנִתְחַזֵּק עַל־יְדֵי שֶׁעֲזָרוֹ הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ לִמְצֹא בְּעַצְמוֹ נְקֻדָּה טוֹבָה כַּנַּ״ל, עַל־כֵּן הוּא מוֹדֶה וּמְשַׁבֵּחַ לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ ״שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי״.

וְזֶה בְּחִינַת: ״פֹּקֵחַ עִוְּרִים״, ״מַתִּיר אֲסוּרִים״, ״זֹקֵף כְּפוּפִים״, כִּי מִתְּחִלָּה בְּעֵת שְׁנָתוֹ וּנְפִילָתוֹ הָיָה בִּבְחִינַת עִוֵּר הַמְגַשֵּׁשׁ בַּאֲפֵלָה, וְהָיָה בְּבֵית הָאֲסוּרִים מַמָּשׁ, וְהָיָה כָּפוּף וְכוּ׳, וְעַכְשָׁיו עַל־יְדֵי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה שֶׁמָּצָא בְּעַצְמוֹ עַל־יְדֵי שֶׁפָּקַח ה׳ אֶת עֵינָיו, עַל־יְדֵי־זֶה נִתַּר מֵאֲסוּרָיו וְנִזְקַף מִכְּפִיפָתוֹ וְכוּ׳, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה בֶּאֱמֶת לָצֵאת מִכַּף חוֹבָה לְכַף זְכוּת וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה כַּנַּ״ל.

וְכֵן שְׁאָר הַבְּרָכוֹת כֻּלָּם מְרַמְּזִין עַל זֶה. וְזֶהוּ שֶׁמְּסַיֵּם: ״הַנּתֵֹן לַיָּעֵף כּחַֹ״ – שֶׁנָּתַן לוֹ כּחַֹ בְּתוֹךְ עֲיֵפָתוֹ הַגְּדוֹלָה שֶׁיוּכַל עֲדַיִן לְהִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ.

וְזֶהוּ: ״הַמַּעֲבִיר שֵׁנָה מֵעֵינָי וְכוּ׳״ וְכַנַּ״ל. וְכָל זֶה עַל־יְדֵי הַחֶסֶד כַּנַּ״ל, וְזֶהוּ שֶׁחוֹתֵם: ״הַגּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים״, כִּי הַכֹּל עַל־יְדֵי הַחֶסֶד, בְּחִינַת בֹּקֶר דְּאַבְרָהָם, עַל־יְדֵי שֶׁמַּטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד, כַּנַּ״ל.

וְזֶה בְּחִינַת אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת.

פָּרָשַׁת שְׁקָלִים – בְּחִינַת צְדָקָה, כִּי צְדָקָה זֶה בְּחִינַת (מיכה ז, כ) ״חֶסֶד לְאַבְרָהָם״, שֶׁעָשָׂה צְדָקָה וָחֶסֶד עִם כָּל הָעוֹלָם, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִין לִמְצֹא הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת כַּנַּ״ל.

וזְֶה בְּחִינַת (ישעיה מא, ב): ״צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ״, שֶׁעַל־יְדֵי צְדָקָה יְכוֹלִין לִקְרֹא אֶת הַטּוֹב שֶׁנּוֹפֵל בַּמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה, בִּבְחִינַת רַגְלִין, בִּבְחִינַת (רות ג, ז): ״וַתְּגַל מַרְגְּלוֹתָיו וַתִּשְׁכָּב״. וְכֵן מְרֻמָּז בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ״ל בְּמָקוֹם אַחֵר (לקוטי מוהר״ן חלק א׳ סימן יז): שֶׁעַל־יְדֵי צְדָקָה מְעוֹרְרִין הַטּוֹב שֶׁנֶּעֱלָם וְנִסְתָּר בִּמְקוֹמוֹת הָרְחוֹקִים מֵהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ.

וְזֶה בְּחִינַת שְׁקָלִים שֶׁל נִדְבַת הַמִּשְׁכָּן, כִּי הַמִּשְׁכָּן נִבְנָה מִבְּחִינַת הַטּוֹב שֶׁנִּתְלַקֵּט וְכוּ׳, כַּנַּ״ל.

וְאַחַר־כָּךְ קוֹרִין פָּרָשַׁת זָכוֹר, בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה שֶׁמּוֹצְאִין הַטּוֹב כַּנַּ״ל, עַל־יְדֵי־זֶה נִכְנַע עֲמָלֵק.

שֶׁהוּא תֹּקֶף הַסִּטְרָא אַחֲרָא, שֶׁמִּתְגַּבֵּר, חַס וְשָׁלוֹם, לְהַפִּיל אֶת הַחֲלוּשֵׁי כֹּחַ שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל כְּאִלּוּ אֵין לָהֶם תִּקְוָה עוֹד, חַס וְשָׁלוֹם, בִּבְחִינַת (דברים כה, יח): ״וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים וְכוּ׳ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְכוּ׳״. שֶׁרוֹצֶה לְזַנֵּב אֶת הַנֶּחֱשָׁלִים, דְּהַיְנוּ חֲלוּשֵׁי כֹּחַ, לְהַפִּילָם לְמַטָּה, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת ״וַיְזַנֵּב בְּךָ וְכוּ׳״, אֲבָל כְּשֶׁזּוֹכִין לִמְצֹא בְּעַצְמוֹ הַנְּקֻדָּה טוֹבָה, אֲפִלּוּ בְּעֵת נְפִילָתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי־זֶה נִכְנַע עֲמָלֵק.

וְעַל־כֵּן אַחַר פָּרָשַׁת שְׁקָלִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַטּוֹב כַּנַּ״ל – קוֹרִין פָּרָשַׁת זָכוֹר, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה מַכְנִיעִין אֶת עֲמָלֵק כַּנַּ״ל.

וְאַחַר־כָּךְ קוֹרִין פָּרָשַׁת פָּרָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, בְּחִינַת (במדבר רבה יט, ח): ״תָּבֹא אִמּוֹ וּתְקַנֵּחַ עַל בְּנָהּ״, כִּי עַל־יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁמּוֹצְאִין, עַל־יְדֵי־זֶה נִכְנַע הָרַע, בְּחִינַת עֲמָלֵק, וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין בֶּאֱמֶת לִתְשׁוּבָה כַּנַּ״ל.

וזְֶה בְּחִינַת (זהר חקת קפ:): ״פָּרָה אֲדֻמָּה תְמִימָה״. ״אֲדֻמָּה – דָּא דִּינָא קַשְׁיָא. תְּמִימָה – דָּא דִּינָא רַפְיָא״, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁהוּא בִּבְחִינַת דִּינָא קַשְׁיָא, שֶׁמִּתְגַּבֵּר הָרָע, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת דִּינָא קַשְׁיָא, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי צָרִיךְ לְרַפּוֹת הַדִּין עַל־יְדֵי שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה עֲדַיִן.

וזְֶה בְּחִינַת (במדבר יט, ב): ״אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם, אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל״, כִּי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה הִיא בְּחִינַת יוֹנָה תַּמָּה שֶׁאֵין בָּהּ שׁוּם מוּם, כִּי הִיא נָאָה וְיָפָה, בְּחִינַת ״שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה וְכוּ׳״, כַּנַּ״ל.

וזְֶה בְּחִינַת (פיוט לפרשת פרה) :״מְטַהֵר טְמֵאִים וּמְטַמֵּא טְהוֹרִים״, כִּי זֹאת הַבְּחִינָה מַה שֶּׁדָּן אֶת עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת וּמוֹצֵא בְּעַצְמוֹ נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת, זֹאת הַבְּחִינָה מְטַהֶרֶת טְמֵאִים וּמְטַמֵּא טְהוֹרִים. כִּי מִי שֶׁהוּא בַּמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה – צָרִיךְ דַּוְקָא לִמְצֹא זְכוּת בְּעַצְמוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפּוֹל לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, וְעִקַּר טָהֳרָתוֹ וּתְשׁוּבָתוֹ עַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא כַּנַּ״ל.

אֲבָל מִי שֶׁהוּא טָהוֹר, כְּשֶׁיַּחֲזִיק עַצְמוֹ בְּמַדְרֵגַת הַטּוֹב – בְּוַדַּאי נִפְגַּם עַל־יְדֵי־זֶה, כִּי יִפּוֹל לְגַדְלוּת, חַס וְשָׁלוֹם, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ״ל (נדה ל:): ״אֲפִלּוּ כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אוֹמְרִים לְךָ צַדִּיק אַתָּה הֱיֵה בְּעֵינֶיךָ כְּרָשָׁע״.

עַל־כֵּן אָמְרוּ: ״כְּרָשָׁע״, וְלֹא רָשָׁע גָּמוּר, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי אָסוּר לְהַחֲזִיק עַצְמוֹ לְרָשָׁע גָּמוּר, חַס וְשָׁלוֹם, רַק אַדְּרַבָּא! כְּשֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר, חַס וְשָׁלוֹם, וַאֲפִלּוּ אִם הָאֱמֶת הוּא כַּךְ, חַס וְשָׁלוֹם, אַף־עַל־פִּי־כֵן צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ לִמְצֹא בְּעַצְמוֹ נְקֻדָּה טוֹבָה, לְבַל יִהְיֶה, חַס וְשָׁלוֹם, רָשָׁע גָּמוּר כַּנַּ״ל, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִטְהָר וְזוֹכֶה לִתְשׁוּבָה כַּנַּ״ל.

וְזֶה בְּחִינַת ״מְטַהֵר טְמֵאִים וּמְטַמֵּא טְהוֹרִים״ כַּנַּ״ל.

וְאַחַר־כָּךְ קוֹרִין פָּרָשַׁת הַחֹדֶשׁ, כִּי זֶה בְּחִינַת קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ, בְּחִינַת מִלּוּי הַלְּבָנָה מִפְּגִימָתָהּ.

כִּי זֶה יָדוּעַ, שֶׁכְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל הֵם חַס וְשָׁלוֹם בְּמַדְרֵגָה פְּחוּתָה – זֶה בְּחִינַת פְּגַם הַלְּבָנָה, קִטְרוּג הַיָּרֵחַ, שֶׁמִּשָּׁם בָּאִים כָּל הַפְּגָמִים וְהַחֲטָאִים, חַס וְשָׁלוֹם.

וְעַל־כֵּן כְּשֶׁאִישׁ יִשְׂרָאֵל מִתְעוֹרֵר וּמוֹצֵא בְּעַצְמוֹ נְקֻדָּה טוֹבָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה כַּנַּ״ל – זֶה בְּחִינוֹת מִלּוּי הַלְּבָנָה מִפְּגִימָתָהּ, בְּחִינַת קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ. כִּי עִקַּר קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ הוּא עַל־יְדֵי בְּחִינָה הַנַּ״ל, כִּי בִּתְחִלַּת הַחדֶֹשׁ, בְּעֵת שֶׁרוֹאִין אֶת הַלְּבָנָה לְקַדֵּשׁ אוֹתָהּ בְּבֵית דִּין, אֲזַי הִיא קְטַנָּה וְדַקָּה מְאֹד מְאֹד, וַאֲזַי הִיא רַק בִּבְחִינַת נְקֻדָּה, הַיְנוּ בְּחִינַת נְקֻדָּה טוֹבָה הַנַּ״ל, שֶׁהִיא בְּחִינַת ״שְׁחֹרָה אֲנִי וְנָאוָה וְכוּ׳״, כַּנַּ״ל.

הַיְנוּ כְּשֶׁהַלְּבָנָה הִיא בְּתַכְלִית הַמִּעוּט בְּסוֹף הַחֹדֶשׁ אֲזַי צְרִיכִין כָּל יִשְׂרָאֵל לְחַפְּשָׁהּ וּלְבַקְּשָׁהּ, עַד שֶׁמּוֹצְאִין עֵדֵי רְאִיָּה אֵיזֶה נְקֻדָּה קְטַנָּה מֵהַלְּבָנָה, וַאֲזַי מְקַדְּשִׁין אֶת הַחֹדֶשׁ בְּבֵית דִּין, שֶׁהוּא בְּחִינַת תִּקּוּן וּמִלּוּי הַלְּבָנָה, כִּי עַל־יְדֵי בְּחִינַת הַנְּקֻדָּה לְבַד, בְּחִינַת נְקֻדָּה טוֹבָה שֶׁזּוֹכִין לִמְצֹא בְּתַכְלִית הַמִּעוּט, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְתַּקְּנִין וְנִכְנָסִין בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת וְכוּ׳ כַּנַּ״ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תִּקּוּן וּמִלּוּי הַלְּבָנָה מִפְּגִימָתָהּ וְכוּ׳ כַּנַּ״ל.

וְעַל־כֵּן אוֹמְרִים הַבֵּית דִּין וְכָל יִשְׂרָאֵל: ״מְקֻדָּשׁ מְקֻדָּשׁ״ (ראש השנה כד.), כִּי עַל־יְדֵי הַנְּקֻדָּה לְבַד נִתְקַדְּשִׁין וְכוּ׳ כַּנַּ״ל, עַל־יְדֵי שֶׁדָּנִים לְכַף זְכוּת.

וְזֶה בְּחִינַת שֶׁכֻּלָּם אוֹמְרִים ״מְקֻדָּשׁ מְקֻדָּשׁ״, דְּהַיְנוּ שֶׁעַל־יְדֵי דִּבְרֵיהֶם מַעֲלִין אֶת הַלְּבָנָה מִבְּחִינַת פְּגָם וּמִעוּט לִבְחִינַת תִּקוּן וּמִלּוּי, שֶׁזֶּהוּ קְדֻשָּׁתָהּ, עַל־יְדֵי הַנְּקֻדַּת אוֹר לְבַד שֶׁרָאוּ מֵהַלְּבָנָה.

וְזֶהוּ בְּעַצְמוֹ בְּחִינָה הַנַּ״ל. כִּי עַל־יְדֵי קִטְרוּג הַיָּרֵחַ נִתְמַעֲטָה, וְאָז נָתַן לָהּ הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ אֶת הַכּוֹכָבִים לְהָפִיס דַּעְתָּהּ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ״ל (בראשית רבה ו, ד), וּמוּבָא בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ״י (בראשית א, טז). כִּי הַכּוֹכָבִים מְרַמְּזִין עַל בְּחִינַת הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁנִּמְצָאִין בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁעַל יָדָם נִכְנָסִין לְכַף זְכוּת בֶּאֱמֶת, עַל־יְדֵי שֶׁדָּנִים אוֹתָם לְכַף זְכוּת כַּנַּ״ל.

בִּבְחִינַת (דניאל יב, ג): ״וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים וְכוּ׳״. ״מַצְדִּיקֵי הָרַבִּים״, הַיְנוּ צַדִּיקֵי הַדּוֹר שֶׁדָּנִים אֶת הַכֹּל לְכַף זְכוּת, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִכְנָסִין אֲפִלּוּ פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת כַּנַּ״ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת כּוֹכָבִים, בְּחִינַת ״וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים״ כַּנַּ״ל, כִּי הַכּוֹכָבִים הֵם בִּבְחִינַת נְקֻדּוֹת.

כִּי זֶה הַפָּסוּק ״וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים״ מְדַבֵּר שָׁם בְּסוֹף דָּנִיאֵל לָעִנְיָן הַנַּ״ל, כַּמְבֹאָר שָׁם (יב, י): ״יִתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וִיצָרְפוּ רַבִּים וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים וְכוּ׳, וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ, וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים וְכוּ׳״. הַיְנוּ שֶׁבְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא בְּסוֹף הַקֵּץ, שֶׁאָז יִתְגַּבֵּר, חַס וְשָׁלוֹם, הַסִּטְרָא אַחֲרָא, כַּיָּדוּעַ, וְאָז יִהְיֶה גֹּדֶל הַבֵּרוּר וְהַצֵּרוּף, בְּחִינַת ״יִתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וִיצָרְפוּ רַבִּים וְכוּ׳״.

וַאֲזַי יִהְיֶה עִקַּר הַתִּקּוּן עַל־יְדֵי בְּחִינָה הַנַּ״ל, עַל־יְדֵי ״מַצְדִּיקֵי הָרַבִּים״, הַיְנוּ עַל־יְדֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁיָּדוּנוּ אֶת הַכֹּל לְכַף זְכוּת, וְיִמְצְאוּ נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת אֲפִלּוּ בְּהַפְּחוּתִים מְאֹד מְאֹד, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר עֲבוֹדַת הַצַּדִּיקִים, וְעַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא יָבֹא מָשִׁיחַ, בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ. כִּי זֶה בְּחִינַת מָשִׁיחַ וְכוּ׳ כַּנַּ״ל. וְזֶהוּ ״וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ וְכוּ׳ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים וְכוּ׳״, כִּי עִקַּר הַתִּקוּן וְהַגְּאֻלָּה בַּקֵּץ הָאַחֲרוֹן יִהְיֶה עַל־יְדֵי בְּחִינָה זוֹ, עַל־יְדֵי בְּחִינַת הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת הַנַּ״ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת כּוֹכָבִים וְכוּ׳ כַּנַּ״ל.

וזְֶהוּ בְּחִינַת (תהלים קמח, ג): ״הַלְלוּהוּ כָּל כּוֹכְבֵי אוֹר״, כִּי עַל־יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת כּוֹכָבִים הַמְּאִירִים, עַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִין לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לַה׳, בִּבְחִינַת ״אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי״, כַּנַּ״ל.

וְזֶהוּ בְּחִינָה שֶׁנָּתַן לְהַלְּבָנָה אֶת הַכּוֹכָבִים לְהָפִיס דַּעְתָּהּ, כִּי עַל־יְדֵי בְּחִינַת הַכּוֹכָבִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת כַּנַּ״ל, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְתַּקֵּן פְּגַם הַלְּבָנָה, כַּנַּ״ל.

וְזֶהוּ בְּחִינַת קִימַת חֲצוֹת, שֶׁצְּרִיכִין לְשַׁבֵּר תֹּקֶף הַשֵּׁנָה עַל־יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת הַנַּ״ל, בִּבְחִינַת (שם נז, ט) ״עוּרָה כְבוֹדִי עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר וְכוּ׳״. וְזֶה בְּחִינַת כִּנּוֹר שֶׁל דָּוִד שֶׁהָיָה מְנַגֵּן עַל־יְדֵי רוּחַ צָפוֹן (ברכות ג.), בְּחִינַת רוּחַ טוֹבָה, נְקֻדָּה טוֹבָה הַצָּפוּן וְטָמִיר אֲפִלּוּ בְּתַכְלִית הַשֵּׁנָה, אֲפִלּוּ בְּמַדְרֵגָה פְּחוּתָה, בִּבְחִינַת (תהלים לא, כ): ״מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ״, וְאֵלּוּ הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת מְנַשְּׁבִין בַּכִּנּוֹר שֶׁל דָּוִד, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשִׂין נִגּוּנִים כַּנַּ״ל, וְעַל־כֵּן הָיָה מְנַגֵּן מֵאֵלָיו עַל־יְדֵי־זֶה כַּנַּ״ל. וְעַל־יְדֵי־זֶה מִתְעוֹרְרִין מֵהַשֵּׁנָה בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה, בְּתֹקֶף הַשֵּׁנָה וְכוּ׳, כַּנַּ״ל.

וְזֶה בְּחִינוֹת יְצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁנֶּאֱמַר בְּפָּרָשַׁת (שמות יב, ב): ״הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם וְכוּ׳״, כִּי פָּרָשַׁת הַחֹדֶשׁ, הַיְנוּ קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ, הִיא מִצְוָה רִאשׁוֹנָה שֶׁנִּצְטַוּוּ בָּהּ יִשְׂרָאֵל בְּעֵת יְצִיאַת מִצְרַיִם, כִּי עִקַּר הַגְּאֻלָּה שֶׁל יְצִיאַת מִצְרַיִם הָיָה עַל־יְדֵי בְּחִינָה הַנַּ״ל, בִּבְחִינַת (יחזקאל טז, ו): ״וָאֶעֱבוֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמַיִךְ״, הַיְנוּ שֶׁיִּשְׂרָאֵל הָיוּ מְלֻכְלָכִים, כִּי הָיוּ בִּבְחִינַת אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה שַׁעֲרֵי טֻמְאָה, כַּיָּדוּעַ. וְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ רִחֵם עֲלֵיהֶם וּמָצָא בָּהֶם נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת אֲפִלּוּ בְּתֹקֶף טֻמְאַת מִצְרָיִם שֶׁהִתְגַּבְּרָה עֲלֵיהֶם.

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ״ל (ויקרא רבה לב, ה): ״בִּשְׁבִיל אַרְבָּעָה דְּבָרִים לְבַד נִגְאֲלוּ״, זֶה בְּחִינַת נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁמָּצָא בָּהֶם הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ אֲפִלּוּ בְּמִצְרַיִם, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִגְאֲלוּ.

וְזֶהוּ: ״וָאוֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי בְּדָמַיִךְ חֲיִי״, אֲפִלּוּ בְּתֹקֶף הַדָּמִים וְהַלִּכְלוּכִים, אַף־עַל־פִּי־כֵן – חֲיִי! כִּי גַּם שָׁם יְכוֹלִין לִמְצֹא נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת כַּנַּ״ל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִגְאֲלוּ כַּנַּ״ל.

וְעַל־כֵּן מִצְוָה רִאשׁוֹנָה שֶׁנִּצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל הָיָה פָּרָשַׁת הַחֹדֶשׁ, כִּי זֶה בְּחִינַת קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ עַל־יְדֵי נְקֻדָּה לְבַד כַּנַּ״ל, שֶׁזֶּה עִקַּר גְּאֻלַּת מִצְרַיִם וּגְאֻלָּה אַחֲרוֹנָה, בְּחִינַת קִבּוּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל וְכוּ׳ כַּנַּ״ל.

בָּרוּךְ ה׳ לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן.

וזְֶה בְּחִינַת (שמות יא, ד): ״כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרַיִם״; ״כַּחֲצוֹת״ דַּיְקָא, כִּי בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה אָז מִתְעוֹרֵר הַנְּקֻדָּה טוֹבָה, בִּבְחִינַת רוּחַ צָפוֹן הַמְנַשֵּׁב בַּכִּנּוֹר שֶׁל דָּוִד, כַּנַּ״ל.

וְעַל־כֵּן נִמְשָׁךְ הָרוּחַ טוֹבָה, הַנְּקֻדָּה טוֹבָה, מִצָּפוֹן דַּיְקָא, כִּי ״מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה״ (ירמיה א, יד), וּמִשָּׁם דַּיְקָא נִמְשָׁךְ הָרוּחַ צָפוֹן, רוּחַ טוֹבָה, הַמְנַשֵּׁב בַּכִּנּוֹר שֶׁל דָּוִד וּמְנַגֵּן. כִּי זֶה עִקַּר מַעֲלַת הַטּוֹב הַיּוֹצֵא מִתּוֹךְ תֹּקֶף הָרַע וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא כַּנַּ״ל, וְעַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא נַעֲשִׂין נִגּוּנִים כַּנַּ״ל, וְּכַמּוּבָא בַּסְּפָרִים, שֶׁיִּתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ (קהלת ב, יג), דַּיְקָא, כַּיָּדוּעַ.

כִּי בַּחֲצוֹת אָז הַשְּׁכִינָה, כִּבְיָכוֹל, בְּתַכְלִית הַמִּעוּט, כַּיָּדוּעַ. וְאָז הִיא בִּבְחִינַת נְקֻדָּה, וְאָז הוּא הִתְגַּבְּרוּת הַשֵּׁנָה, וְאָז דַּיְקָא צָרִיךְ כָּל אֶחָד מִי שֶׁנּוֹגֵעַ יִרְאַת ה׳ בְּלִבּוֹ לְהִתְגַּבֵּר בְּהִתְגַּבְּרוּת גָּדוֹל מְאֹד – לְהִתְעוֹרֵר מֵהַשֵּׁנָה אָז, וְזֶה בְּחִינַת שֶׁמִּתְעוֹרְרִים מִתֹּקֶף הַשֵּׁנָה וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא עַל־יְדֵי נְקֻדָּה טוֹבָה לְבַד וְכוּ׳, כַּנַּ״ל. וְאָז הוּא בְּחִינַת יְצִיאַת מִצְרַיִם כַּנַּ״ל.

וְזֶה בְּחִינַת פֶּסַח, שֶׁחָמַל וְדִלֵּג הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ עַל בָּתֵּי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם (שמות יב). וזְֶה בְּחִינַת שֶׁהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו לִקֵּט וְהִצִּיל אֶת הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינוֹת יִשְׂרָאֵל, בְּחִינוֹת (שם ד, כב): ״בְּנִי בְּכֹרִי יִשְׂרָאֵל״, מִבֵּין בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם, מִבֵּין תֹּקֶף הַסִּטְרָא אַחֲרָא, שֶׁזֶּה הָיָה עִקַּר גְּאֻלַּת מִצְרַיִם, כַּנַּ״ל.

וְעַל־כֵּן הָרִאשׁוֹן שֶׁגִּלָּה סוֹד חֲצוֹת הָיָה אַבְרָהָם אָבִינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בְּעֵת שֶׁנִּלְחָם עִם הַמְלָכִים וְהִצִּיל אֶת לוֹט, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית יד, טו): ״וַיֵחָלֵק עֲלֵיהֶם לַּיְלָה וְכוּ׳״, כִּי עִקַּר בְּחִינוֹת חֲצוֹת, דְּהַיְנוּ לְשַׁבֵּר תֹּקֶף הַשֵּׁנָה, לְשַׁבֵּר הַלַּיְלָה וְהַחֹשֶׁךְ, עַל־יְדֵי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה כַּנַּ״ל, זֶה נַּעֲשָׂה רַק עַל־יְדֵי בְּחִינַת אַבְרָהָם אִישׁ הַחֶסֶד, עַל־יְדֵי שֶׁמַּטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד כַּנַּ״ל.

כִּי אַבְרָהָם רָדַף אַחֲרֵי הַמְלָכִים לְהַצִּיל אֶת לוֹט בִּשְׁבִיל הַנְּקֻדָּה טוֹבָה שֶׁהָיָה בְּלוֹט, וְעַל־כֵּן אַף־עַל־פִּי שֶׁלּוֹט הָיָה רָשָׁע, מָסַר אַבְרָהָם נַפְשׁוֹ בִּשְׁבִילוֹ לְהַצִּילוֹ, בִּשְׁבִיל הַנְּקֻדָּה טוֹבָה שֶׁהָיָה בּוֹ, כִּי מִמֶּנּוּ יָצְאָה רוּת, שֶׁיָּצָא מִמֶּנָּה דָּוִד־מָשִׁיחַ, שֶׁהוּא עִקַּר וְשׁוֹרֶשׁ הַנְּקֻדָּה טוֹבָה כַּנַּ״ל.

וְעַל־כֵּן עִקַּר כַּוָּנַת הַמְלָכִים הָיָה לַהֲרֹג אֶת לוֹט, כִּי כָּל כַּוָּנַת הַסִּטְרָא אַחֲרָא הוּא לְהִתְגַּבֵּר עַל בְּחִינַת הַנְּקֻדָּה טוֹבָה, חַס וְשָׁלוֹם, אֲבָל ה׳ לֹא יַעֲזְבֶנָּה בְּיָדָם, וְנָתַן כֹּחַ לִבְחִינַת אַבְרָהָם, בְּחִינַת חֶסֶד, לְהַצִּיל אֶת לוֹט עַל־יְדֵי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ. וְעַל־יְדֵי־זֶה הָרַג אֶת הַמְלָכִים, כִּי עַל־יְדֵי שֶׁדָּנִים לְכַף זְכוּת וּמוֹצְאִים הַנְּקֻדָּה טוֹבָה אֲפִלּוּ בִּרְשָׁעִים, עַל־יְדֵי־זֶה נִכְנַע הַסִּטְרָא אַחֲרָא, כִּי הָרָע נִדְחֶה מִפְּנֵי מְעַט הַטּוֹב כַּנַּ״ל.

וְזֶה שֶׁכָּתוּב בְּזֹהַר חָדָשׁ (בראשית דף יג:): ״הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים וְכוּ׳״ (שיר־השירים ח, יג) לעְִניְןַ קִימַת חֲצוֹת, עַיֵּן שָׁם. וּמְפָרֵשׁ שָׁם: ״הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים״ – ״בִּגְנוּתָא וְטִנוּפָא דְּהַאי עָלְמָא שְׁפֵילָה וְכוּ׳״; עַיֵּן שָׁם.

הַיְנוּ כַּנַּ״ל, שֶׁאַף־עַל־פִּי שֶׁאָדָם בַּמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה, בִּגְנוּתָא וְטִנוּפָא, אַף־עַל־פִּי־כֵן הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ וְהַמַּלְאָכִים וְנִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים שֶׁבְּגַן עֵדֶן מַקְשִׁיבִים לְקוֹלוֹ, בְּחִינַת ״חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ״, שֶׁזֶּהוּ עַצְמוֹ בְּחִינַת קִימַת חֲצוֹת כַּנַּ״ל. וְעַיֵּן לְעֵיל (אות ז׳) שֶׁהֵבֵאתִי פָּסוּק זֶה ״הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים״, שֶׁנֶּאֱמַר לְעִנְיַן הַנְּקֻדָּה שֶׁיֵּשׁ בְּכָל אֶחָד שֶׁמֻּנַּחַת בַּמָּקוֹם שֶׁמֻּנַּחַת, עַיֵּן שָׁם. וְעַתָּה עַל־פִּי דִּבְרֵי הַזֹּהַר חָדָשׁ הַנַּ״ל מְבֹאָר הָעִנְיָן הֵיטֵב.

וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶׁהִפְלִיגוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ״ל, בְּעִנְיַן הַיְּדִיעָה לֵידַע לְכַוֵּן חֲצוֹת אֵימַת, כִּדְאִיתָא בִּבְרָכוֹת (דף ג.): ״וְדָוִד מִי הֲוָה יָדַע חֲצוֹת אֵימַת, מִכְדֵי מֹשֶׁה לֹא יָדַע וְכוּ׳, אֶלָּא דָּוִד כִּנּוֹר הָיָה תָּלוּי וְכוּ׳״.

הַיְנוּ כִּי עִקַּר הַגְּאֻלָּה בִּכְלָל, וּבִפְרָטִיּוּת גְּאֻלַּת הַנֶּפֶשׁ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, תָּלוּי בִּידִיעָה וְהַשָּׂגָה זֹאת – לְכַוֵּן הֵיטֵב נְקֻדּוֹת חֲצוֹת לַיְלָה.

דְּהַיְנוּ כְּשֶׁמִתְגַּבֵּר תֹּקֶף הַשֵּׁנָה עַל נֶפֶשׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, וְרוֹצֶה לְהַפִּילוֹ לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי רִבּוּי עֲוֹנוֹתָיו וְקִלְקוּלָיו, עַד שֶׁכִּמְעַט כִּמְעַט יִפּוֹל לְגַמְרֵי, רַחֲמָנָא לִצְלָן, אֲזַי דַּיְקָא יָאִיר הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ עָלָיו בְּחַסְדּוֹ, שֶׁיַּזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ בְּהַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁבּוֹ וִיחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ כַּנַּ״ל.

שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת קִימַת חֲצוֹת, שֶׁאָז הַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא כְּלָלִיּוּת נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל בְּתַכְלִית הַקַּטְנוּת וְהַמִּעוּט, וְאָז הִיא צוֹעֶקֶת בְּקוֹל מַר לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת (תהלים מב, ב): ״כְּאַיָּל תַּעֲרֹג וְכוּ׳״, בּחְִינתַ (ירמיה לא, יד): ״קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע, נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים וְכוּ׳״. וְאָז הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ מְעוֹרֵר רַחֲמָיו וּמַמְשִׁיךְ חוּט שֶׁל חֶסֶד וְכוּ׳, כַּמּוּבָן כָּל זֶה בַּכְּתָבִים.

וְכָל זֶה נַעֲשָׂה עִם כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּכָל עֵת, שֶׁבְּכָל פַּעַם מִתְגַּבֶּרֶת עָלָיו בְּחִינַת הַשֵּׁנָה הַנַּ״ל, עַד שֶׁכִּמְעַט כִּמְעַט וְכוּ׳, רַחֲמָנָא לִצְלָן, וְאָז דַּיְקָא צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ נְקֻדָּתוֹ הַטּוֹבָה כַּנַּ״ל.

בִּבְחִינַת (תהלים צד, יח-יט): ״אִם אָמַרְתִּי מָטָה רַגְלִי חַסְדְּךָ ה׳ יִסְעָדֵנִי, בְּרוֹב שַׂרְעַפַּי בְּקִרְבִּי תַּנְחוּמֶיךָ יְשַׁעַשְׁעוּ נַפְשִׁי״, שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת הַלִּמּוּד הַקָּדוֹשׁ שֶׁל ״אֲזַמְּרָה״ הַנַּ״ל. שֶׁדַּיְקָא כְּשֶׁמַּגִּיעַ בְּדַעְתּוֹ לְקַטְנוּת גָּמוּר, רַחֲמָנָא לִצְלָן, עַד שֶׁרוֹצֶה לוֹמַר ״מָטָה רַגְלִי״, חַס וְשָׁלוֹם, אָז דַּיְקָא חַסְדֵּי ה׳ יִסְעָדֵהוּ עַל־פִּי הַנַּ״ל, לְעוֹרְרוֹ מִשְּׁנָתוֹ וּלְהַחֲזִירוֹ.

שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת קִימַת חֲצוֹת מַמָּשׁ, שֶׁאָז הוּא תַּכְלִית הַקַּטְנוּת, וְאָז דַּיְקָא הוּא בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת מִנְּפִילָתוֹ עַל־יְדֵי בְּחִינַת ״אֲזַמְּרָה לֵאלֹקַי בְּעוֹדִי״ כַּנַּ״ל.

וּבָזֶה תָּלוּי הַגְּאֻלָּה בִּכְלָל וּבִפְרָט כַּנַּ״ל, וְעַל־כֵּן הָיְתָה גְּאֻלָּה הָרִאשׁוֹנָה בַּחֲצוֹת דַּיְקָא, וְכֵן גְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁאָנוּ מְקַוִּים בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ תִּהְיֶה עַל־יְדֵי בְּחִינַת חֲצוֹת.

עַל־יְדֵי הַכְּשֵׁרִים וְהַיְּרֵאִים שֶׁעוֹמְדִים בְּכָל לַיְלָה בַּחֲצוֹת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הֵם מַמְשִׁיכִים עַל עַצְמָם בְּחִינַת קְדֻשַּׁת חֲצוֹת לַיְלָה, שֶׁאָז מִתְעוֹרֵר חֶסֶד גָּדוֹל. שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ עֲלֵיהֶם תָּמִיד בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה שֶׁבַּחֲצוֹת לַיְלָה, לְהַמְשִׁיךְ עֲלֵיהֶם בְּחִינָה זֹאת תָּמִיד, דְּהַיְנוּ שֶׁבְּכָל עֵת שֶׁרוֹצִים לְהַפִּיל עֲלֵיהֶם שֵׁנָה וְקַטְנוּת גָּדוֹל מְאֹד, אֲפִלּוּ אִם מַפִּילִים אוֹתָם כְּמוֹ שֶׁמַּפִּילִים, חַס וְשָׁלוֹם, אֲפִלּוּ אִם עָבַר עָלָיו מַה שֶּׁעָבַר, אַף־עַל־פִּי־כֵן יִתְעוֹרֵר תָּמִיד דַּיְקָא מִתּוֹךְ תֹּקֶף הַקַּטְנוּת, בִּבְחִינַת קִימַת חֲצוֹת הַנַּ״ל, דְּהַיְנוּ עַל־יְדֵי בְּחִינַת הָעוֹד מְעַט טוֹב שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ וְכַנַּ״ל.

וְעַל־כֵּן מֹשֶׁה לֹא יָדַע עֲדַיִן לְכַוֵּן הֵיטֵב חֲצוֹת אֵימַת, כִּי אָז הָיָה עֲדַיִן קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה וְלֹא הָיָה עֲדַיִן אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא, כִּי לֹא הָיָה עֲדַיִן כָּל־כָּךְ צַדִּיקִים שֶׁעָמְדוּ בַּחֲצוֹת וְעָסְקוּ בַּתּוֹרָה, מֵחֲמַת שֶׁהָיָה קדֶֹם מַתַּן תּוֹרָה, וְעַל־כֵּן הָיָה קָשֶׁה לְכַוּןֵ הֵיטֵב נְקֻדַּת חֲצוֹת. וַאֲפִלּוּ לְמַאן דְּאָמַר שֶׁגַּם משֶֹׁה יָדַע, אֲבָל לֹא הָיָה יָכוֹל לְדַבֵּר בָּזֶה כָּל־כָּךְ וְהָיָה מִתְיָרֵא עֲדַיִן שֶׁמָּא יִטְעוּ וְכוּ׳, כִּי עֲדַיִן לֹא הָיָה יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ הֶאָרָה זֹאת בְּאִתְגַּלְיָא מֵחֲמַת שֶׁהָיָה קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה.

אֲבָל דָּוִד הֲוָה יָדַע, כִּי כִּנּוֹר הָיָה תָּלוּי לְמַעְלָה מִמִּטָּתוֹ, וְכֹחַ הַכִּנּוֹר נִמְשַׁךְ מֵהַתּוֹרָה, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי אַדְמוֹ״ר זַ״ל (לקוטי מוהר״ן חלק א׳ סימן ח׳): כִּי הַכִּנּוֹר שֶׁל דָּוִד הָיָה שֶׁל חָמֵשׁ נִימִין, כְּנֶגֶד חֲמִשָׁה חֻמְשֵׁי תּוֹרָה, וְהוּא הָיָה מְעוֹרְרוֹ מִשְּׁנָתוֹ עַד שֶׁיָּדַע לְכַוֵּן הַשָּׁעָה וְהַנְּקֻדָּה שֶׁל חֲצוֹת, כִּי דָּוִד הוּא בְּחִינַת מָשִׁיחַ, שֶׁעוֹסֵק תָּמִיד בְּתִקּוּן נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל לְעוֹרְרָם מִשְּׁנָתָם עַל־יְדֵי בְּחִינָה הַנַּ״ל, עַל־יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁמּוֹצֵא בְּכָל אֶחָד, וּמְלַמֵּד לְכָל אֶחָד, וּמֵאִיר בְּלִבּוֹ שֶׁיּוּכַל לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ וְלִמְצֹא בְּעַצְמוֹ נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת תָּמִיד, כְּדֵי לְעוֹרְרוֹ מִשְּׁנָתוֹ וּנְפִילָתוֹ שֶׁלֹּא יִפֹּל לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם.

וְהָעִקָּר, לְכַוֵּן בְּעֵת שֶׁכִּמְעַט כִּמְעַט יִפֹּל, חַס וְשָׁלוֹם, אָז דַּיְקָא יָאִיר בּוֹ בְּחַסְדּוֹ לְהַצִּילוֹ וּלְעוֹרְרוֹ, בִּבְחִינַת (תהלים לז, כד): ״כִּי יִפֹּל לֹא יוּטָל וְכוּ׳״, בְּחִינַת (שם לב-לג) ״צוֹפֶה וְכוּ׳ ה׳ לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְּיָדוֹ״, בִּבְחִינַת (דברים לב, לו-לט): ״כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב וְכוּ׳ וְאָמַר וְכוּ׳ רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְכוּ׳״.

וְכָל זֶה בְּכֹחַ הַתּוֹרָה שֶׁכְּבָר קִבַּלְנוּ עַל־יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, וְעַל־יְדֵי כָּל הַצַּדִּיקִים שֶׁהָיוּ עַד הֵנָּה – שֶׁפֵּרְשׁוּ לָנוּ דַּרְכֵי הַתּוֹרָה הֵיטֵב.

וְעַל־כֵּן דָּוִד הַוָה יָדַע חֲצוֹת אֵימַת עַל־יְדֵי הַכִּנּוֹר הַנַּ״ל, כִּי הָיָה ״יֹדֵעַ נַגֵּן״ (שמואל א׳ טז, יח), כִּי כָּל הַלִּמּוּד הַקָּדוֹשׁ הַנַּ״ל לְחַפֵּשׂ הַטּוֹב וּלְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ עַל־יְדֵי־זֶה, כָּל זֶה הוּא בְּחִינַת נִגּוּנִים קְדוֹשִׁים הַיּוֹצְאִים מִכִּנּוֹר שֶׁל דָּוִד, בְּחִינַת ״אֲזַמְּרָה״ דַּיְקָא כַּנַּ״ל, בְּחִינַת ״עוּרָה וְכוּ׳ הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שָׁחַר״ כַּנַּ״ל.

וְעַל־יְדֵי־זֶה זָכָה דָּוִד לֵידַע לְכַוֵּן נְקֻדַּת חֲצוֹת הַנַּ״ל, שֶׁבָּזֶה תְּלוּיָה הַגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת עַל כָּל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל, כִּי דָּוִד הוּא מָשִׁיחַ, שֶׁעַל יָדוֹ תִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה, שֶׁהִיא גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ גָּלוּת.

וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי בְּחִינַת זְמִירוֹת וְנִגּוּנִים הַנַּ״ל, בִּבְחִינַת (שמואל ב׳ כג, א): ״מָשִׁיחַ אֱלֹקֵי יַעֲקֹב וּנְעִים זְמִירוֹת יִשְׂרָאֵל״, הַיְנוּ עַל־יְדֵי בְּחִינַת ״אֲזַמְּרָה״ הַנַּ״ל, בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.

וְהָבֵן הַדְּבָרִים הֵיטֵב, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר הַכֹּל, רַק כָּל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו כָּל יְמֵי חַיָּיו בִּימֵי נְעוּרָיו וּבִימֵי זִקְנוּתוֹ – יָכוֹל לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ תָּמִיד עַל־פִּי כָּל דְּבָרֵינוּ אֵלֶּה, שֶׁמְּבָאֲרִים קְצָת אֲמִתַּת הָעֵצָה וְהַלִּמּוּד הַקָּדוֹשׁ שֶׁל ״אֲזַמְּרָה לֵאלֹקַי בְּעוֹדִי״, שֶׁהִזְהִירָנוּ אַדְמוֹ״ר זַ״ל מְאֹד מְאֹד לֵילֵךְ בּוֹ, אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז בּוֹ.