ליקוטי הלכות, אורח חיים, הלכות השכמת הבוקר 5

יִתְגַּבֵּר כַּאֲרִי לַעֲמֹד בַּבֹּקֶר שֶׁיְּהֵא הוּא מְעוֹרֵר הַשַּׁחַר (שלחן ערוך ארח חיים סימן א׳).

עַל פִּי הַתּוֹרָה ״תִּקְעוּ תּוֹכָחָה״ בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן ח׳, עַיֵּן שָׁם כָּל הַתּוֹרָה מֵרֵישָׁא לְסֵיפָא.

וְהַיּוֹצֵא לָנוּ מִשָּׁם בְּקִצּוּר לְעִנְיָנֵנוּ, שֶׁעִקַּר הַתִּקּוּן הוּא עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק הַבַּעַל כֹּחַ גָּדוֹל שֶׁיָּכוֹל לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה־בִּבְחִינַת־דִּין, כְּמוֹ פִּנְחָס בְּעֵת שֶׁהָיָה מַעֲשֵׂה זִמְרִי וְכוּ׳.

כִּי כָּל הַקִּלְקוּלִים, חַס וְשָׁלוֹם, הֵם עַל־יְדֵי בְּחִינַת ״וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם וְכוּ׳״ (בראשית ג, א), שֶׁעלַ־יְדֵי־זֶה מִתְגַּבֵּר תַּאֲוַת נִאוּף, שֶׁהוּא עַל־יְדֵי קִלְקוּל הַמֹּחַ.

כִּי הַדַּעַת שֶׁבַּמֹּחַ שֶׁכָּלוּל מִשְּׁלשָׁה מֹחִין, הוּא בְּחִינַת שָׁלשׁ מְחִיצוֹת פְּרוּסוֹת בִּפְנֵי הַתַּאֲוָה הַזֹּאת, אַךְ כְּשֶׁהַסִּטְרָא אַחֲרָא יוֹנֵק מֵהָרַחֲמָנוּת, שֶׁהוּא הַדַּעַת וְכוּ׳, אֲזַי נִקְטַן הַדַּעַת וְכוּ׳, וּמִשָּׁם הִתְגַּבְּרוּת הַתַּאֲוָה הַזֹּאת, חַס וְשָׁלוֹם.

וְאָז הַתְּפִלָּה־בִּבְחִינַת־דִּין, וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא רוֹצָה לְבוֹלְעָהּ, חַס וְשָׁלוֹם, וַאֲזַי צְרִיכִין בַּעַל כֹּחַ גָּדוֹל שֶׁיּוּכַל לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה־בִּבְחִינַת־דִּין וְכוּ׳.

וְעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשִׂין גֵּרִים וְנִתְרַבֶּה כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ.

שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִמְשָׁךְ נְבוּאָה וְכוּ׳, וְעַל־יְדֵי־זֶה מִתְבָּרֵר הַמְדַמֶּה.

שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מִתְבָּרֶרֶת הָאֱמוּנָה לְהַאֲמִין בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם, שֶׁעִקָּרוֹ נִתְגַּלָּה עַל־יְדֵי מַתַּן תּוֹרָה שֶׁאָז זָכוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לְרוּחַ נְבוּאָה וְכוּ׳.

וְעַל־יְדֵי אֱמוּנָה זוֹכִין לְחִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁל לֶעָתִיד, בִּבְחִינַת (תהלים צב, ג): ״לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת״, בְּחִינַת (איכה ג, כג): ״חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ״.

וְחִדּוּשׁ הָעוֹלָם הוּא בִּבְחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא לְגַלּוֹת הַהַשְׁגָּחָה וְכוּ׳.

וְעַל־יְדֵי־זֶה נִמְשַׁךְ הַשִּׁיר חָדָשׁ שֶׁל נִפְלָאוֹת וְכוּ׳, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַקּוֹל הַמַּשְׁקֶה אֶת הַגָּן.

שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מִתְגַּבֵּר מְזוֹנָא דְּנִשְׁמָתָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת רֵיחַ, בְּחִינַת יִרְאָה, עַל מְזוֹנָא דְּגוּפָא וְכוּ׳, בִּבְחִינַת (בראשית כה, כו): ״וְיָדוֹ אוֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וְכוּ׳״.

עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב הֵיטֵב, כִּי נוֹרָא הוּא מְאֹד.

וְכָל זֶה הוּא בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּחִיַּת הַמֵּתִים, בְּחִינַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁמְּבָרְכִין בְּכָל יוֹם עַל הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה: ״הַמַּחֲזִיר נְשָׁמוֹת לִפְגָרִים מֵתִים״.

כִּי עִקַּר בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה נִמְשַׁךְ בְּשָׁרְשׁוֹ מִכָּל בְּחִינַת הַתִּקּוּנִים הַנַּ״ל, כִּי הַשֵּׁנָה הוּא עַל־יְדֵי הִתְמַעֲטוּת הַמֹּחִין וּבִלְבּוּלָם, שֶׁנִּמְשַׁךְ מִבְּחִינַת: ״וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם״, שֶׁכָּרוּךְ אַחַר הַמֹּחַ עַל־יְדֵי חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן וְכוּ׳.

שֶׁכָּל אָדָם צָרִיךְ לִלְחֹם הַרְבֵּה עִם הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁבַּמֹּחַ, לְבָרְרָם מֵאֲחִיזַת ״הַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם״, וּמֵחֲמַת זֶה צְרִיכִין לְשֵׁנָה, שֶׁכְּשֶׁהַמֹּחַ מִתְבַּלְבֵּל, שֶׁהוּא עַל־יְדֵי מִלְחָמָה זֹאת, אֲזַי צְרִיכִין לִישֹׁן, שֶׁהוּא נַיְחָא לַמֹּחִין, וְאָז ״סִטְרָא אַחֲרָא שַׁרְיָא עַל יְדוֹהִי״ (זהר וישלח קסט:), כִּי עִקַּר הִתְגַּבְּרוּתוֹ הוּא עַל־יְדֵי הִסְתַּלְּקוּת הַמֹּחִין כַּנַּ״ל.

וְאָז עִקַּר הַתִּקּוּן עַל־יְדֵי הַבַּעַל כֹּחַ הַנַּ״ל – שֶׁיָּכוֹל לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה־בִּבְחִינַת־דִּין וְכוּ׳, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מוֹצִיא כָּל הַדַּעַת וְהַמֹּחִין וְכוּ׳ מֵהַסִּטְרָא אַחֲרָא, וְנִתְגַּלּוּ מֵימֵי הַדַּעַת, בְּחִינַת (ישעיה יא, ט): ״כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים וְכוּ׳״.

שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה, עַל־יְדֵי שֶׁהוֹצִיאוּ הַדַּעַת מֵהַסִּטְרָא אַחֲרָא, וְחָזַר לִמְקוֹמוֹ בְּהִתְחַדְּשׁוּת נִפְלָא, בִּבְחִינַת: ״חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים וְכוּ׳״.

וְעַל־כֵּן עִקַּר תִּקּוּן הַשֵּׁנָה הוּא עַל־יְדֵי קְרִיאַת־שְׁמַע שֶׁעַל הַמִּטָּה, שֶׁצְּרִיכִין לִקְרוֹתָהּ בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּכַוָּנַת הָאֲרִ״י זַ״ל (שער הכונות דרושי הלילה דרוש ז).

כִּי קְרִיאַת־שְׁמַע שֶׁעַל הַמִּטָּה הוּא בְּחִינַת תְּפִלָּה־בִּבְחִינַת־דִּין, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ״ל (ברכות ה.): ״כָּל הַקּוֹרֵא קְרִיאַת־שְׁמַע עַל מִטָּתוֹ כְּאִלּוּ אוֹחֵז חֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדוֹ״. וְהָעִקָּר לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ לְצַדִּיקֵי הַדּוֹר, בְּחִינַת בַּעֲלֵי כֹּחַ הַנַּ״ל, שֶׁיְּכוֹלִים לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה־בִּבְחִינַת־דִּין.

וְעַל־יְדֵי־זֶה יוּכַל לְהִתְגַּבֵּר לָקוּם בַּחֲצוֹת, כִּי עִקַּר קִימַת חֲצוֹת הוּא עַל־יְדֵי כֹּחַ הַצַּדִּיקִים הַנַּ״ל שֶׁיְּכוֹלִים לְהִתְפַּלֵּל הַתְּפִלָּה־בִּבְחִינַת־דִּין, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשַׁךְ ״הַהוּא שַׁלְהוֹבָא דְּאֶשָׁא דְּבָטַשׁ בְּגַדְפוֹהִי דְּתַרְנְגוֹלָא וְכוּ׳״ (זהר לך לך עז:), שֶׁהוּא בְּחִינַת גְּבוּרוֹת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה קָמִים בַּחֲצוֹת וּמְקוֹנְנִים עַל חֻרְבַּן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ.

וְכָל הַקִּינוֹת הֵם בִּבְחִינַת תְּפִלָּה־בִּבְחִינַת־דִּין, כִּי בְּכִיָּה וְקִינוֹת הֵם בְּחִינַת דִּינִים, עַל־כֵּן טוֹעֲנִים שָׁם הַרְבֵּה עִם הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, וְעוֹשִׂים פְּלִילוֹת עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים (ישעיה סג, טו-יז): ״לָמָּה תַתְעֵנוּ ה׳ מִדְּרָכֶיךָ, תַּקְשִׁיחַ לִבֵּנוּ מִיִּרְאָתֶךָ וְכוּ׳, אַיֵּה קִנְאָתְךָ וּגְבוּרֹתֶיךָ, הֲמוֹן מֵעֶיךָ וְרַחֲמֶיךָ אֵלַי הִתְאַפָּקוּ״, וְכֵן הַרְבֵּה.

וְזֶה שֶׁאוֹמְרִים אַחַר־כָּךְ (תהלים כד, ז): ״וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד וְכוּ׳״. כִּי עַל־יְדֵי הַתְּפִלָּה בְּחִינַת דִּין הַנַּ״ל, שֶׁהוּא תִּקּוּן הַמֹּחַ, בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה כַּנַּ״ל, עַל־יְדֵי־זֶה מוֹצִיאִין מֵהַסִּטְרָא אַחֲרָא כָּל הַדַּעַת וְכָל הָרַחֲמָנוּת וְכָל הַנְּפָשׁוֹת וְהַנִּצּוֹצוֹת שֶׁבָּלַע וְכוּ׳, עַד שֶׁעוֹשִׂין בַּעֲלֵי תְשׁוּבָה וְגֵרִים וְכוּ׳.

שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּתוּב בַּכַּוָּנוֹת (פרי עץ חיים שער תקון חצות פרק ב): שֶׁבַּחֲצוֹת לַיְלָה הָרִאשׁוֹן בְּעֵת הַשֵּׁנָה, אֲזַי בְּחִינַת הַמַּלְכוּת יוֹרֶדֶת בָּעוֹלָמוֹת הַתַּחְתּוֹנִים, בְּעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת, לְבָרֵר וּלְהַעֲלוֹת מִשָּׁם כָּל הַנְּפָשׁוֹת וְהַנִּצּוֹצוֹת שֶׁנָּפְלוּ וְיָרְדוּ לְשָׁם וְכוּ׳, עַד שֶׁבַּחֲצוֹת לַיְלָה הִיא שׁוֹאֶגֶת – (תהלים מב, ב): ״כְּאַיָּל תַּעֲרֹג וְכוּ׳״. הַיְנוּ כָּל הַנַּ״ל.

כִּי הַכֹּל נַעֲשָׂה עַל־יְדֵי עֲבוֹדַת הַצַּדִּיקִים בַּעֲלֵי כֹּחַ הַנַּ״ל, שֶׁהֵם בִּבְחִינַת (שם קג, כ): ״גִּבּוֹרֵי כֹּחַ עוֹשֵׂי דְּבָרוֹ וְכוּ׳״.

וְעַל־יְדֵי אֵלּוּ הַנְּפָשׁוֹת וְכוּ׳ שֶׁעוֹלִין, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְרַבֶּה כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ מְאֹד וְכוּ׳. וְעַל־כֵּן אוֹמְרִים תֵּכֶף אַחַר הַקִּינוֹת, שֶׁהֵם בִּבְחִינַת הַתְּפִלָּה־בִּבְחִינַת־דִּין כַּנַּ״ל, אוֹמְרִים אַחַר־כָּךְ (שם כד, ז): ״שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְכוּ׳ וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד וְכוּ׳״. כִּי אָז עִקַּר הִתְגַּלּוּת כְּבוֹדוֹ עַל־יְדֵי שֶׁקָּמִים בַּחֲצוֹת, עַל־יְדֵי ״הַהוּא שַׁלְהוֹבָא דְּאֶשָׁא דְּבָטַשׁ בְּגַדְּפוֹי דְּתַרְנְגוֹלָא וְכוּ׳״, וְאוֹמְרִים הַקִּינוֹת עַל חֻרְבַּן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁכָּל זֶה נִמְשַׁךְ מֵהַתְּפִלָּה־בִּבְחִינַת־דִּין שֶׁל בַּעַל כֹּחַ הַנַּ״ל, שֶׁעַל־יְדֵי כָּל זֶה מִתְרַבֶּה וּמִתְגַּדֵּל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל־כֵּן מִתְפַּלְּלִין אָז עַל זֶה הַרְבֵּה וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד כַּמָּה פְּעָמִים.

וְזֶהוּ: ״מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד וְכוּ׳״. שֶׁאֵין לוֹ פֵּרוּשׁ כְּלָל, מַהוּ עִנְיַן הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת? וּמִי הוּא הַשּׁוֹאֵל? וּמִי הוּא הַמֵּשִׁיב?

אַךְ הַכֹּל הוּא עִנְיַן הַנַּ״ל, שֶׁהַסִּטְרָא אַחֲרָא, בְּחִינַת ״הַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם״, מִתְגַּבֵּר בְּכָל פַּעַם מְאֹד לְהַעֲלִים וּלְהַסְתִּיר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, עַל־יְדֵי שֶׁרוֹצֶה לִינֹק מֵהַדַּעַת, וּמִתְגַּבֵּר בַּתַּאֲוָה הַנַּ״ל, וּמְבַטֵּל וּמְבַלְבֵּל הַתְּפִלָּה וְכוּ׳, שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת הַעֲלָמַת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי כְּמוֹ שֶׁעַל־יְדֵי הַתִּקּוּן הַנַּ״ל שֶׁמּוֹצִיאִין מֵהַסִּטְרָא אַחֲרָא חִיּוּתָהּ וְכוּ׳ – נִתְרַבֶּה וְנִתְגַּדֵּל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, כֵּן לְהֵפֶךְ, חַס וְשָׁלוֹם, כְּשֶׁהָיוּ הֵם מִתְגַּבְּרִין הָיָה מִתְעַלֵּם כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ.

וְעַל־כֵּן אַחַר חֲצוֹת שֶׁמַּתְחִילִין לַעֲסֹק בַּתִּקּוּן הַנַּ״ל עַל־יְדֵי גִּבּוֹרֵי כֹּחַ הַנַּ״ל, אֲזַי אוֹמְרִים: ״שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם״ – שֶׁהֵם הַשְּׁעָרִים וְהַפְּתָחִים שֶׁל הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַשְּׁעָרִים וְהַפְּתָחִים שֶׁבְּדַעַת הָאָדָם, שֶׁכֻּלָּם יִהְיוּ נִפְתָּחִין וְיָבֹא בָּהֶם מֶלֶךְ הַכָּבוֹד -שֶׁיִּתְגַּלֶּה אֱלֹקוּתוֹ וּכְבוֹדוֹ בָּעוֹלָם בִּכְלָל, וּבִפְרָטִיּוּת בְּמֹחַ וּבְלֵב כָּל הָאָדָם, שֶׁכֻּלָּם יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ אֶת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ.

ואֲַזיַ תֵּכףֶ שׁוֹאֵל מִי שֶׁשׁוֹאֵל, שֶׁהֵם הַמַּחֲשָׁבוֹת הָרָעוֹת והְַזּרָוֹת שֶׁבּלְבֵ הָאָדָם הַנּמִשְָׁכיִן מִמָּקוֹם שֶׁנִּמְשָׁכִין, מִבְּחִינַת ״וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם״ הַנַּ״ל, שֶׁפִּתָּה לְאָדָם וְחַוָּה וּלְכָל הַכְּרוּכִים אַחֲרָיו, חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (בראשית דף נב.): ״וַי לְחִוְיָּא קַדְּמָאָה דְּקָטִיל לְאָדָם וּלְכָל דָּרִין דְאָתִין אַבַּתְרֵיהּ״. וְהֵם שׁוֹאֲלִים: ״מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד?״ – כִּי נִדְמֶה לָהֶם שֶׁכְּבָר הֶעֱלִימוּ כְּבוֹדוֹ לְגַמְרֵי, עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְגַלּוֹתוֹ שֶׁיָּבֹא בְּדַעְתֵּנוּ וּבְלִבֵּנוּ וּבְכָל הָעוֹלָם.

וְאָז מְשִׁיבִין לָהֶם מִיָּד: ״ה׳ עִזּוּז וְגִבּוֹר, ה׳ גִּבּוֹר מִלְחָמָה״ – ״עִזּוּז וְגִבּוֹר״ דַּיְקָא, ״גִּבּוֹר מִלְחָמָה״ דַּיְקָא, שֶׁמַּזְכִּירִין עַתָּה רַק תֹּקֶף גְּבוּרָתוֹ וֶעֱזוּזוֹ, הַיְנוּ בְּחִינַת גְּבוּרוֹת וְתֹקֶף הַתְּפִלָּה, בִּבְחִינַת דִּין וּגְבוּרָה הַנַּ״ל שֶׁל הַבַּעֲלֵי כֹּחַ כַּנַּ״ל, שֶׁהֵם מוֹסִיפִין כֹּחַ בִּגְבוּרָה שֶׁל מַעְלָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ״ל (איכה רבה א, לג), כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קח, יד): ״בֵּאלֹהִים נַעֲשֶׂה חָיִל״. הַיְנוּ שֶׁעַל־יְדֵי עִזּוּז גְּבוּרַת הַתְּפִלָּה הַנַּ״ל, עַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר גְּבוּרַת הַמִּלְחָמָה, בְּחִינַת: ״ה׳ גִּבּוֹר מִלְחָמָה״ – שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מוֹצִיאִין מֵהַסִּטְרָא אַחֲרָא כָּל חִיּוּתָהּ, כָּל הַנְּפָשׁוֹת וְכוּ׳, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מִתְרַבֶּה וּמִתְגַּדֵּל וּמִתְגַּלֶּה כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ מְאֹד לְעֵין כֹּל.

וְעַל־כֵּן אוֹמְרִים תֵּכֶף אַחַר־כָּךְ עוֹד הַפַּעַם: ״וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד״, עַד שֶׁמְּסַיְּמִין בְּפֵרוּשׁ – ״ה׳ צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה״. כִּי בְּוַדַּאי יִגְמֹר אֶת שֶׁלּוֹ וְיִתְגַּלֶּה כְּבוֹדוֹ לְעֵין כֹּל, וְהַכֹּל עַל־יְדֵי בְּחִינַת ״עִזּוּז וְגִבּוֹר״, וְכוּ׳, עַל־יְדֵי הַתְּפִלָּה־בִּבְחִינַת־דִּין וּגְבוּרָה הַנַּ״ל.

וְעַל־יְדֵי הַכָּבוֹד נִמְשַׁךְ נְבוּאָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַתּוֹרָה שֶׁכָּלוּל מִכָּל הָעֲשָׂרָה מַדְרֵגוֹת שֶׁל נְבוּאָה וְכוּ׳, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה מִתְבָּרֵר הַמְדַמֶּה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר הִתְגַּלּוּת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה.

וְזֶהוּ בְּחִינַת עֵסֶק הַתּוֹרָה שֶׁצְּרִיכִין לַעֲסֹק אַחַר חֲצוֹת, שֶׁאָז עִקַּר הַזְּמַן הַמֻּבְחָר לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, כַּמּוּבָא. כִּי עֵסֶק הַתּוֹרָה אָז זֶה בְּחִינַת הַמְשָׁכַת רוּחַ נְבוּאָה הַנַּ״ל, כִּי כָּל הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁל נְבוּאָה כְּלוּלִים בַּתּוֹרָה כַּנַּ״ל.

וְעַל־יְדֵי הַתּוֹרָה, בְּחִינַת נְבוּאָה, זוֹכִין לֶאֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לִבְחִינַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁל לֶעָתִיד, שֶׁהוּא בְּחִינַת (תהלים צב, ג): ״לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת״, בְּחִינַת (איכה ג, כג): ״חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ וְכוּ׳״, כְּמוֹ שֶׁמְבֹאָר שָׁם.

וְזֶה נַעֲשָׂה בְּכָל יוֹם, כִּי אוֹר הַבֹּקֶר בּוֹקֵעַ וְזוֹרֵחַ בְּכָל יוֹם אַחַר חֶשְׁכַּת לַיְלָה, עַל־יְדֵי כָּל הַתִּקּוּנִים הַנַּ״ל. כִּי כְּמוֹ שֶׁהוּא בִּכְלָלִיּוּת בְּעִנְיַן חִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁנִּקְרָא ״יוֹם״, שֶׁנִּמְשַׁךְ עַל־יְדֵי תִּקּוּן הָאֱמוּנָה בַּלַּיְלָה, בַּגָּלוּת שֶׁדּוֹמָה לְלַיְלָה, שֶׁעַל־יְדֵי שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְחַזְּקִין אֶת עַצְמָן בֶּאֱמוּנָה בְּתֹקֶף חֶשְׁכַּת לַיְלָה שֶׁהוּא הַגָּלוּת, וְהַכֹּל בְּכֹחַ הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת, בַּעֲלֵי כֹּחַ הַנַּ״ל, עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְחִדּוּשׁ הָעוֹלָם וְכוּ׳ כַּנַּ״ל.

וּכְמוֹ כֵן נַעֲשָׂה בִּפְרָטִיּוּת בְּכָל יוֹם, שֶׁעַל־יְדֵי הַתִּקּוּנִים הַנַּ״ל שֶׁמַּמְשִׁיכִין עַל־יְדֵי קִימַת חֲצוֹת וְעֵסֶק הַתּוֹרָה אָז וְכוּ׳, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מִתְרַבֶּה כְּבוֹדוֹ וְזוֹכִין לֶאֱמוּנָה, עַל־יְדֵי־זֶה מֵאִיר אוֹר הַבֹּקֶר, שֶׁהוּא בְּחִינַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, שֶׁהוּא בְּחִינַת בֹּקֶר, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשַׁךְ אוֹר בֹּקֶר בְּכָל יוֹם, שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת: ״לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת״, בְּחִינַת: ״חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ״, שֶׁנֶּאֱמַר עַל חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, וְכִפְשׁוּטוֹ נֶאֱמַר עַל לַיְלָה וּבֹקֶר מַמָּשׁ, כִּי שְׁנֵיהֶם אֶחָד וְכַנַּ״ל.

וְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, כְּפִי מַה שֶּׁזָּכָה לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיק הָאֱמֶת הַבַּעַל כֹּחַ הַנַּ״ל, וְלַעֲסֹק בְּכֹחוֹ בַּתִּקּוּנִים הַנַּ״ל, לָקוּם בַּחֲצוֹת וְכוּ׳ כַּנַּ״ל, כְּמוֹ־כֵן יִזְכֶּה לְאוֹר בֹּקֶר, לִבְחִינַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, וְאָז יַגִּיד חַסְדּוֹ וְטוּבוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁגָּמַל עִמּוֹ וְכוּ׳, בְּחִינַת: ״לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת וְכוּ׳״, כַּנַּ״ל.

וְעַל־יְדֵי־זֶה נִמְשַׁךְ הַשִּׁיר חָדָשׁ הַנַּ״ל, בְּחִינַת (תהלים צח, א): ״מִזְמוֹר שִׁירוּ לַה׳ שִׁיר חָדָשׁ כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂה וְכוּ׳״. וּמִשָּׁם כָּל הַשִּׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת שֶׁאוֹמְרִים בַּבֹּקֶר בִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית, כִּי כָּל הַשִּׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת שֶׁל עַכְשָׁיו – נִמְשָׁכִין מִקּוֹל הַשִּׁיר שֶׁיִּתְעָר לֶעָתִיד.

וזְֶה בְּחִינַת (איוב לח, ז): ״בְּרָן יַחַד כֹּכְבֵי בֹּקֶר״, בְּחִינַת הָרִנּוֹת וְהַתִּשְׁבָּחוֹת שֶׁנִּתְעוֹרְרִין בְּכָל יוֹם בַּבֹּקֶר, שֶׁנִּמְשַׁךְ מֵהַבֹּקֶר שֶׁל לֶעָתִיד, שֶׁהוּא בְּחִינַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם וְכוּ׳, שֶׁנִּמְשַׁךְ עַל־יְדֵי הַתְּפִלָּה־בִּבְחִינַת־דִּין כַּנַּ״ל.

וזְֶהוּ (שם): ״וְיָרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים״, כִּי כָּל זֶה נִמְשַׁךְ עַל־יְדֵי בְּחִינַת ״בְּנֵי אֱלֹהִים״, שֶׁהוּא בְּחִינַת דִּין וּגְבוּרָה דִּקְדֻשָּׁה, הַיְנוּ עַל־יְדֵי הַצַּדִּיקִים גִּבּוֹרֵי כֹּחַ הַנַּ״ל, שֶׁיְּכוֹלִים לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה־בִּבְחִינַת־דִּין, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְעוֹרֵר הַשִּׁיר שֶׁל לֶעָתִיד, שֶׁמִּשָּׁם הוּא בְּחִינַת ״בְּרָן יַחַד כֹּכְבֵי בֹּקֶר״, וְכַנַּ״ל.

וְזֶהוּ ״יִתְגַּבֵּר כַּאֲרִי לַעֲמֹד בַּבֹּקֶר וְכוּ׳״ – ״יִתְגַּבֵּר״ דַּיְקָא, כִּי צָרִיךְ הִתְגַּבְּרוּת גָּדוֹל לָזֶה, כִּי עִקַּר הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה נִמְשַׁךְ מִגְּבוּרוֹת, מִבְּחִינַת הַתְּפִלָּה־בְּחִינַת־דִּין שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ, כַּנַּ״ל.

וְזֶה ״שֶׁיְּהֵא הוּא מְעוֹרֵר הַשַּׁחַר״ – בְּחִינַת (תהלים נז, ט): ״עוּרָה כְבוֹדִי עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שָׁחַר״, הַיְנוּ לְעוֹרֵר הַנִּגּוּן הַנַּ״ל שֶׁמְּזַמֶּרֶת אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר בַּבֹּקֶר, עַל־יְדֵי כֹּחַ הַצַּדִּיקִים הַנַּ״ל, עַל־יְדֵי שֶׁהֵם מְגַלִּים כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ.

שֶׁהוּא בְּחִינַת ״עוּרָה כְבוֹדִי עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שָׁחַר״. אַשְׁרֵי! אַשְׁרֵי! מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵלֶק בָּזֶה! וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי הִתְקָרְבוּת לְצַדִּיקֵי אֱמֶת בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ בִּשְׁבִיל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, לֹא בִּשְׁבִיל כְּבוֹד עַצְמוֹ, חַס וְשָׁלוֹם.

וְזֶה בְּחִינַת נְטִילַת יָדַיִם שַׁחֲרִית כְּשֶׁקָּם מִשְּׁנָתוֹ.

כִּי הַמַּיִם טְהוֹרִים שֶׁל הַנְּטִילָה נִמְשָׁכִין עַל־יְדֵי בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַדַּעַת שֶׁנִּמְשַׁךְ עַל־יְדֵי הַתְּפִלָּה־בִּבְחִינַת־דִּין הַנַּ״ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת (ישעיה יא, ט): ״כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה׳ כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים וְכוּ׳״, וּמִשָּׁם נִמְשָׁכִין הַמַּיִם הָאֵלּוּ שֶׁל הַנְּטִילָה כְּשֶׁקָּם מִשְּׁנָתוֹ.

וְעַל־כֵּן צָרִיךְ לִטֹּל אֶת הַיָּדַיִם דַּיְקָא, כִּי עִקַּר הַכֹּחַ וְהַחִזּוּק צְרִיכִין לִיתֵּן לְהַיָּדַיִם, כְּדֵי שֶׁהֵם יִתְגַבְּרוּ עַל הָעָקֵב דְּסִטְרָא אַחֲרָא, בִּבְחִינַת (בראשית כה, כו): ״וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו״, ״וְיָדוֹ״ דַּיְקָא.

כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן עַל־יְדֵי הָאֱמוּנָה בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם, שֶׁהוּא בְּחִינַת יָדַיִם, בְּחִינַת (ישעיה מח, יג): ״אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי וְכוּ׳״. וְעַל־כֵּן נִקְרֵאת הָאֱמוּנָה בְּחִינַת יָדַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות יז, יב): ״ויַהְִי יָדָיו אֱמוּנָה וְכוּ׳״, כִּי עִקַּר הָאֱמוּנָה לְהַאֲמִין בְּהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ שֶׁבָּרָא הָעוֹלָם יֵשׁ מֵאַיִן, בְּחִינַת יָדַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה מח, יג): ״אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי וְכוּ׳״, וּלְהַאֲמִין בְּהַתּוֹרָה וּמִצְוֹת מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁצְּרִיכִין לַעֲשׂוֹת בַּיָּדַיִם.

וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְהַנִּגּוּן הַנַּ״ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת יָדַיִם, בְּחִינַת (שמואל-א טז, טז): ״וְנִגֵּן בְּיָדוֹ וְטוֹב לָךְ״.

וְעַל־יְדֵי כָּל זֶה מְקַבְּלִין כֹּחַ יְדֵי יַעֲקֹב לְהַכְנִיעַ עֲקֵב עֵשָׂו, בִּבְחִינַת ״וְיָדוֹ אוֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו״, ״וְיָדוֹ״ דַּיְקָא כַּנַּ״ל.

וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ עַל־יְדֵי מֵימֵי הַדַּעַת שֶׁנִּתְגַּלֶּה עַל־יְדֵי הַתְּפִלָּה שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ הַנַּ״ל, שֶׁבָּהֶם אָנוּ מְטַהֲרִין אֶת הַיָּדַיִם אַחַר הַשֵּׁנָה, וְעַל־כֵּן מְטַהֲרִין אֶת הַיָּדַיִם דַּיְקָא וְכוּ׳, וְכַנַּ״ל.

וְזֶה בְּחִינַת יָארצַייט, שֶׁהוּא הַיּוֹם שֶׁמֵּת בּוֹ אָבִיו אוֹ אִמּוֹ, שֶׁאוֹמְרִים אָז קַדִּישׁ (יורה דעה סימן שעו, סעיף ד ברמ״א), וּמִתְעַנִּין בּוֹ (ארח חיים סימן תקסח, סעיף ח).

כִּי אָז עוֹסְקִין הַבָּנִים לְתַקֵּן וּלְהַעֲלוֹת נֶפֶשׁ אֲבִיהֶם וְאִמָּם שֶׁמֵּתוּ, וְהַמִּיתָה הִיא בְּחִינַת שֵׁנָה, וּכְשֶׁמְּתַקְּנִים וּמַעֲלִין אוֹתָם – זֶה בְּחִינַת תְּחִיַּת הַמֵּתִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה, בְּחִינַת (דניאל יב, ב): ״וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ״, בְּחִינַת: ״וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִישֵׁנֵי עָפָר״.

וְעַל־כֵּן בִּרְכַּת ״מְחַיֵּה הַמֵּתִים״ מַתְחִילִין: ״אַתָּה גִבּוֹר לְעוֹלָם אֲדֹנָי״, כִּי עִקַּר תְּחִיַּת הַמֵּתִים שֶׁהוּא בְּחִינַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם הוּא עַל־יְדֵי הַתְּפִלָּה־בִּבְחִינַת־דִּין הַנַּ״ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת ״אַתָּה גִּבּוֹר״, וְכוּ׳. [ְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (הלכות יום טוב הלכה ג׳ אות ג; ועבודת אלילים הלכה א׳ אוֹת ז), שֶׁבְּכָל הַתְּפִלּוֹת צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ כֹּחַ הַתְּפִלָּה־בִּבְחִינַת־דִּין הַנַּ״ל, שֶׁהוּא בִּרְכַּת ״אַתָּה גִבּוֹר וְכוּ׳״].

וְעַל־כֵּן אוֹמְרִים אָז קַדִּישׁ, כִּי קַדִּישׁ הוּא שֶׁבַח נִפְלָא וְנוֹרָא מְאֹד, כַּמּוּבָא, ״כִּי תָּבַר כָּל גְזִיזִין דְפַּרְזְלָא וְכוּ׳״, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (תרומה קכט:). כִּי הַקַּדִּישׁ נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הַשִּׁיר שֶׁיִּתְעַר לֶעָתִיד, וְעַל־כֵּן מַתְחִילִין בּוֹ: ״בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִּרְעוּתֵיהּ״, הַיְנוּ בְּחִינַת אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, שֶׁאָנוּ מַאֲמִינִים שֶׁבָּרָא הָעוֹלָם כִּרְצוֹנוֹ.

וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵיהּ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁל לֶעָתִיד, שֶׁאָז יְגַלֶּה מַלְכוּתוֹ לְעֵין כֹּל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (זכריה יד, ט): ״וְהָיָה ה׳ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא וְכוּ׳״.

וְזֶהוּ ״אָמֵן יְהֵא שְמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְכוּ׳, לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא״, שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת הַשִּׁיר שֶׁיִּתְעַר לֶעָתִיד הַנַּ״ל, שֶׁהוּא לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא וְכוּ׳.

וְעַל־כֵּן אוֹמְרִים הַבָּנִים הַשֶּׁבַח הַנּוֹרָא הַזֶּה בִּשְׁבִיל נֶפֶשׁ אֲבִיהֶם וְאִמָּם – לְהַעֲלוֹתָם וּלְתַקְּנָם, כִּי עִקַּר תִּקּוּנָם הוּא בִּבְחִינַת תְּחִיַּת הַמֵּתִים, חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, שֶׁזֶּה נִתְעוֹרֵר עַל־יְדֵי שֶׁבַח הַנּוֹרָא שֶׁל הַקַּדִּישׁ, שֶׁהוּא שִׁיר הַנַּ״ל שֶׁל לֶעָתִיד, שֶׁהוּא הָאֹשֶׁר הַמְקֻוֶּה, כִּי אָז יַכִּירוּ אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ וְיֵדְעוּ מַה שֶּׁפָּעֲלוּ יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרִים וְהַצַּדִּיקִים בַּעֲבוֹדָתָם, אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה לָזֶה.

וְעַל־כֵּן מִתְעַנִּין בְּיוֹם הַיָארצַייט – לְהַכְנִיע מְזוֹנָא דְּגוּפָא עַל־יְדֵי הַתַּעֲנִית, כִּי עַל־יְדֵי כָּל הַנַּ״ל זוֹכִין לְהַכְנִיעַ מְזוֹנָא דְּגוּפָא לְגַבֵּי מְזוֹנָא דְּנִשְׁמָתָא, כַּמְבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ״ל, עַיֵּן שָׁם הַתּוֹרָה הַנַּ״ל מִתְּחִלָּתוֹ לְסוֹפוֹ, וְאָז תָּבִין דְּבָרֵינוּ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ.

וְעַל־כֵּן נוֹהֲגִין זֹאת בְּכָל שָׁנָה בַּיּוֹם שֶׁמֵּת בּוֹ אָבִיו אוֹ אִמּוֹ, כִּי תְּקוּפוֹת הַשָּׁנָה שֶׁמְּסַבֵּב הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ וּמַקִּיף הַגַּלְגַּלִּים בְּכָל שָׁנָה הוּא בְּחִינַת תְּקוּפוֹת הַיָּמִים, כִּי כְּמוֹ שֶׁבְּכָל יוֹם יֵשׁ יוֹם וְלַיְלָה עֶרֶב וּבֹקֶר, כְּמוֹ־כֵן בִּכְלָלִיּוּת הַשָּׁנָה יֵשׁ קַיִץ וָחֹרֶף, שֶׁהֵם בִּבְחִינַת יוֹם וָלַיְלָה. כִּי בַּחֹרֶף – הַלֵּילוֹת אֲרֻכִּים, וְנֶחֱשָׁב לְגַבֵּי קַיִץ לִבְחִינַת לַיְלָה, וְהַקַּיִץ – שֶׁבּוֹ הַיָּמִים אֲרֻכִּים, הוּא בִּבְחִינַת יוֹם לְגַבֵּי הַחֹרֶף. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים עד, טז): ״לְךָ יוֹם אַף לְךָ לַיְלָה וְכוּ׳, אַתָּה הִצַּבְתָּ גְּבֻלוֹת אָרֶץ, קַיִץ וָחרֶֹף אַתָּה יְצַרְתָּם״.

וְכָל סִבּוּב הַשָּׁנָה הוּא בִּבְחִינַת סִבּוּב הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה עֶרֶב וָבֹקֶר, שֶׁהוּא בְּחִינַת חֶשְׁכַת הַגָּלוּת שֶׁדּוֹמֶה לְלַיְלָה, וְאוֹר הַגְּאֻלָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת בֹּקֶר, בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁנִּקְרָא לַיְלָה, כְּנֶגֶד חִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁהוּא בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר יוֹם, כַּמּוּבָן לַמַּשְׂכִּיל, שֶׁכָּל הַנַּ״ל הֵם בִּבְחִינָה אַחַת.

וְעַל־כֵּן כְּשֶׁמְּסַבֵּב שָׁנָה עַל נֶפֶשׁ הַמֵּת – צְרִיכִין הַבָּנִים לַעֲסֹק בְּתִקּוּנוֹ בִּגְמַר הַשָּׁנָָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת סִבּוּב לַיְלָה וָיוֹם, שֶׁבָּהֶם נַעֲשָׂה בְּחִינַת תִּקּוּן שֶׁל חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר יוֹם שֶׁבָּא אַחַר חֶשְׁכַּת לַיְלָה, עַל־יְדֵי שֶׁהִתְחַזְּקוּ בֶּאֱמוּנָה בְּכָל תֹּקֶף הַחֹשֶׁךְ שֶׁל הַלַּיְלָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַגָּלוּת, בְּחִינַת הָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁזֶּה הַמֵּת שֶׁהָיָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְעַכְשָׁיו הוּא צָרִיךְ לַעֲלוֹת לִמְקוֹמוֹ לְכָל הַבְּחִינוֹת הַנַּ״ל שֶׁהֵם בְּחִינַת אוֹר כַּנַּ״ל, וְעַל־כֵּן אָז עוֹסְקִין הַבָּנִים בְּתִקּוּנוֹ עַל־יְדֵי הַקַּדִּישׁ וְכוּ׳ וְכַנַּ״ל.

גַּם בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה יֵשׁ רֹאשׁ־הַשָּׁנָה, שֶׁאָז עִקַּר כָּל הַתִּקּוּנִים, וְכַמְבֹאָר הֵיטֵב בְּהַתּוֹרָה הַנַּ״ל, כִּי מֵרֹאשׁ־הַשָּׁנָה נִמְשָׁכִין הַתִּקּוּנִים הַנַּ״ל עַל כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ, וְעַל־כֵּן בְּכָל הַתְחָלַת שָׁנָה שֶׁל נֶפֶשׁ הַמֵּת, שֶׁהוּא בְּיוֹם הַיָארצַייט, צְרִיכִין לַעֲסֹק בַּתִּקּוּנִים הַנַּ״ל וְכַנַּ״ל.

כִּי עַל הַבָּנִים חָל הַתִּקּוּן, כִּי עִקַּר הוּא הַדַּעַת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁצְּרִיכִין לְתַקְּנוֹ עַל־יְדֵי בְּחִינָה הַנַּ״ל. וְהַדַּעַת הוּא בְּחִינַת רַחֲמָנוּת שֶׁנִּמְשַׁךְ מֵאָב לְבֵן, כְּמוֹ שֶׁמְבאָֹר שָׁם עַל מַאֲמָר רַבּוֹתֵינוּ זַ״ל (בראשית רבה נד, ב): ״עַד כָּאן רַחֲמֵי הָאָב עַל הַבֵּן״. וְזֶהוּ (ישעיה לח, יט): ״אָב לְבָנִים יוֹדִיעַ אֶל אֲמִתֶּךָ״, כִּי הַדַּעַת וְהָרַחֲמָנוּת הֵם בְּחִינָה אַחַת כַּנַּ״ל.

וְעַל־כֵּן הַבֵּן דַּיְקָא עוֹסֵק בְּתִקּוּן אֲבוֹתָיו, כִּי הוּא צָרִיךְ לְתַקֵּן הַדַּעַת הַנִּמְשָׁךְ מֵאָב לַבֵּן שֶׁמִּשָּׁם נוֹלָד, שֶׁהַכֹּל נִתַּקֵּן עַל־יְדֵי בְּחִינָה הַנַּ״ל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְהַנִּגּוּן וְהַשִּׁיר שֶׁל חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, שֶׁהוּא עִקַּר הַתִּקּוּן, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה בָּא הָאָדָם לָעוֹלָם.

וּבִשְׁבִיל זֶה עִקַּר הַחִיּוּב וְהַמִּצְוָה לְהַשְׁאִיר בָּנִים אַחֲרָיו, הַכֹּל בִּשְׁבִיל תִּקּוּן הַדַּעַת הַנַּ״ל, שֶׁהוּא תִּקּוּן הָאֱמוּנָה שֶׁמִּתְבָּרֶרֶת מִדּוֹר לְדוֹר, בִּבְחִינַת (תהלים ק, ה): ״וְעַד דֹּר וָדֹר אֱמוּנָתוֹ״, בְּחִינַת (שם קמה, ד): ״דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ וְכוּ׳״, בְּחִינַת (שם קיט, צ): ״לְדֹר וָדֹר אֱמוּנָתֶךָ כּוֹנַנְתָּ אֶרֶץ״, שֶׁעִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם מִדּוֹר לְדוֹר, בְּחִינַת ״כּוֹנַנְתָּ אֶרֶץ וַתַּעֲמֹד״, הוּא רַק בִּשְׁבִיל בֵּרוּר הָאֱמוּנָה שֶׁמִּתְבָּרֶרֶת מִדּוֹר לְדוֹר, בְּחִינַת ״לְדוֹר וָדוֹר אֱמוּנָתֶךָ״ וְכַנַּ״ל.

בָּרוּךְ ה׳ לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן.

וְזֶהוּ מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות טו.): ״כָּל הַנִּפְנֶה, וְנוֹטֵל יָדָיו, וּמַנִּיחַ תְּפִלִּין, וְקוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע, וּמִתְפַּלֵּל, כְּאִלּוּ קִבֵּל עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם שְׁלֵמָה״.

הַנִּפְנֶה – וְדוֹחֶה הַמּוֹתָרוֹת, זֶה בְּחִינַת הַכְנָעַת וּבִטּוּל מְזוֹנָא דְּגוּפָא, שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַמּוֹתָרוֹת.

וְנוֹטֵל יָדָיו – זֶה בְּחִינַת נְטִילַת יָדַיִם הַנַּ״ל עַל־יְדֵי מֵימֵי הַדַּעַת.

וּמַנִּיחַ תְּפִלִּין – זֶה בְּחִינַת דַּעַת וּמֹחִין שֶׁזּוֹכִין עַכְשָׁיו עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק הַנַּ״ל, שֶׁהוֹצִיא הַדַּעַת מֵהַסִּטְרָא אַחֲרָא וְכוּ׳ כַּנַּ״ל.

וְקוֹרֵא קְרִיאַת־שְׁמַע – זֶה בְּחִינַת תִּקּוּן הָאֱמוּנָה שֶׁנַּעֲשָׂה עַל־יְדֵי־זֶה כַּנַּ״ל.

וּמִתְפַּלֵּל – כִּי עַכְשָׁיו הוּא תִּקּוּן הַתְּפִלָּה בִּשְׁלֵמוּת, כִּי אַחַר־כָּךְ, אַחַר שֶׁהֻכְרַח לְהִתְפַּלֵּל בִבְחִינַת דִּין, כְּדֵי לְהוֹצִיא הַדַּעַת מֵהַסִּטְרָא אַחֲרָא כַּנַּ״ל, אַחַר־כָּךְ מְתַקֵּן תִּקּוּן הַתְּפִלָּה כְּתִקּוּנוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת רַחֲמִים וְדַעַת, שֶׁזֶּה עִקַּר תִּקּוּן הַתְּפִלָּה כַּנַּ״ל.

כִּי עִקַּר הַתְּפִלָּה לְהַמְשִׁיךְ חֲסָדִים, לְעוֹרֵר בְּחִינַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, בְּחִינַת ״עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה״ (תהלים פט, ג), לְעוֹרֵר הַשִּׁיר שֶׁל חֶסֶד שֶׁיִּתְעַר אָז, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת רִבּוּי הַשִּׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת שֶׁאוֹמְרִים בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה וְכַנַּ״ל.

וַאֲזַי הוּא מְקַבֵּל עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם שְׁלֵמָה בְּוַדַּאי, כִּי עַל־יְדֵי שֶׁמַּמְשִׁיךְ בְּחִינַת הַתִּקּוּן שֶׁל חִדּוּשׁ הָעוֹלָם כַּנַּ״ל, עַל־יְדֵי־זֶה מִתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ וּמֶמְשַׁלְתּוֹ וְכוּ׳ בִּשְׁלֵמוּת. כִּי עִקַּר הִתְגַּלּוּת מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ יִהְיֶה אָז, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (זכריה יד, ט): ״וְהָיָה ה׳ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא וְכוּ׳״, וּכְתִיב (תהלים צז, א): ״ה׳ מָלָךְ תָּגֵל הָאָרֶץ״; (שמות טו, יח): ״ה׳ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד״, וְכֵן הַרְבֵּה, שֶׁנֶּאֱמַר עַל הִתְגַּלּוּת מַלְכוּתוֹ לֶעָתִיד, וּמִשָּׁם אָנוּ מַמְשִׁיכִין קַבָּלַת עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם שְׁלֵמָה עַתָּה כְּפִי עֲבוֹדָתֵנוּ, שֶׁהַכֹּל בִּשְׁבִיל זֶה לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ קְדֻשַּׁת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם בְּזֶה הָעוֹלָם הַמַּעֲשֶׂה דַּיְקָא, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִזְכֶּה כָּל אֶחָד כְּפִי חֶלְקוֹ לְהַשִּׁיר וְכוּ׳ שֶׁל חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, שֶׁהוּא חֶלְקוֹ לָעוֹלָם הַבָּא.

וְעַל־כֵּן הָיָה עִקַּר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּחֲצוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם (שמות יא, ד): ״כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם״. כִּי עִקַּר יְצִיאַת מִצְרַיִם הָיָה עַל־יְדֵי מַטֵּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, שֶׁהֵם בְּחִינַת תְּפִלָּה־בִּבְחִינַת־דִּין, בְּחִינַת (שם ז, ט): ״וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַּרְעֹה יְהִי לְתַנִּין וְכוּ׳״, כַּנַּ״ל, עַל־כֵּן הָיָה עִקַּר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה, כִּי אָז מִתְעוֹרֵר כֹּחַ הַתְּפִלָּה־בִּבְחִינַת־דִּין, כַּנַּ״ל.

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ״ל (ברכות ג:): מִכְדֵי, מֹשֶׁה לֹא יָדַע חֲצוֹת אֵימַת, דָּוִד הֵיכֵי יָדַע? אֶלָּא דָּוִד סִימָנָא הַוֵי לֵיהּ, כִּי כִּנּוֹר הָיָה תָּלוּי לְמַעְלָה מִמִּטָּתוֹ שֶׁל דָּוִד וְכוּ׳.

כִּי בִּימֵי מֹשֶׁה עֲדַיִן לֹא נִשְׁלַם בִּשְׁלֵמוּת הַתִּקּוּן שֶׁל הַתְּפִלָּה־בִּבְחִינַת־דִּין הַנַּ״ל, וְעַל־כֵּן הָיָה עֲדַיִן אַחֲרֶיהָ גָּלוּת, וְעַל־כֵּן לֹא הָיָה יוֹדֵעַ עֲדַיִן לְכַוֵּן הֵיטֵב בְּחִינַת חֲצוֹת אֵימַת, שֶׁנִּמְשַׁךְ מֵהַתְּפִלָּה הַנַּ״ל כַּנַּ״ל.

אֲבָל דָּוִד הוּא מָשִׁיחַ, שֶׁהוּא יִזְכֶּה לְזֹאת הַתְּפִלָּה בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה תִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה שְׁלֵמָה שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ גָּלוּת.

שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת (תהלים מה, ד): ״חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ גִבּוֹר וְכוּ׳״, עַד ״עַמִּים תַּחְתֶּיךָ יִפְּלוּ בְּלֵב אוֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ״. וְכֵן הַפָּסוּק (שם קי, ב): ״מַטֵה עֻזְּךָ יִשְׁלַח ה׳ מִצִּיּוֹן וְכוּ׳״, שֶׁמֵּבִיא שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ״ל לְעִנְיַן הַתְּפִלָּה הַנַּ״ל, נֶאֱמַר עִקָּרוֹ עַל דָּוִד מָשִׁיחַ, שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר (שם קי, א): ״נְאֻם ה׳ לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי עַד אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ, מַטֵּה עֻזְּךָ וְכוּ׳״, כִּי הוּא יִגְמֹר הַגְּאֻלָּה בִּשְׁלֵמוּת, כִּי הוּא יוֹשֵב לִימִין הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, עַד יָשִׁית אוֹיְבָיו הֲדוֹם לְרַגְלָיו וְכוּ׳.

וְעַל־כֵּן דָּוִד הִשִּׂיג זְמַן חֲצוֹת שֶׁהוּא מִתְעוֹרֵר עַל־יְדֵי הַתְּפִלָּה הַנַּ״ל, כַּנַּ״ל.

וְזֶהוּ בְּעַצְמוֹ מַה שֶׁאָמְרוּ שָׁם: ״דָּוִד כִּנּוֹר הָיָה תָּלוּי לְמַעְלָה מִמִּטָּתוֹ, וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ חֲצוֹת לַיְלָה רוּחַ צְפוֹנִית מְנַשֶּׁבֶת בּוֹ וְהָיָה מְנַגֵּן מֵאֵלָיו״, הַיְנוּ בְּחִינַת הַנִּגּוּן הַנִּפְלָא הַמְבֹאָר שָׁם, שֶׁהוּא נִמְשַׁךְ עַל־יְדֵי הַתְּפִלָּה הַנַּ״ל כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם. וְעַל־כֵּן הוּא מִתְעוֹרֵר עַל־יְדֵי רוּחַ צְפוֹנִית דַּיְקָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת גְּבוּרוֹת, בְּחִינַת הַתְּפִלָּה־בִּבְחִינַת־דִּין הַנַּ״ל.

וּמִשָּׁם הָיָה יוֹדֵעַ דָּוִד חֲצוֹת אֵימַת, כִּי עִקַּר בְּחִינַת חֲצוֹת, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת הַגְּאֻלָּה, כִּי הַגָּלוּת נִקְרָא שֵׁנָה, חֶשְׁכַּת לַיְלָה, וְהַגְּאֻלָּה נִקְרָא הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם עח, סה): ״וַיִּקַץ כְּיָשֵׁן ה׳״.

כָּל זֶה נִמְשָׁךְ עַל־יְדֵי הַתְּפִלָּה־בִּבְחִינַת־דִּין הַנַּ״ל, שֶׁזֶּה הַכֹּחַ מִתְעוֹרֵר בַּחֲצוֹת לַיְלָה כַּנַּ״ל, שֶׁמִּשָּׁם מִתְעוֹרֵר קוֹל הַנִּגּוּן הַנַּ״ל בַּכִּנּוֹר שֶׁל דָּוִד, עַל־יְדֵי רוּחַ צְפוֹנִית דַּיְקָא, וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי־זֶה דַּוְקָא הָיָה יוֹדֵעַ חֲצוֹת אֵימַת, וְהָיָה קָם וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, כִּי הַכֹּל בְּחִינָה אַחַת כַּנַּ״ל.