ליקוטי הלכות, אורח חיים, הלכות השכמת הבוקר 4

יִתְגַּבֵּר כַּאֲרִי לַעֲמֹד בַּבֹּקֶר שֶׁיְּהֵא הוּא מְעוֹרֵר הַשַּׁחַר. ״שִׁוִּיתִי ה׳ לְנֶגְדִּי תָמִיד וְכוּ׳״ (שלחן ערוך ארח חיִים סימן א׳ סעיף א׳).

עַל פִּי הַתּוֹרָה ״מֵישְׁרָא דְסַכִּינָא וְכוּ׳״ בְּסִימָן ל׳, עַיֵּן שָׁם כָּל הַתּוֹרָה.

וְהַכְּלָל, כִּי צָרִיךְ כָּל אָדָם לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ מְאֹד מְאֹד אַחַר רַבִּי אֲמִתִּי הַגָּדוֹל בְּמַעֲלָה מֻפְלֶגֶת מְאֹד, שֶׁיּוּכַל לְהָאִיר בּוֹ הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת.

כִּי הַשָּׁגוֹת אֱלֹקוּת אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׁיג כִּי אִם עַל־יְדֵי כַּמָּה צִמְצוּמִים וְכוּ׳, שֶׁהֵם בְּחִינַת סִבוּבִים וְהַקְדָּמוֹת, כְּמוֹ הַמְלַמֵּד שֶׁלּוֹמֵד עִם הַתִּינוֹק וְכוּ׳.

וְכָל מַה שֶּׁהוּא קָטָן בְּמַעֲלָה בְּיוֹתֵר, וְכָל מַה שֶּׁהוּא חוֹלֶה בְּיוֹתֵר, הוּא צָרִיךְ רוֹפֵא גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, דְּהַיְנוּ רַבִּי גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, שֶׁיִּהְיֶה גָּדוֹל בְּמַעֲלָה כָּל־כָּךְ עַד שֶׁיּוּכַל לְרַפְּאוֹת אוֹתוֹ גַּם כֵּן, וְיוּכַל לְסַבֵּב עִמּוֹ גַּם כֵּן עַד שֶׁיַּכְנִיס בּוֹ הַשָּׁגוֹת אֱלֹקוּת, שֶׁזֶּה עִקַּר הַתַּכְלִית וְכוּ׳.

וּמְבֹאָר שָׁם, שֶׁאֵלּוּ הַצִּמְצוּמִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַהַקְדָּמוֹת וְכוּ׳, שֶׁעַל יָדָם בָּאִים לַהַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת, הֵם בְּחִינַת חָכְמָה תַּתָּאָה, בְּחִינַת מַלְכוּת, בְּחִינַת שְׂעָרוֹת, בְּחִינַת (תקון ע): ״שִׁיעוּרִין דְאַתְוָון דְּאוֹרַיְתָא״.

בְּחִינַת: ״שַׂעֲרָא אוּכְמָא״, ״שַׂעֲרָא בְּעִגּוּלָא״, בְּחִינַת (שיר־השירים א, ה): ״שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה״, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת: ״אַבְרָהָם תִּקֵּן שַׁחֲרִית וְכוּ׳״ (ברכות כו:).

וּצְרִיכִין לְהַחֲיוֹת אֶת הַמַּלְכוּת וְכוּ׳ עַל־יְדֵי אוֹר הַפָּנִים הַמֵּאִיר בְּשָׁלֹשׁ רְגָלִים וְכוּ׳.

וְלִפְעָמִים נוֹפֶלֶת הַמַּלְכוּת, שֶׁהִיא בְּחִינַת ד׳, לְהָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת, שֶׁהֵם חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת.

וּמִי יוּכַל לִסְבּוֹל אֶת קוֹל הַצְּעָקָה כְּשֶׁנּוֹפֶלֶת הַמַּלְכוּת בֵּינֵיהֶם, בְּחִינַת (קהלת ט, יז): ״זַעֲקַת מוֹשֵׁל בַּכְּסִילִים״, שֶׁהַכְּסִיל רוֹצֶה לְהִתְחַכֵּם וְכוּ׳. וּצְרִיכִין לְחָתְכָהּ מֵהֶם, בִּבְחִינַת ״חֲתָּכוֹ לְאַרְבַּע״, וְזֶה עַל־יְדֵי הַחֶסֶד שֶׁמִּתְגַּלֶּה עַל־יְדֵי הַתּוֹכֵחָה וְכוּ׳. עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב.

וְכָל זֶה נַעֲשָׂה בְּכָל בּקֶֹר, שֶׁאָז בְּשַׁחֲרִית עוֹלָה אַיֶּלֶת הַשַּחַׁר (תהלים כב, א וברש״י), שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲלִיּוֹת עַמּוּד הַשַּׁחַר (יומא כט.; ירושלמי ברכות ד:), שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת (זהר משפטים קיט:), חָכְמָה תַּתָּאָה הַנַּ״ל, שֶׁנִּקְרָא ״שַׁחַר״, כִּי הוּא מְצַמְצֵם הָרְאוּת, שֶׁכָּל הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת עַל־יָדָהּ.

וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְהִתְגַּבֵּר מְאֹד לַעֲמֹד בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם כְּדֵי לַעֲסֹק בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, כְּדֵי שֶׁיְּגַדֵּל וְיַעֲלֶה וִיעוֹרֵר בְּחִינַת הַשַּׁחַר הַנַּ״ל, בְּחִינַת חָכְמָה תַּתָּאָה הַנַּ״ל, בִּבְחִינַת (תהלים נז, ט): ״עוּרָה כְבוֹדִי וְכוּ׳ אָעִירָה שָׁחַר״, כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לִבְחִינַת הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת, לְהַכִּיר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר לְכָךְ נוֹצָרְנוּ, כִּי כָל אָדָם מֻכְרָח שֶׁיָּבֹא לָזֶה, כִּי רַק בִּשְׁבִיל זֶה בָּא לָעוֹלָם, וְכָל הָעוֹלָמוֹת נִבְרְאוּ רַק בִּשְׁבִיל זֶה, ״בְּגִין דְיִשְׁתְּמוֹדָעִין לֵיהּ״ (זהר בא דף מב:).

וְזֶה בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה.

כִּי עִקַּר הַשֵּׁנָה נִמְשָׁךְ מֵחֲמַת שֶׁזֹּאת הַבְּחִינָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת מַלְכוּת – הַשֵּׂכֶל הַתַּחְתּוֹן הַנַּ״ל, הִיא סְמוּכָה לַחִיצוֹנִים, כִּי הִיא מַדְרֵגָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה, כַּיָּדוּעַ, עַל־כֵּן לִפְעָמִים הִיא נוֹפֶלֶת אֲלֵיהֶם כַּנַּ״ל, דְּהַיְנוּ שֶׁנּוֹפֶלֶת לְתוֹךְ בְּחִינַת הָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת, שֶׁהֵם רוֹצִים לְהַמְשִׁיךְ זֶה הַשֵּׂכֶל אֲלֵיהֶם, לְהִתְגַּבֵּר עַל־יְדֵי־זֶה הַשֵּׂכֶל בְּחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת שֶׁלָּהֶם וְכוּ׳, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם. וַאֲזַי צְרִיכִין שֵׁנָה.

הַיְנוּ כָּל זְמַן שֶׁיְּכוֹלִין לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עִם זֶה הַשֵּׂכֶל בִּקְדֻשָּׁה, שֶׁיּוּכַל לְסַבֵּב עַל יָדוֹ לָבאֹ לְהַשָּׂגַת אֱלֹקוּת, הוּא מִצְוָה גְּדוֹלָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עִמּוֹ כְּפִי מַה שֶּׁיּוּכַל – כָּל אֶחָד לְפִי עֶרְכּוֹ.

אֲבָל כְּשֶׁהַשֵּׂכֶל מַתְחִיל לִפּוֹל, וּמִתְגַּבְּרִים עָלָיו בִּלְבּוּלִים, שֶׁזֶּה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינָה הַנַּ״ל, שֶׁבְּחִינַת הַחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת שֶׁהֵם הָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת רוֹצִים לְהִתְגַּבֵּר לְהַמְשִׁיךְ זֶה הַשֵּׂכֶל אֲלֵיהֶם, אָז צְרִיכִים לִישַׁן, שֶׁהוּא הִסְתַּלְּקוּת הַדַּעַת, דְּהַיְנוּ לְסַלֵּק דַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי, וּמִשָּׁם עִקַּר בְּחִינַת הַשֵּׁנָה.

וְעַל־כֵּן בִּשְׁעַת שֵׁנָה, הַנְּשָׁמָה, שֶׁהִיא הַשֵּׂכֶל, בָּאָה בְּתוֹךְ אֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איכה ג, כג): ״חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ״, כִּי אָז צְרִיכִים לְסַלֵּק הַשֵּׂכֶל לְגַמְרֵי וְלִסְמֹךְ רַק עַל אֱמוּנָה לְבַד.

וְעַל־כֵּן בִּשְׁעַת שֵׁנָה – סִטְרָא דְמוֹתָא שַׁלִּיט, כַּמּוּבָא בַּזֹהַר הַקָּדוֹשׁ (במדבר קיט.). כִּי אָז מִסְתַּלֵּק הַחַיִּים שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵאוֹר הַפָּנִים, וּמִתְגַּבְּרִים בְּחִינַת הָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת שֶׁהֵם סִטְרָא דְמוֹתָא. וְאָז עִקַּר הַקִּיּוּם עַל־יְדֵי אֱמוּנָה, עַל־יְדֵי שֶׁקּוֹרִין קְרִיאַת־שְׁמַע שֶׁעַל הַמִּטָּה בְּכַוָּנָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת אֱמוּנָה.

כִּי בְּעֵת שֶׁחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת, שֶׁהֵם כְּלַל כָּל מִינֵי בִּלְבּוּלִים שֶׁיֵּשׁ לְכָל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם, וְכָל הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וְזָרִים וְהִרְהוּרִים וְרַעְיוֹנִים רָעִים, שֶׁכֻּלָּם נִמְשָׁכִין מִבְּחִינַת הַקְּלִפּוֹת, שֶׁהֵם הָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת, שֶׁהֵם חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת, כְּשֶׁהֵם מַתְחִילִים לְהִתְגַּבֵּר עַל הַשֵּׂכֶל, אֲזַי צְרִיכִין לְסַלֵּק הַדַּעַת לְגַמְרֵי וְלִסְמֹךְ עַל אֱמוּנָה. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שֵׁנָה, שֶׁהוּא הִסְתַּלְּקוּת הַדַּעַת, שֶׁאָז בָּאָה הַנְּשָׁמָה בְּתוֹךְ אֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר (לקוטי מוהר״ן חלק א׳ סימן לה).

וְאַף־עַל־פִּי שֶׁהַשֵּׁנָה הִיא טוֹבָה גְּדוֹלָה, אֲבָל צְרִיכִין לְהִתְגַּבֵּר שֶׁלֹּא יִישַׁן יוֹתֵר מִדַּאי, וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְהִתְגַּבֵּר כַּאֲרִי לַעֲמֹד בַּבֹּקֶר – לְשַׁבֵּר הַשֵּׁנָה, וְלַעֲסֹק בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה, כְּדֵי לַחְתּוֹךְ וּלְהַעֲלוֹת אֶת הַמַּלְכוּת חָכְמָה תַּתָּאָה מֵהֶם, כְּדֵי לִזְכּוֹת עַל־יְדֵי־זֶה לְהַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת כַּנַּ״ל.

וְזֶה (הַגָּ״ה): ״שִׁוִּיתִי ה׳ לְנֶגְדִּי תָמִיד״ – שֶׁיִּזְכֶּה לְהַכִּיר אֶת הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּשִּׂיג אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁיְּשַׁוֶּה אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ לְנֶגְדּוֹ תָמִיד, וְלֹא יִשְׁכַּח אוֹתוֹ כְּרֶגַע.

וְזֶה פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק הַזֶּה (תהלים טז, ח): ״שִׁוִּיתִי ה׳ לְנֶגְדִּי תָמִיד״ – הַיְנוּ הַשָּׁגוֹת אֱלֹקוּת, כַּנַּ״ל. כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט – כִּי עִקַּר בִּנְיַן הַמַּלְכוּת, חָכְמָה תַּתָּאָה הַנַּ״ל הוּא עַל־יְדֵי בְּחִינַת יָמִין שֶׁהוּא חֶסֶד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם, כִּי עַל־יְדֵי הַחֶסֶד קוֹצְרִין אוֹתָהּ מֵהָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת, וּמַעֲלִין אוֹתָהּ אֶל אוֹר הַפָּנִים שֶׁבְּשָׁלֹשׁ רְגָלִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת שִׂמְחַת הַלֵּב עַל־יְדֵי הַמִּצְוֹת שֶׁעוֹשִׂין בְּכָל הַשָּׁנָה וְכוּ׳, עַיֵּן שָׁם.

וְזֶהוּ ״כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט״ – הַיְנוּ עַל־יְדֵי בְּחִינַת יָמִין שֶׁהוּא חֶסֶד, עַל־יְדֵי־זֶה ״בַּל אֶמּוֹט״, עַל־יְדֵי־זֶה לֹא אֶמּוֹט וְלֹא אֶפּוֹל בְּשִׂכְלִי אֲלֵיהֶם, חַס וְשָׁלוֹם, לִבְחִינַת חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, רַק אֶזְכֶּה לְהַעֲלוֹת שִׂכְלִי, עַד שֶׁאֶזְכֶּה עַל יָדוֹ לְהַשָּׁגוֹת אֱלֹקוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת ״שִׁוִּיתִי ה׳ לְנֶגְדִּי תָמִיד״, כַּנַּ״ל.

וזְֶהוּ (שם) ״לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי״; ״שָׂמַח לִבִּי״ – זֶה בְּחִינַת שִׂמְחַת הַלֵּב שֶׁל הַמִּצְוֹת שֶׁעוֹשִׂין, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אוֹר הַפָּנִים שֶׁבְּשָׁלֹשׁ רְגָלִים, שֶׁמִּשָּׁם חִיּוּת הַמַּלְכוּת, שֶׁהִיא בְחִינַת כָּבוֹד, בְּחִינַת ״מֶלֶךְ הַכָּבוֹד״. וְזֶהוּ ״לָכֵן שָׂמַח לִבִּי״ – שֶׁהוּא אוֹר הַפָּנִים שֶׁל שָׁלֹשׁ רְגָלִים, בְּחִינַת (משלי טו, יג): לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב פָּנִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם. וְעַל־יְדֵי־זֶה ״וַיָּגֶל כְּבוֹדִי״ – שֶׁנִּמְשַׁךְ שִׂמְחָה וְחִיּוּת לְהַמַּלְכוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת כָּבוֹד.

וְעַל־יְדֵי־זֶה ״אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח״ – שֶׁהוּא בְּשַׂר הַגּוּף, כִּי בִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא הָאָדָם – שֶׁיְּבַטֵּשׁ גּוּפוֹ עַל־יְדֵי עָמָל וִיגִיעָה בְּתוֹרָה וּמִצְוֹת. כִּי ״אָדָם לְעָמָל יוּלָּד״ (איוב ה, ז) – זֶה עֲמַל תּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ״ל (סנהדרין צט:), כִּי צְרִיכִין לַעֲמוֹל בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה וּלְקַדֵּשׁ וּלְטַהֵר עַצְמוֹ כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְהָאִיר גַּם בְּגוּפוֹ הֶאָרוֹת מֵהַשָּׂגַת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ.

כִּי הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל הָאֲמִתִּי מְסַבֵּב עִמָּנוּ בְּסִבּוּבִים נוֹרָאִים כָּאֵלֶּה וּבְצִמְצוּמִים נִפְלָאִים כָּאֵלֶּה, עַד שֶׁיָּאִיר בָּנוּ הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת גַּם בְּעוֹדֵינוּ בְּגוּפֵנוּ, כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ גַּם לְהַגּוּף הֶאָרָה מִזֶּה, כִּי זֶה עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת, לְהוֹדִיעַ גַּם לְהַגּוּף מִכָּל הַהֶאָרוֹת וְהַהַשָּׂגוֹת שֶׁהַנְּשָׁמָה מַשֶּׂגֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּהַתּוֹרָה ״חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם״ (סימן כב). וְזֶהוּ בְּחִינַת ״אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח״ – שֶׁגַּם בְּשַׂר הַגּוּף יִשְׁכֹּן לָבֶטַח, עַל־יְדֵי שֶׁיִּזְכֶּה בְּחַיָּיו, בְּעוֹדוֹ בְּגוּפוֹ לְהַכִּיר אֶת בּוֹרְאוֹ, עַל־יְדֵי הַצַדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהֵאִיר בּוֹ הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת, וְכַנַּ״ל.

וזְֶהוּ (תהלים טז, י): ״כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל״; ״נֶפֶשׁ״ הוּא בְּחִינַת ״מַלְכוּת״, כַּיָּדוּעַ (תקוני זהר מט.), הַיְנוּ בְּחִינַת חָכְמָה תַּתָּאָה הַנַּ״ל. וְזֶה כִּי לֹא תַעֲזבֹ נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל – שֶׁלֹּא יִפּוֹל חֶלְקֵי הַמַּלְכוּת שֶׁלִּי, בְּחִינַת חָכְמָה תַּתָּאָה שֶׁלִּי, שֶׁהוּא בְּחִינַת ״נַפְשִׁי, לֹא תַעֲזֹב לִשְׁאוֹל״, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁהֵם הַחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת, שֶׁהֵם הַסִּטְרָא אַחֲרָא וְהַקְּלִפּוֹת שֶׁחוֹתְרִים לְהִתְגַּבֵּר בְּכָל עֵת עַל נֶפֶשׁ הָאָדָם שֶׁהוּא שִׂכְלוֹ, שֶׁצָּרִיךְ לָבֹא עַל יָדוֹ לְהַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת וְכַנַּ״ל.

אֲבָל אֲנִי בָּטוּחַ ״כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל״, כִּי ״לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת״. ״חֲסִידְךָ״ זֶה בְּחִינַת הָרַבִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הָעוֹסֵק בְּתִקּוּנוֹ, שֶׁבִּזְכוּתוֹ וְכֹחוֹ אֲנִי בָּטוּחַ ״כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל״, כִּי ״לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ״ – שֶׁהוּא הָרַבִּי הַצַדִּיק הָאֱמֶת ״לִרְאוֹת שָׁחַת״, כְּדֵי שֶׁהוּא לֹא יִרְאֶה הַשַּׁחַת, שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לִרְאוֹת וּלְהִסְתַּכֵּל לְשָׁם בְּכָל עֵת לְהַעֲלוֹתֵינוּ מִשָּׁם.

כִּי אִם, חַס וְשָׁלוֹם, אֶהְיֶה בִּשְׁאוֹל וְשַׁחַת, בְּוַדַּאי יִהְיֶה הַצַּדִּיק הָרַבִּי הָאֱמֶת מִסְתַּכֵּל שָׁם בְּכָל עֵת בְּצַעַר גָּדוֹל כְּדֵי לְהַעֲלוֹתֵינוּ מִשָּׁם, כִּי הוּא עוֹסֵק בְּתִקּוּנִי בְּכָל עֵת. וְעַל־כֵּן בִּזְכוּתוֹ וְכֹחוֹ אֲנִי בָּטוּחַ ״כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל״, כְּדֵי ״שֶׁלֹּא תִתֵּן חֲסִידְךָ״ – שֶׁהוּא הַצַּדִּיק הָאֱמֶת – ״לִרְאוֹת שַׁחַת״, וְכַנַּ״ל.

וזְֶהוּ (שם): ״תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים, שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ״ – שֶׁתּוֹדִיעֵנִי הָאוֹרַח וְהַדֶּרֶךְ לָבֹא לְחַיִּים אֲמִתִּיִּים, לְהַמְשִׁיךְ חִיּוּת לְהַחֲיּוֹת אֶת בְּחִינַת הַמַּלְכוּת, חָכְמָה תַּתָּאָה הַנַּ״ל, שֶׁהוּא עַל־יְדֵי אוֹר הַפָּנִים שֶׁבְּשָׁלֹשׁ רְגָלִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת שִׂמְחַת הַלֵּב, בְּחִינַת ״שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ וְכוּ׳״, כַּנַּ״ל.

וְזֶה בְּחִינַת קִימַת חֲצוֹת.

שֶׁצְּרִיכִין לְהִתְגַּבֵּר מְאֹד לָקוּם בַּחֲצוֹת לַיְלָה לְהִתְאַבֵּל מְאֹד עַל חֻרְבַּן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, וְעַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר עֲלִיַּת הַמַּלְכוּת מִן הַחִצּוֹנִים וְהַקְּלִפּוֹת הַנַּ״ל, כַּיָּדוּעַ בַּכַּוָּנוֹת (פרי עץ חיים חצות פרק א).

כִּי כְּשֶׁמִּתְאַבֵּל עַל חֻרְבַּן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ כְּאִלּוּ עוֹסֵק בְּבִנְיָנוֹ, כִּי ״כָּל הַמִּתְאַבֵּל וְכוּ׳, זוֹכֶה וְרוֹאֶה בּשְִׂמחְתָהָּ״ (תענית ל.), וְעַל־יְדֵי־זֶה מַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ קְדֻשַּׁת הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁשָּׁם עִקַּר אוֹר הַפָּנִים שֶׁמַּמְשִׁיכִין בְּשָׁלֹשׁ רְגָלִים, שֶׁהָיוּ צְרִיכִין לַעֲלוֹת אֶל הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי ה׳ כְּדֵי לְקַבֵּל אוֹר הַפָּנִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ״ל.

נִמְצָא, שֶׁעִקַּר אוֹר הַפָּנִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לָקוּם בַּחֲצוֹת וּלְהִתְאַבֵּל מְאֹד עַל חֻרְבַּן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִזְכֶּה לְפִי בְּחִינָתוֹ לִרְאוֹת בְּשִׂמְחָתָהּ וּלְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ מִשָּׁם חִיּוּת מֵאוֹר הַפָּנִים שֶׁמֵּאִיר שָׁם – לְהַחֲיוֹת בְּחִינַת הַמַּלְכוּת, בְּחִינַת חָכְמָה תַּתָּאָה, כְּדֵי לִזְכּוֹת לְהַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת וְכַנַּ״ל.

וְזֶה שֶׁמַּזְכִּירִין עֲלִיַּת רְגָלִים בְּתִקּוּן חֲצוֹת, בַּמִּזְמוֹר ״כְּאַיָּל תַּעֲרֹג״ (תהלים מב), כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם ה): ״אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְכוּ׳ כִּי אֶעֱבֹר בַּסָּךְ אֶדַּדֵּם עַד בֵּית אֱלֹהִים״; שֶׁהוּא מַה שֶּׁהָיוּ עוֹלִין בָּרֶגֶל לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שָׁם.

וְזֶה בְּחִינַת שָׁלֹשׁ פְּעָמִים ״פָּנִים״ שֶׁמַּזְכִּירִין שָׁם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם: ״מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וְכוּ׳ כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעוֹת פָּנָיו וְכוּ׳״. וְכֵן שָׁלֹשׁ פְּעָמִים (שם יב, ובמזמור מג, ה), כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה, שֶׁהֵם הַשָּׁלֹשׁ רְגָלִים שֶׁהָיוּ עוֹלִין בָּהֶם לְקַבֵּל אוֹר הַפָּנִים, כַּנַּ״ל.

וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בַּחֲצוֹת, כִּי כָּל אוֹת וְאוֹת שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה כֻּלָּם הֵם שִׁעוּרִים וְצִמְצוּמִים קְדוֹשִׁים לְהַשִּׂיג אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי־זֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם (באות ג׳).

וְעַל־יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁעוֹסְקִין אָז בַּלַּיְלָה נִמְשָׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בַּיּוֹם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ״ל (חגיגה יב:), וְעַל־יְדֵי הַחֶסֶד הַזֶּה קוֹצְרִין וְחוֹתְכִין אֶת הַמַּלְכוּת וּבוֹנִין אוֹתָהּ בִּשְׁלֵמוּת בַּעֲלִיַּת השַַּׁחַר, בִּבְחִינַת (ישעיה טז, ה): ״וְהוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא״, כַּנַּ״ל בְּהַתּוֹרָה הַנַּ״ל (אות ו), וְכַמּוּבָן בַּכַּוָּנוֹת (פרי עץ חיים שם).

וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִזְעוֹק מָרָה וְלִצְעוֹק מְאֹד בַּחֲצוֹת עַל חֻרְבַּן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ וְכוּ׳, כְּדֵי לְשַׁתֵּף עַצְמוֹ עִם הַשְּכִׁינָה וְעִם כָּל הַמִּצְטַעֲרִים בְּצָרָתָהּ, אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לִסְבּוֹל קוֹל הַזְּעָקָה וְהַצְּעָקָה שֶׁיֵּשׁ שָׁם כְּשֶׁנּוֹפֶלֶת הַמַּלְכוּת בֵּינֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ״ל: וּמִי יָכוֹל לִסְבּוֹל אֶת קוֹל הַצְּעָקָה וְכוּ׳, עַיֵּן שָׁם.

וְעִקַּר הַצְּעָקָה צְרִיכִין לִצְעֹק בְּיוֹתֵר עַל הִסְתַּלְּקוּת הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים, שֶׁעָסְקוּ לְהַכְנִיס בָּנוּ הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת, וְנִשְׁאַרְנוּ יְתוֹמִים וְאֵין אָב, כִּי צְרִיכִין לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ מְאֹד אַחַר צַדִּיק אֱמֶת כָּזֶה כַּנַּ״ל, עַל־כֵּן צְרִיכִין לִבְכּוֹת וְלִזְעוֹק מְאֹד מְאֹד לִפְנֵי הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ עַל זֶה בְּיוֹתֵר, שֶׁיָּחוּס וִירַחֵם עָלֵינוּ וְיַחֲזִיר לָנוּ הָעֲטָרָה לְיוֹשְׁנָהּ, שֶׁיַּחֲזֹר וְיִשְׁלַח לָנוּ מְהֵרָה צַדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁיִשְׁתַּדְּלוּ בְּתַקָּנוֹתֵינוּ, וְיָאִירוּ בָּנוּ הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת, לַהֲבִיאֵנוּ אֶל הַתַּכְלִית הַטּוֹב אֲשֶׁר לְכָךְ נוֹצָרְנוּ, אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לָזֶה כִּי אִם עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הַגָּדוֹל בְּמַעֲלָה מְאֹד מְאֹד, שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ לְרַפְּאוֹת חוֹלִים מְדֻכָּאִים בְּחֳלְיֵי הַנֶּפֶשׁ, כָּמוֹנוּ הַיּוֹם בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא, כַּאֲשֶׁר יוֹדֵעַ כָּל אֶחָד בְּנַפְשׁוֹ, וְכַנַּ״ל.

כִּי צְרִיכִין לְנַדֵּד שֵׁנָה מֵעֵינָיו וּמֵעַפְעַפָּיו תְּנוּמָה, לְשׁוֹטֵט לְבַקֵּשׁ וּלְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים, שֶׁיִּזְכֶּה לִמְצֹא הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁיּוּכַל לְרַפְּאוֹתוֹ וּלְהַכְנִיס בּוֹ הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת, כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת נַפְשׁוֹ מִנִּי שַׁחַת.

כְּמוֹ שֶׁצָּעַק עַל זֶה שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בְּסֵפֶר מִשְׁלֵי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ו, ד–ה): ״אלַ תִּתֵּן שֵׁנָה לְעֵינֶיךָ וּתְנוּמָה לְעַפְעַפֶּיךָ, הִנָּצֵל כִּצְבִי מִיָּד וּכְצִפּוֹר מִיַּד יָקוּשׁ״. וְזֶה עַל־יְדֵי שֶׁיְּבַקֵּשׁ עַד שֶׁיּמִצְאָ אֶת הַצּדִַּיק הַמַּנהְִיג הָאֱמֶת שֶׁיּקְָרְבהֵוּ להְַשֵּםׁ־יתְִבּרַָךְ, כּמְוֹ שֶׁכּתָוּב שָׁם בּמִַּקְרָא הַקּוֹדֵם הַסָּמוּךְ לָזֶה (פסוק ה׳): ״עֲשֵׂה זֹאת אֵפוֹא בְּנִי וְהִנָּצֵל, כִּי בָאתָ בְכַף רֵעֶךָ לֵךְ הִתְרַפֵּס וּרְהַב רֵעֶיךָ״; וּפֵרֵשׁ רַשִׁ״י: ״הַרְבֵּה רֵעִים שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ עָלֶיךָ לְפָנָיו״, הַיְנוּ צַדִּיקֵי אֱמֶת, שֶׁהֵם נִקְרָאִים אַחִים וְרֵעִים לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, שֶׁצְּרִיכִין לְהַכְנִיעַ אֶת עַצְמוֹ כְּאַסְקֻפָּה הַנִּדְרֶסֶת וְנִרְפֶּסֶת לְבַקְּשָׁם בְּכָל תַּמְצִית כֹּחוֹ, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְמוֹצְאָם, (וכעין שפרש רש״י שם על ׳לך התרפס׳, עין שם).

וְזֶה שֶׁכָּתוּב שָׁם בְּסָמוּךְ (פסוקים י-יא): מְעַט שֵׁנוֹת מְעַט תְּנוּמוֹת מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב. וּבָא כִמְהַלֵּךְ רֵאשֶׁךָ וּמַחְסֹרְךָ כְּאִישׁ מָגֵן – שֶׁצְּרִיכִין לְמַעֵט בְּשֵׁנָה וּתְנוּמָה כְּדֵי לְבַקֵּשׁ הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁנִּקְרָא ״מְהַלֵּךְ וְאִישׁ מָגֵן״, כִּי הַצַּדִּיקִים נִקְרָאִים מְהַלְכִים, עַל שֵׁם שֶׁהוֹלְכִים מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא תָּמִיד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (זכריה ג, ז): ״וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים וְכוּ׳״, וְגַם נִקְרָא הַצַּדִּיק ״אִישׁ מָגֵן״, כִּי הוּא מָגֵן לְכָל הַחֹסִים בּוֹ.

וְזֶהוּ ״מְעַט שֵׁנוֹת מְעַט תְּנוּמוֹת וְכוּ׳״, עַד אֲשֶׁר תִּזְכֶּה שֶׁיָּבֹא כִמְהַלֵּךְ רֵאשֶׁךָ, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ״י: ״דְּבָרִים שֶׁאַתָּה רָשׁ מֵהֶם וּמַחְסֹרְךָ יִתְמַלֵּא וְכוּ׳״, הַיְנוּ כָּל הַדְּבָרִים שֶׁאַתָּה רָשׁ מֵהֶם, וְכָל מַה שֶּׁחָסֵר לְךָ בְּגַשְׁמִיּוּת וְרוּחָנִיּוּת – הַכֹּל יָבֹא לְךָ מְהֵרָה כִּמְהַלֵּךְ וּכְאִישׁ מָגֵן, הַיְנוּ כְּפִי מַעֲלַת הַצַּדִּיק שֶׁתִּזְכֶּה לִמְצֹא שֶׁנִּקְרָא ״מְהַלֵּךְ וְאִישׁ מָגֵן״, כְּמוֹ־כֵן יָבֹא לְךָ כָּל מַחֲסוֹרְךָ וְרֵאשֶׁךָ, דְּהַיְנוּ הַדְּבָרִים שֶׁאַתָּה רָשׁ מֵהֶם, כִּי כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת נִתְמַלְּאִים עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק, כִּי הוּא מַמְשִׁיךְ כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת בְּגַשְׁמִיּוּת וְרוּחָנִיּוּת עַל־יְדֵי שֶׁמַּכְנִיס יְדִיעַת אֱלֹקוּתוֹ בְּהַנִּלְוִים אֵלָיו, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְמַלְּאִים כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (נדרים מא.): ״דַּעַת קָנִיתָ מַה חָסַרְתָּ״.

וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְשַׁבֵּר הַשֵּׁנָה וְלָקוּם בַּחֲצוֹת לַיְלָה, לְאוֹנֵן וּלְקוֹנֵן וְלִבְכּוֹת וְלִצְעֹק מְאֹד עַל חֻרְבַּן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ וְתֹקֶף מְרִירוּת הַגָּלוּת בְּגוּף וְנֶפֶשׁ, וּמִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן לִבְכּוֹת וְלִצְעֹק מְאֹד מְאֹד עַל הִסְתַּלְּקוּת הַצַּדִּיקִים, שֶׁקָּשֶׁה כִּפְלַיִם כְּחֻרְבַּן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ״ל (מדרש איכה-רבה א, לז), אֲשֶׁר כָּל הַצָּרוֹת, רַחֲמָנָא לִצְלָן, אָנוּ סוֹבְלִים עַל־יְדֵי־זֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה נז, א): ״הַצַּדִּיק אָבָד, וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב... כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה נֶאֱסַף הַצַּדִּיק״.

עַל־כֵּן כָּל מִי שֶׁחָס עַל נַפְשׁוֹ – צָרִיךְ לִצְעקֹ מְאדֹ שֶׁיִּזְכֶּה גַּם עַתָּה לִמְצאֹ רַבִּי וּמַנְהִיג אֲמִתִּי, שֶׁיּוּכַל לְהַכְנִיס בּוֹ יְדִיעַת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִתְמַלְּאוּ כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת וְיִתְבַּטְּלוּ כָּל הַצָּרוֹת, וְיִתְתַּקֵּן הַכֹּל.

וְזֶה בְּחִינַת לְבִישַׁת הַמִּנְעָלִים, שֶׁצָּרִיךְ לִנְעֹל שֶׁל יָמִין תְּחִלָּה וְלִקְשֹׁר שְׂמֹאל תְּחִלָּה (שלחן ערוך סימן ב׳ סעיף ד׳). וְלָמְדוּ מִתְּפִלִּין, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ״ל: ״כִּתְפִילִין כָּךְ מִנְעָלִים״ (שבת סא.).

כּיִ הַמִּנעְלָיִם הֵם שְׁמִירָה לרַָגלְיִן (שער הכונות דרושי ברכת השחר), כִּי הָרַגְלִין צְרִיכִין לִשְׁמֹר בְּיוֹתֵר לְהַעֲלוֹתָן מֵהַחִצּוֹנִים הַסְּמוּכִים אֲלֵיהֶם, כִּי הָרַגְלִין הֵם בְּחִינַת חָכְמָה תַּתָּאָה, בְּחִינַת תַּכְלִית הַצִּמְצוּמִים הַנַּ״ל, שֶׁצְּרִיכִין לְחָתְכָן מֵהָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת וּלְהַעֲלוֹתָן לִבְחִינַת אוֹר הַפָּנִים שֶׁבְּשָׁלֹשׁ רְגָלִים כַּנַּ״ל, וּמִשָּׁם נִמְשָׁכִין בְּחִינַת מִנְעָלִים שֶׁהֵם שׁוֹמְרִין אֶת הָרַגְלִין מֵהַחִיצוֹנִים.

וְזֶהוּ: ״כִּתְפִילִין״, שֶׁהֵם אוֹר הַפָּנִים, כַּיָּדוּעַ (פרי עץ חיים שער התפלין פרק ג), ״כָּךְ מִנְעָלִים״, כִּי מִשָּםׁ נִמְשַׁךְ בְּחִינַת הַמִּנְעָלִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁמִירָה לָרַגְלִין (ועין כל זה באריכות בהלכות חליצה הנכללת בהלכות גטין הלכה ד׳).

וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִנְעֹל שֶׁל יָמִין תְּחִלָּה, כִּי עִקָּר הוּא בְּחִינַת יָמִין שֶׁהוּא חֶסֶד, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה קוֹצְרִין אוֹתָהּ מֵהֶם וּבוֹנִין אוֹתָהּ כַּנַּ״ל.

וְעַל־כֵּן בִּקְשִׁירָה – שְׂמֹאל תְּחִלָּה, כְּמוֹ תְּפִלִּין שֶׁקּוֹשֵׁר שֶׁל יָד בִּשְׂמֹאל תְּחִלָּה, כִּי קְשִׁירַת הַשֶּׁל־יָד בִּשְׂמאֹל תְּחִלָּה, זֶה מֵחֲמַת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל הַחֶסֶד כִּי אִם עַל־יְדֵי תּוֹכֵחָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם, עַיֵּן שָׁם. וְתוֹכֵחָה הוּא בְּחִינַת גְּבוּרוֹת, בְּחִינַת שְׂמֹאל.

וְזֶה בְּחִינַת יָד כֵּהָה, עַיֵּן שָׁם, בְּחִינַת הַתּוֹכֵחָה שֶׁהִיא לִפְעָמִים בְּדֶרֶךְ בִּזָּיוֹן שֶׁמַּכְהֶה פָּנָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵלִי (שמואל-א, ג, יג) שֶׁלֹּא הוֹכִיחַ אֶת בָּנָיו: ״וְלֹא כִהָה בָּם״.

כִּי תְּפִלִּין הֵם מחִֹין (סימן נד), הֵם עִקַּר הַמְשָׁכַת הַשָּגַׂת אֱלֹקוּת הַנֶּאֱמַר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ״ל, שֶׁעִקָּרָהּ הוּא בְּחִינַת תְּפִלִּין, כַּיָּדוּעַ לַמֵּבִין דְּבָרָיו, כִּי תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ וְשֶׁל יָד הֵם בְּחִינַת חָכְמָה עִילָּאָה וְחָכְמָה תַּתָּאהָ (זהר ואתחנן רסב.). וְזֶה בְּחִינַת שַׁחֲרוּת שֶׁל תְּפִלִּין, בְּחִינַת שַׁחֲרוּת הַנַּ״ל בַּתּוֹרָה הַנַּ״ל.

וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִקְשֹׁר שֶׁל יַד תְּחִלָּה בִּשְׂמֹאל – בְּיַד כֵּהָה, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ בְּחִינַת הַתּוֹכֵחָה, שֶׁעַל־ יְדֵי־זֶה נִתְגַּלֶּה הַחֶסֶד, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה קוֹצְרִין אֶת הַמַּלְכוּת, חָכְמָה תַּתָּאָה הַנַּ״ל.

וְעַל־כֵּן אָסוּר לְקַנֵּחַ בְּיָמִין מִפְּנֵי שֶׁקּוֹשֵׁר בָּהּ תְּפִלִּין (שלחן ערוך סימן ג׳, סעיף י׳).

כִּי חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת, שֶׁעַל יָדָם נִמְשָׁכִין כְּפִירוֹת הֵם נִקְרָאִים ״קִיא צֹאָה בְּלִי מָקוֹם״ (ישעיה כח, ח), כִּי הַמַּאֲכָל מְחַיֶּה אֶת הָאָדָם וְעַל־יְדֵי־זֶה מֵאִיר פָּנָיו, כְּשֶׁאוֹכֵל בִּקְדֻשָּׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (רות ג, ז): וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטַב לִבּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר (לקוטי מוהר״ן חלק א׳ סימן יט).

וְעִקַּר הַחִיּוּת בְּחִינַת הֶאָרַת פָּנִים שֶׁמְקַבְּלִים עַל־יְדֵי הַמַּאֲכָל הוּא עַל־יְדֵי רוּחָנִיּוּת הַמַּאֲכָל, שֶׁהוּא הַטּוֹב שֶׁבַּמַאֲכָל, שֶׁרַק זֶה מְחַיֶּה אֶת הָאָדָם, בִּבְחִינַת (דברים ח, ג): ״כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם, כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִּי ה׳ יִחְיֶה הָאָדָם״. אֲבָל גַּשְׁמִיּוּת הַמַּאֲכָל שֶׁנֶּאֱחַז בּוֹ הָרַע – נַעֲשֶׂה פְּסלֶֹת גָּמוּר וְנִדְחֶה לַחוּץ, כִּי הוּא בְּחִינַת חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת – כְּפִירוּת, שֶׁהֵם ״קִיא צוֹאָה״, כַּנַּ״ל.

וְעַל־כֵּן (ברכות טו.): ״הָרוֹצֶה לְקַבֵּל עָלָיו עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם שְׁלֵמָה״ – שֶׁהִיא בְּחִינַת חָכְמָה תַּתָּאָה הַנַּ״ל, הוּא בְּחִינַת מַלְכוּת כַּנַּ״ל, ״יְפַנֶּה וְיִטֹּל יָדָיו וְכוּ׳״. ״יְפַנֶּה״ – לִדְחוֹת הַמּוֹתָרוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת כַּנַּ״ל. וְאַחַר־כָּךְ ״יִטֹּל יָדָיו״ בְּמֵימֵי הַחֶסֶד, לְהַמְשִׁיךְ הַחֶסֶד הַנַּ״ל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה חוֹתְכִין הַמַּלְכוּת וּמְטַהֲרִין אוֹתָהּ מֵהֶם, (ועין מזה בהלכות סוטה הנכללת בהלכות גטין הלכה ד׳).

וְאַחַר־כָּךְ יַנִּיחַ תְּפִלִּין וְיִקְרָא קְרִיאַת־שְׁמַע וְיִתְפַּלֵּל – כִּי כָל זֶה הוּא בְּחִינַת תִּקּוּנֵי הַתְּפִלָּה שֶׁבְּשַׁחֲרִית, שֶׁכָּל הַתִּקּוּנִים, שֶׁהֵם: הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה, וִיפַנֶּה, וְיִטֹּל יָדָיו, וְצִיצִית, וּתְפִלִּין, וּקְרִיאַת שְׁמַע, וּתְפִלָּה – הַכֹּל בִּשְׁבִיל עֲלִיַּת הַמַּלְכוּת, כַּיָּדוּעַ, שֶׁהוּא בְּחִינַת חָכְמָה תַּתָּאָה הַנַּ״ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת ״אַבְרָהָם תִּקֵּן שַׁחֲרִית״, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּהַתּוֹרָה הַנַּ״ל (אות ו).

וְעַל־כֵּן אֵין מְקַנְּחִין בְּיָמִין מִפְּנֵי שֶׁקּוֹשֵׁר בָּהּ תְּפִלִּין, שֶׁהֵם אוֹר הַפָּנִים, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הַחִיּוּת שֶׁל הַמַּלְכוּת שֶׁעוֹלָה וְנִטְהֶרֶת מֵהֶם כַּנַּ״ל.

וְעַל־כֵּן אָסוּר לְפַנּוֹת מִזְרָח וּמַעֲרָב (ארח חיים סימן ג׳, סעיף ה׳), מֵחֲמַת שֶׁהוּא נֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם שֶׁשָּׁם הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁשָּׁם עִקַּר אוֹר הַפָּנִים, וְכַנַּ״ל.

וְזֶה בְּחִינַת חֲנֻכָּה, כִּי הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה הוּא בְּחִינַת הַמְשָׁכַת הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת עַל־יְדֵי הַצִּמְצוּמִים, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הַדְלָקַת כָּל הָאוֹרוֹת וְהַנֵּרוֹת דִּקְדֻשָּׁה, בְּחִינַת (זהר שמיני לז.): ״לאְנַהְ רָָא שׁ רְַגיִן וּלְאַדְלָקָא בּוּצִינִין״.

שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תְּפִלִּין מֹחִין, שֶׁהֵם עִקַּר הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת, שֶׁאוֹמְרִים אָז: ״וְשֶׁמֶן הַטּוֹב תָּרִיק עַל שִׁבְעָה קְנֵי הַמְנוֹרָה וְכוּ׳״. כִּי הַמְשָׁכַת הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת עַל־יְדֵי הַצִּמְצוּמִים, זֶה בְּחִינַת שֶׁנִּמְשָׁךְ שֶׁמֶן הַטּוֹב – ״שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ״ (שמות ל, כה), שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ, לְתוֹךְ כֵּלִים וְצִמְצוּמִים, שֶׁהֵם הַשֶּׁמֶן וְהַכְּלִי וְהַפְּתִילָה, שֶׁבָּהֶם נִתְלֶה הָאוֹר, שֶׁנִּמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת שֶׁמִּשָּׁם כָּל הָאוֹרוֹת, כִּי הוּא אוֹר כָּל הָאוֹרוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים כז, א): ״ה׳ אוֹרִי וְיִשְׁעִי״.

וְזֶהוּ בְּחִינַת תֹּקֶף הַנֵּס שֶׁל חֲנֻכָּה, כִּי אָז עָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶךָ וּלְהַעֲבִירָם וְכוּ׳, כִּי מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה זֶה עִקַּר בְּחִינַת חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת, שֶׁהֵם חָכְמַת יָוָן, מֵחֲמַת שֶׁהֵם עָסְקוּ בָּזֶה בְּיוֹתֵר לְהַמְשִׁיךְ הַחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת בָּעוֹלָם, כַּיָּדוּעַ (ויקרא רבה יג, ה), שֶׁזֶּה עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת מַלְכוּת הָרְשָׁעָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת, עַל מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ״ל.

וְעַל־כֵּן הָיְתָה אָז עֵת צָרָה גְּדוֹלָה, כִּי רָצוּ לְהַשְׁכִּיחַ הַתּוֹרָה לְגַמְרֵי עַל־יְדֵי הִתְגַּבְּרוּת הַחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת, שֶׁהֵם הֵפֶךְ הַתּוֹרָה.

כִּי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת הֵם בְּחִינַת שִׁעוּרִים וְכֵלִים לְהַמְשִׁיךְ עַל יָדָם הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת כַּנַּ״ל, וְהֵם רָצוּ לְהַשְׁכִּיחַ הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת עַל־יְדֵי הִתְגַּבְּרוּת חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת מַלְכוּת הָרְשָׁעָה שֶׁל הָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת, שֶׁהִתְגַּבְּרוּ עַל מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא חָכְמָה תַּתָּאָה הַנַּ״ל.

כְּמוֹ עַכְשָׁיו, בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, שֶׁמִּתְגַּבְּרִים הָאֶפִּיקוֹרְסִים וְרוֹצִים לְהַמְשִׁיךְ חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת בָּעוֹלָם וּלְהַשְׁכִּיחַ הַתּוֹרָה לְגַמְרֵי, כְּמוֹ שֶׁרוֹאִין בְּחוּשׁ, שֶׁכָּל מִי שֶׁנִּמְשַׁךְ אַחַר דַּרְכֵּיהֶם הוּא פּוֹרֵק עוֹל לְגַמְרֵי וּמְגַלֵּחַ זְקָנוֹ וּפֵאוֹתָיו וְשׁוֹתֶה יַיִן נֶסֶךְ, עַד שֶׁפּוֹרֵק עוֹל לְגַמְרֵי, רַחֲמָנָא לִצְלָן.

אֲבָל הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו הַמְרֻבִּים הִקְדִּים רְפוּאָה לַמַּכָּה, וְעָשָׂה עִמָּנוּ נֵס גָּדוֹל וְנִפְלָא אָז בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל, עַד אֲשֶׁר לֹא דַּי שֶׁהִכְנִיעוּ וְהִפִּילוּ מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה מַפָּלָה גְּדוֹלָה, אַף גַּם עַל־יְדֵי תֹּקֶף הַנֵּס הִמְשִׁיכוּ אוֹר נִפְלָא בָּעוֹלָם לְדוֹרוֹת, שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ כֹּחַ עַל־יְדֵי־זֶה לְהַמְשִׁיךְ אוֹר הַנַּ״ל כָּל אֶחָד בְּבֵיתוֹ, דְּהַיְנוּ אוֹר הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת עַל־יְדֵי הַצִּמְצוּמִים הַנַּ״ל.

שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תִּקּוּן הַמְבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ״ל, שֶׁכָּל מַה שֶּׁהַחוֹלֶה גָּדוֹל בְּיוֹתֵר – הוּא צָרִיךְ רַבִּי גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, שֶׁיִּהְיֶה אֻמָּן וְחָכָם כָּזֶה, שֶׁיּוּכַל לַעֲשוֹת צִמְצוּמִים נִפְלָאִים שֶׁיָּאִיר גַּם בּוֹ הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת כַּנַּ״ל. וּבְחִינָה זֹאת נִמְשֶׁכֶת עָלֵינוּ בַּחֲנֻכָּה עַל־יְדֵי הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים הַמֻּפְלָגִים בְּמַעֲלָה שֶׁתִּקְּנוּ לְהַדְלִיק נֵר חֲנֻכָּה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יֵשׁ כֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ בְּחִינַת הֶאָרָה הַנַּ״ל עַל כָּל אֶחָד בְּבֵיתוֹ, אֲפִלּוּ אִם הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא. כִּי מְבֹאָר בְּכַוָּנוֹת חֲנֻכָּה (פרי עץ חיים חנכה פרק ד), שֶׁעִנְיַן חֲנֻכָּה הוּא, שֶׁמַּמְשִׁיכִין הָאוֹר הַנִּפְלָא, שֶׁכּוֹלֵל כָּל הַיִּחוּדִים – שֶׁמַּמְשִׁיכִין אוֹתוֹ לְמַטָּה, הַיְנוּ לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים.

כִּי בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב מַדְלִיקִין נֵרוֹת שֶׁל מִצְוָה, כִּי אָז הוּא עִקַּר עֲלִיַּת הַמַּלְכוּת חָכְמָה תַּתָּאָה הַנַּ״ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת נֵר מִצְוָה, שֶׁאָז מֵחֲמַת קְדֻשַּׁת שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב נוֹפְלִים הַקְּלִפּוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת, וּמַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה עוֹלָה מִבֵּינֵיהֶם, וְאָז מְאִירָה בְּאוֹר גָּדוֹל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַדְלָקַת נֵרוֹת שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב שֶׁמַּדְלִיקִין אוֹתָהּ בִּמְקוֹמָהּ בְּעֵת עֲלִיָּתָהּ.

אֲבָל בַּחֲנֻכָּה – הַהַדְלָקָה הוּא בְּדֶרֶךְ נֵס נִפְלָא, כִּי אָז אֵין לָהּ עֲלִיָּה כָּל־כָּךְ, כִּי הֵם יְמֵי הַחוֹל, כִּי אָז אֵין מִתְבַּטְּלִים הַקְּלִפּוֹת שֶׁהֵם הָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת לְגַמְרֵי כְּמוֹ בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן אָנוּ מַדְלִיקִין הַנֵּר הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה שֶׁכּוֹלֵל כָּל הַיִּחוּדִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמְשָׁכַת הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת עַל־יְדֵי הַצִּמְצוּמִים.

הַיְנוּ בְּחִינָה הַנַּ״ל, שֶׁהַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים מְאֹד מַמְשִׁיכִין תִּקּוּנִים נִפְלָאִים כָּאֵלֶה, עַד שֶׁמְּאִירִין בְּחִינַת הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת עַל־יְדֵי הַצִּמְצוּמִים גַּם לְמַטָּה בַּדִּיּוּטָא הַתַּחְתּוֹנָה מְאֹד, שֶׁהוּא בְּחִינַת לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא יָרְדָה הַשְּׁכִינָה לְשָׁם (סכה ה.).

וְעַתָּה עַל־יְדֵי תֹּקֶף הַנֵּס מַדְלִיקִין שָׁם דַּיְקָא הַנֵּר חֲנֻכָּה הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמְשָׁכַת הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת עַל־יְדֵי הַצִּמְצוּמִים לְמַטָּה לְמַטָּה, לְהָאִיר בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, לְכָל מִי שֶׁרוֹצֶה לְקַבֵּל, אֲפִלּוּ אִם הוּא הַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים, אֲפִלּוּ הַחוֹלֶה הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר בְּחֳלָיֵי הַנֶּפֶשׁ עַל־יְדֵי רִבּוּי עֲוֹנוֹתָיו – לְהָאִיר גַּם בּוֹ הֶאָרָה מֵהַשָּׂגַת אֱלֹקוּת, עַל־יְדֵי גֹּדֶל כֹּחַ הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים שֶׁמַּמְשִׁיכִין תֹּקֶף הַנֵּס שֶׁל חֲנֻכָּה בָּעוֹלָם, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה אֲפִלּוּ בִּבְחִינַת יְמֵי הַחוֹל, שֶׁאֵין יְכוֹלִין עֲדַיִן לְהַעֲלוֹת בִּשְׁלֵמוּת בְּחִינַת הַמַּלְכוּת, חָכְמָה תַּתָּאָה הַנַּ״ל, אַף־עַל־פִּי־כֵן מַמְשִׁיכִין הָאוֹר שֶׁל הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת עַל־יְדֵי הַצִּמְצוּמִים לְמַטָּה אֲפִלּוּ בַּמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה, כִּי מִגֹּדֶל כֹּחָם – יְכוֹלִים לְהָאִיר אֲפִלּוּ בַּמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה, כִּי מִגֹּדֶל כֹּחָם – יְכוֹלִים לְהָאִיר אֲפִלּוּ בְּהַקְּטַנִּים בְּמַעֲלָה מְאֹד, וּלְרַפְּאוֹת אֲפִלּוּ הַחוֹלִים הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים וְכַנַּ״ל.

וזְֶה בְּחִינַת (תהלים כג, ד): ״גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי״, בְּחִינַת (מיכה ז, ח): ״כִּי אֵשֵׁב בַּחשֶׁךְ ה׳ אוֹר לִי״, שֶׁמַּמְשִׁיכִין הָאוֹר שֶׁל הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת לְמַטָּה בְּעֹמֶק הַחֹשֶׁךְ, בִּבְחִינַת ״גֵּיא צַלְמָוֶת״, לְהָאִיר לְהַנְּמוּכִים מְאֹד מְאֹד, שֶׁיַּגִּיעַ גַּם אֲלֵיהֶם הֶאָרָה וִידִיעָה מֵאֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, כְּדֵי לְרַפְּאוֹתָם וּלְתַקְּנָם וְלַהֲשִׁיבָם אֵלָיו.

וְזֶה בְּחִינַת הַפְּלוּגְתָא שֶׁבֵּין בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל (שבת כא:), שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: ״פּוֹחֵת וְהוֹלֵךְ״, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: ״מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ״.

כִּי בֵּית שַׁמַּאי לְטַעֲמֵיהּ, כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ״ל (שם לא.): שַׁמַּאי הָיָה קַפְּדָן, וְעַל־יְדֵי־זֶה הָיָה מְרַחֵק הַגֵּרִים מִלְּהִתְגַּיֵּר וּדְחָפָם בְּאַמַּת הַבִּנְיָן. אֲבָל הִלֵּל עַל־יְדֵי גֹּדֶל עַנְוְתָנוּתוֹ קֵרְבָם בְּרַחֲמִים, אַף־עַל־ פִּי שֶׁלֹּא הָיוּ הֲגוּנִים לְהִתְקָרֵב, וְאָמְרוּ דְּבָרִים זָרִים וְשִׁגָּעוֹן – לְלַמְּדָם כָּל הַתּוֹרָה כְּשֶׁעוֹמְדִים עַל רֶגֶל אַחַת וְכוּ׳, אַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא דְּחָפָם, וְקֵרְבָם בְּחָכְמָתוֹ וְעַנְוְתָנוּתוֹ הַנִּפְלָא. וְעַל־כֵּן בֵּית שַׁמַּאי, שֶׁהָיוּ תַּלְמִידֵי שַׁמַּאי, שֶׁמִּגֹּדֶל צִדְקָתוֹ וּקְדֻשָּׁתוֹ לֹא הָיָה יָכוֹל לִסְבֹּל אֶת הָרְחוֹקִים הַמְלֻכְלָכִים בְּחַטֹּאת נְעוּרֵיהֶם, וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, עַל־כֵּן אָמְרוּ: ״פּוֹחֵת וְהוֹלֵךְ״.

כִּי בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל, שְׁנֵיהֶם מוֹדִים, שֶׁצְּרִיכִים לְהוֹסִיף וּלְהַרְבּוֹת אוֹר בְּכָל יוֹם שֶׁבָּא אַחֲרָיו, כִּי בְּוַדַּאי הַנֵּס שֶׁל יְמֵי חֲנֻכָּה שֶׁדָּלַק הַנֵּר שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ לְהַדְלִיק כִּי אִם יוֹם אֶחָד וְדָלַק שְׁמוֹנָה יָמִים, בְּוַדַּאי כָּל יוֹם שֶׁבָּא אַחֲרָיו – הַנֵּס גָּדוֹל וְנִפְלָא בְּיוֹתֵר, וְעַל־כֵּן בְּוַדַּאי צְרִיכִין אוֹר גָּדוֹל בְּיוֹתֵר בְּכָל יוֹם שֶׁבָּא אַחַר־כָּךְ.

אַךְ בֵּית שַׁמַּאי סוֹבְרִים שֶׁמֵּחֲמַת זֶה בְּעַצְמוֹ, מֵחֲמַת גּדֶֹל הָאוֹר שֶׁנִּמְשַׁךְ בְּכָל יוֹם בְּיוֹתֵר, מֵחֲמַת זֶה בְּעַצְמוֹ ״פּוֹחֵת וְהוֹלֵךְ״, כִּי אֵין הָרְשָׁעִים וְהָרְחוֹקִים כְּדַאי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עִם זֶה הָאוֹר. וּכְעֵין שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ״ל (חגיגה יב.): שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֵין הָעוֹלָם כְּדַאי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עִם הָאוֹר שֶׁל שִׁבְעַת יְמֵי בְּרֵאשִׁית וְעָמַד וּגְנָזוֹ לַצַּדִּיקִים וְכוּ׳, עַל־כֵּן הֵם סוֹבְרִים, שֶׁגַּם עַתָּה כְּשֶׁהַצַּדִּיקִים מַשִּׂיגִים אוֹר גָּדוֹל – צְרִיכִים לְהַעֲלִים הָאוֹר, וְכָל מַה שֶּׁמַּשִּׂיגִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר – צְרִיכִים לְהַעֲלִים הָאוֹר יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֶהֱנוּ מִמֶּנּוּ הָרְשָׁעִים וְהָרְחוֹקִים כַּנַּ״ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת ״פּוֹחֵת וְהוֹלֵךְ״.

אֲבָל בֵּית הִלֵּל, שֶׁהֵם מִתַּלְמִידֵי הִלֵּל, שֶׁהָיָה עוֹסֵק לְקָרֵב הָרְחוֹקִים מְאֹד, עַל־כֵּן אָזְלֵי לְטַעֲמַיְיהוּ, וְאוֹמְרִים: ״מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ״. כִּי אַדְּרַבָּא! כָּל מַה שֶּׁהַצַּדִּיקִים מַמְשִׁיכִין אוֹר גָּדוֹל וְנוֹסָף בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר, כְּמוֹ־כֵן צְרִיכִין לְהָאִיר בְּהָעוֹלָם יוֹתֵר וְיוֹתֵר, לְהָאִיר לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, כְּדֵי לְקָרֵב כָּל הָרְחוֹקִים מְאֹד מְאֹד, לְהָאִיר בְּהַקְּטַנִּים וְהַנְּמוּכִים מְאֹד, לְרַפְּאוֹת כָּל הַחוֹלִים הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר, רַחֲמָנָא לִצְלָן.

כִּי כְּמוֹ שֶׁכָּל מַה שֶּׁהַחוֹלֶה גָּדוֹל בְּיוֹתֵר צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ לְעַצְמוֹ רַבִּי הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר כַּנַּ״ל, כְּמוֹ־כֵן הָרַבִּי וְהַצַּדִּיק, כָּל מַה שֶּׁמַּגִּיעַ לְמַעֲלָה גְּדוֹלָה יְתֵרָה בְּיוֹתֵר – הוּא צָרִיךְ לְהָאִיר גַּם בְּהַקְּטַנִּים וְהַנְּמוּכִים בְּיוֹתֵר, כִּי זֶה עִקַּר מַעֲלָתוֹ וּגְדֻלָּתוֹ – לְקָרֵב הָרְחוֹקִים בְּיוֹתֵר, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר גְּדֻלַּת הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ וּכְבוֹדוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר (לקוטי מוהר״ן חלק א׳, סימן י׳).

כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁבְּוַדַּאי צְרִיכִים לְהַעֲלִים הָאוֹר הַגָּדוֹל, וּבִפְרָט כְּשֶׁמַּגִּיעִים לְמַעֲלוֹת וְהַשָּׂגוֹת גְּדוֹלוֹת וַעֲצוּמוֹת, בְּוַדַּאי בְּהֶכְרֵחַ לְהַעֲלִים וְלִגְנֹז הָאוֹר, כִּי אֵין הָעוֹלָם כְּדַאי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן הֵם עוֹשִׂים תַּחְבּוּלוֹת כָּאֵלֶּה, וּמְתַקְּנִים תִּקּוּנִים כָּאֵלֶּה, וּמַלְבִּישִׁים הָאוֹר בִּלְבוּשִׁים וְצִמְצוּמִים נִפְלָאִים כָּאֵלֶּה, עַד שֶׁמְּאִירִים גַּם בְּהַקְּטַנִּים בְּמַעֲלָה מְאֹד כַּנַּ״ל, וְעַל־יְדֵי־זֶה הֵם מוֹסִיפִים וְהוֹלְכִים וּמְאִירִים הָאוֹר לְמַטָּה בְּכָל יוֹם וָיוֹם יוֹתֵר וְיוֹתֵר, בִּבְחִינַת ״מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ״.

כִּי ״מַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין״ (שבת כא: עין שם). וְקָשֶׁה, וְכִי יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת לְהוֹרִיד הַקְּדֻשָּׁה, חַס וְשָׁלוֹם? אַךְ זֶהוּ בְּחִינַת הַנַּ״ל, שֶׁיֵּשׁ צַדִּיקִים שֶׁהֵם גְּדוֹלִים בְּמַעֲלָה בֶּאֱמֶת, אַךְ מֵעצֶֹם קְדֻשָּׁתָם אֵינָם יְכוֹלִים לִסְבּוֹל הָעוֹלָם, וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי תֹּקֶף קְדֻשָּׁתָם הֵם מְרַחֲקִין וּמוֹרִידִין, חַס וְשָׁלוֹם, אֵיזֶה אֲנָשִׁים, מֵחֲמַת שֶׁכּוֹעֲסִים עֲלֵיהֶם, מֵחֲמַת שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לִסְבּוֹל מַעֲשֵׂיהֶם הַמְּגֻנִּים.

אֲבָל הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ אֵינוֹ חָפֵץ בָּזֶה, כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא, וְרוֹצֶה שֶׁהַצַּדִּיקִים יְרַחֲמוּ עַל יִשְׂרָאֵל תָּמִיד, וִיקָרְבוּ אוֹתָם, אֲפִלּוּ אִם הֵם כְּמוֹ שֶׁהֵם. וַאֲפִלּוּ אִם הוּא עַצְמוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכַעַס גָּדוֹל עֲלֵיהֶם מֵחֲמַת מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים, הוּא רוֹצֶה שֶׁהַצַּדִּיקִים יִתְפַּלְּלוּ עֲלֵיהֶם וִיקָרְבֻם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ״ל (שמות רבה מח, ב) עַל פָּסוּק (שמות לג, ז): ״וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה״, מֵחֲמַת שֶׁחָטְאוּ כָּל־כָּךְ, אָמַר הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ: ״אֲנִי בְּכַעַס וְאַתָּה בְּכַעַס, אִם כֵּן, מִי יְקָרְבֵם? וְכוּ׳״, כַּמּוּבָא בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ״י (שם יא).

וְכֵן מָצִינוּ בְּכַמָּה נְבִיאִים וְצַדִּיקִים, שֶׁהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ קָבַל לִפְנֵיהֶם וְסִפֵּר לָהֶם גֹּדֶל צַעֲרוֹ, כִּבְיָכוֹל, שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֵעֲוֹנוֹת יִשְׂרָאֵל הַמְּרֻבִּים, וּכְשֶׁהֵם חִזְּקוּ דְּבָרָיו וְלֹא הִמְלִיצוּ טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל -הִקְפִּיד עֲלֵיהֶם מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּהוֹשֵׁעַ הַנָּבִיא. וּבְאֵלִיָּהוּ שֶׁאָמַר (מלכים-א יט, י): ״קַנֹּא קִנֵּאתִי וְכוּ׳״, שֶׁאָמַר לוֹ (שם פסוק טז): ״וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ״, וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ״ל (מכילתא בא בהקדמה, והובא בפרושׁ רש״י שם), שֶׁאָמַר לוֹ: ״אִי אֶפְשִׁי בִּנְבוּאָתְךָ עַל שֶׁאַתָּה מְקַטְרֵג עַל יִשְׂרָאֵל״.

כִּי הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה רַק שֶׁיַּמְלִיצוּ טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל, וִירַחֲמוּ עַל יִשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ עַל הַגְּרוּעִים -לְקָרֵב כֻּלָּם אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁמָּסַר נַפְשׁוֹ עַל יִשְׂרָאֵל וְאָמַר (שמות לב, לב): ״וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא וְכוּ׳״.

וְזֶה בְּחִינַת: ״מַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ״ – שֶׁכָּל מַה שֶׁמַּגִּיעִין וּבָאִין בַּקֹּדֶשׁ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וּמַשִּׂיגִין הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת יוֹתֵר – צְרִיכִין לִהְיוֹת מַעֲלִין נְפָשׁוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר.

וְלֹא מוֹרִידִין – דְּהַיְנוּ שֶׁיִּזָהֲרוּ שֶׁלֹּא יִהְיוּ מוֹרִידִים הַנְּפָשׁוֹת עַל־יְדֵי גֹּדֶל קְדֻשָּׁתָם, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ לִכְלַל קְפֵידָא עַל יִשְׂרָאֵל מֵחֲמַת גֹּדֶל קְדֻשָּׁתָם וְהַשָּׂגָתָם אֶת הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, שֶׁמֵּחֲמַת זֶה אֵינָם יְכוֹלִים לִסְבּוֹל אֶת הַגְּרוּעִים, עַד שֶׁכּוֹעֲסִים עֲלֵיהֶם, עַד שֶׁיְּכוֹלִים לְהוֹרִיד אוֹתָם, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת ״פּוֹחֵת וְהוֹלֵךְ״ שֶׁאָמְרוּ בֵּית שַׁמַּאי וְכַנַּ״ל.

כִּי לֹא כֵן הוּא, כִּי צָרִיךְ לִהְיוֹת ״מַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין״ – כִּי כָל מַה שֶּׁמַּגִּיעַ לְמַעֲלָה יְתֵרָה וְהַשָּׁגָה גְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר, צָרִיךְ לְהִתְחַכֵּם וְלַעֲשׂוֹת צִמְצוּמִים חֲדָשִׁים בְּתַחְבּוּלוֹת נִפְלָאוֹת, עַד שֶׁיְּכוֹלִים לְקָרֵב נְפָשׁוֹת רַבּוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וּלְרַפְּאוֹת אֲפִלּוּ הַגְּרוּעִים וְהַחוֹלִים מְאֹד מְאֹד כַּנַּ״ל.

שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת נֵר חֲנֻכָּה שֶׁמַּדְלִיקִין לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, וְעַל־כֵּן צָרִיךְ לִהְיוֹת ״מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ״, כַּנַּ״ל.

וְעַל־כֵּן הָיָה הַנֵּס שֶׁל חֲנֻכָּה עַל־יְדֵי הַכֹּהֲנִים, כִּי הַכֹּהֵן הוּא בְּחִינַת חֶסֶד (זהר נשא קמה:), בְּחִינַת אַבְרָהָם, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה חוֹתְכִין אֶת הַמַּלְכוּת מֵהָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת, וּמְחַיִּין אוֹתָהּ מֵאוֹר הַפָּנִים שֶׁמֵּאִיר בְּשָׁלֹשׁ רְגָלִים, כַּנַּ״ל.

וְעַל־כֵּן נִקְרָא חֲנֻכָּה – עַל שֵׁם חֲנֻכַּת בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהָיָה בַּיָּמִים הָהֵם, כִּי עִקַּר אוֹר הַפָּנִים הוּא בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁלְּשָׁם עוֹלִין בָּרְגָלִים לְקַבֵּל אוֹר הַפָּנִים כַּנַּ״ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת חֲנֻכָּה – לְהַחֲיוֹת הַמַּלְכוּת מֵאוֹר הַפָּנִים, כְּדֵי לִזְכּוֹת עַל־יְדֵי־זֶה לְהַשָּׂגַת אֱלֹקוּת, שֶׁזֶּה עִקַּר הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה, כַּנַּ״ל.

וזְֶה בְּחִינַת (משלי ו, כג): ״כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר, וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר״. כִּי מְבֹאָר שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ״ל, שֶׁעַל־יְדֵי הַתּוֹכֵחָה מִתְגַּלֶּה הַחֶסֶד, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְתַּקֵּן הַמַּלְכוּת חָכְמָה תַּתָּאָה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְהַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת, עַיֵּן שָׁם, כִּי עַל־יְדֵי הַחֶסֶד חוֹתְכִין אוֹתָהּ מֵהָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת וּמְחַיִּין אוֹתָהּ מֵאוֹר הַפָּנִים וְכוּ׳.

וְזֶהוּ ״כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר״ – זֶה בְּחִינַת הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת עַל־יְדֵי הַצִּמְצוּמִים, שֶׁמִּשָּׁם כָּל הָאוֹרוֹת וְהַדְלָקַת כָּל הַנֵּרוֹת הַקְּדוֹשִׁים כַּנַּ״ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת נֵר חֲנֻכָּה כַּנַּ״ל. וְזֶה זוֹכִין עַל־יְדֵי ״וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר״; הַיְנוּ עַל־יְדֵי תּוֹכַחַת מוּסָר, בְּחִינַת תּוֹכֵחָה הַנַּ״ל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְחֶסֶד כַּנַּ״ל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִין לְהַחֲיוֹת אֶת הַמַּלְכוּת כַּנַּ״ל.

וְזֶהוּ ״וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר״ – שֶׁעַל־יְדֵי תּוֹכַחַת מוּסָר מַמְשִׁיכִין חַיִּים לְהַחֲיוֹת הַמַּלְכוּת, חָכְמָה תַּתָּאָה הַנַּ״ל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְהַשָּׂגַת אֱלֹקוּת עַל־יְדֵי הַצִּמְצוּמִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת ״כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר״, כַּנַּ״ל.

וְזֶהוּ שֶׁמְּכַנֶּה אֶת הַמִּצְוָה בְּשֵׁם ״נֵר״, וְהַתּוֹרָה בְּשֵׁם ״אוֹר״, כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה שְׁנֵיהֶם הֵם בְּחִינַת צִמְצוּמִים לְהַשָּׂגַת אֱלֹקוּת כַּנַּ״ל, אֲבָל גַּם בְּעִנְיַן הַצִּמְצוּמִים וְהַשִּׂכְלִיִּים יֵשׁ גַּם כֵּן כַּמָּה וְכַמָּה בְּחִינוֹת, כִּי צְרִיכִין לְהָאִיר מִשֵּׂכֶל לְשֵׂכֶל וּמִצִּמְצוּם לְצִמְצוּם כַּמּוּבָן שָׁם. וְעַל־כֵּן הַתּוֹרָה לְגַבֵּי הַמִּצְוָה הִיא בִּבְחִינַת אוֹר לְגַבֵּי נֵר, כִּי צְרִיכִין כַּמָּה וְכַמָּה צִמְצוּמִים וְשִׂכְלִיִּים כְּדֵי לִזְכּוֹת לְהַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת, שֶׁהֵם בְּחִינַת אוֹר וְנֵר שֶׁמְּאִירִין לָאָדָם מַה שֶּׁמְּאִירִין, אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לָהֶם.

וְזֶה בְּחִינַת מִצְוַת בִּקּוּר חוֹלִים, כִּי צְרִיכִין לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה וּלְהַסְבִּיר לוֹ פָּנִים, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁבְּנֵי אָדָם נִכְנָסִין אֶצְלוֹ וּמְפַקְּחִין עַל עֲסָקָיו וְעוֹשִׂין לוֹ כָּל צְרָכָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ (יורה דעה סימן שלה, סעיף ח׳). שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הֶאָרַת פָּנִים, כִּי אֵין מַסְתִּירִים פְּנֵיהֶם מִמֶּנּוּ, וְאֵינָם נִטְמָנִים בְּבָתֵּיהֶם, רַק בָּאִים אֵלָיו וְעוֹשִׂין לוֹ צְרָכָיו וּמְדַבְּרִין עַל לִבּוֹ, שֶׁכָּל זֶה בְּחִינַת הֶאָרַת פָּנִים. וְעַל־ יְדֵי־זֶה מַמְשִׁיכִין עָלָיו חִיּוּת מִבְּחִינַת הֶאָרַת פָּנִים שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הַחִיּוּת לְהַחֲיוֹת אֶת הַחוֹלֶה, בִּבְחִינַת (משלי טז, טו): ״בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים״, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּהַתּוֹרָה הַנַּ״ל.

וְעַל־כֵּן: ״שְׁכִינָה לְמַעְלָה מְרַאֲשׁוֹתָיו שֶׁל חוֹלֶה (שבת יב:), כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים מא, ד): ה׳ יִסְעָדֶנוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי, כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ וְכוּ׳״. הַיְנוּ בְּחִינָה הַנַּ״ל, שֶׁדַּיְקָא מֵחֲמַת שֶׁהוּא חוֹלֶה, עַל־כֵּן נִמְשָׁךְ עָלָיו אוֹר הַשְּׁכִינָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁמַּשְׁגִּיחַ עַל כָּל הַחוֹלִים וּבִפְרָט עַל הַחוֹלִים בְּיוֹתֵר, שֶׁהֵם בִּבְחִינַת ״כָּל מִשְׁכָּבוֹ נֶהְפַּךְ בְּחָלְיוֹ״, שֶׁעֲלֵיהֶם מְפַקֵּחַ בְּיוֹתֵר לְהַמְשִׁיךְ לָהֶם רְפוּאוֹת – לְהַחֲיוֹתָם בְּגַשְׁמִיּוּת וְרוּחָנִיּוּת, בְּאֹפֶן שֶׁיּוּכַל לְהָאִיר בָּהֶם הַשָּׁגוֹת אֱלֹקוּת כַּנַּ״ל, כִּי זֶה עִקַּר גְּדֻלַּת הַצַּדִּיק וּמַעֲלָתוֹ – שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל לְרַפְּאוֹת הַחוֹלִים בְּיוֹתֵר. וְעַל־כֵּן דַּיְקָא מֵחֲמַת שֶׁהוּא חוֹלֶה וְכָל מִשְׁכָּבוֹ נֶהְפַּךְ וְכוּ׳, מֵחֲמַת זֶה דַּיְקָא הַשְּׁכִינָה לְמַעְלָה מְרַאֲשׁוֹתָיו, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הַצַּדִּיק, כִּי הַצַּדִּיקִים הֵם שְׁכִינָתוֹ שֶׁל מָקוֹם (זהר תרומה קסג:).

וזְֶהוּ בְּחִינַת (בראשית יח, א): ״וַיֵּרָא אֵלָיו ה׳״ – ״לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה״ (רש״י שם), כִּי דַּיְקָא מֵחֲמַת שֶׁהוּא חוֹלֶה וּצְרִיכִים לְבַקְּרוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא: ״וַיֵּרָא אֵלָיו ה׳״, בְּחִינַת הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת שֶׁזּוֹכִין הַחוֹלִים עַל־יְדֵי אוֹר הַצַּדִּיק שֶׁהוּא הַשְּׁכִינָה, וְכַנַּ״ל.

וְזֶה בְּחִינַת חֲנֻכָּה וּפוּרִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת מִצְוַת בִּקּוּר חוֹלִים. כִּי הֵם יָמִים קְדוֹשִׁים וְטוֹבִים מְאֹד, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הֵם בִּימֵי הַחוֹל, כִּי אֵינָם אֲסוּרִים בִּמְלָאכָה, וְהֵם בִּבְחִינָה הַנַּ״ל, בִּבְחִינַת הֶאָרַת הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת עַל הַחוֹלִים בְּיוֹתֵר, עַל־יְדֵי גֹּדֶל כֹּחַ הַצַּדִּיק שֶׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹת כֵּלִים וְצִמְצוּמִים נִפְלָאִים כָּאֵלֶּה וְכוּ׳, כַּנַּ״ל.

וְהוּא כְּמוֹ לְמָשָׁל: כְּשֶׁהָאָדָם בָּרִיא, בְּוַדַּאי אֵין הַמֶּלֶךְ בָּא אֶל הָאָדָם לְהַרְאוֹת לוֹ פָּנָיו, רַק כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לְקַבֵּל פְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּלְהִתְעַדֵּן מֵאוֹר פָּנָיו, הוּא צָרִיךְ לְנַקּוֹת וּלְטַהֵר עַצְמוֹ יָפֶה יָפֶה, וּלְקַשֵּׁט עַצְמוֹ כָּרָאוּי, וְלִשְׁקֹד עַל דַּלְתֵי הַמֶּלֶךְ, וּלְבַקֵּשׁ מֵאֵת רוֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁיְּקַבְּלוּ רְשׁוּת שֶׁיִּכְנוֹס, וְלַעֲשׂוֹת כָּל הַתַּחְבּוּלוֹת הַשַּׁיָּכִים לָזֶה, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לָבֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ, אִם לִכְנֹס לַחֲצַר הַמֶּלֶךְ, אוֹ לַבַּיִת, אוֹ לַהֵיכָל וְכוּ׳, כְּדֵי שֶׁיָּאִיר בּוֹ הַמֶּלֶךְ פָּנָיו הַמְּאִירוֹת.

אֲבָל כְּשֶׁאֶחָד מֵאַנְשֵׁי הַמֶּלֶךְ חוֹלֶה, וּמֻטָּל עַל עֶרֶשׂ דְּוָי, רַחֲמָנָא לִצְלָן, אֲזַי כְּשֶׁנִּתְעוֹרְרִין רַחֲמֵי הַמֶּלֶךְ לְהַחֲיוֹתוֹ מֵאוֹר פָּנָיו, אֲזַי מֻכְרָח הַמֶּלֶךְ לֵילֵךְ אֶצְלוֹ לְבֵיתוֹ לְהָאִיר בּוֹ פָּנָיו וּלְהַחֲיוֹתוֹ. וְזֶה בְּחִינַת: ״שְׁכִינָה לְמַעְלָה מְרַאֲשׁוֹתָיו שֶׁל חוֹלֶה״, וְכַנַּ״ל.

וְזֶה בְּחִינַת חֲנֻכָּה וּפוּרִים, שֶׁהֵם מוֹעֲדִים קְדוֹשִׁים שֶׁנִּתְּנוּ לָנוּ לְהַחֲיוֹתֵנוּ כַּיּוֹם הַזֶּה, בִּימֵי הַגָּלוּת הַמַּר, שֶׁכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל נִקְרֵאת חוֹלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (שמיני דף מ.), בִּבְחִינַת (שיר־השירים ב, ה): ״סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים, כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי״.

וּמֵעֹצֶם חֳלְיֵינוּ הַכָּבֵד – אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לַעֲלוֹת וְלִרְאוֹת וּלְהִשְׁתַּחֲווֹת לְפָנָיו בְּשָׁלֹשׁ פַּעֲמֵי רְגָלֵינוּ לִכְנֹס לְבֵיתוֹ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהוּא הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, לְקַבֵּל אוֹר הַפָּנִים, כִּי ״מִפְּנֵי חֲטָאֵינוּ גָּלִינוּ מֵאַרְצֵנוּ וְנִתְרַחַקְנוּ וְכוּ׳ וְאֵין אָנוּ יְכוֹלִים וְכוּ׳״.

עַל־כֵּן חָמַל עָלֵינוּ בַּעַל הָרַחֲמִים בְּרַחֲמָיו הָעֲצוּמִים, וְהוֹסִיף לָנוּ שְׁנֵי הַיָּמִים הַקְּדוֹשִׁים הָאֵלּוּ, שֶׁהֵם חֲנֻכָּה וּפוּרִים, שֶׁתִּקְּנוּ לָנוּ הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, שֶׁהֵם אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ לָנוּ אוֹר הַפָּנִים לְתוֹךְ בֵּיתֵינוּ בְּתֹקֶף גָּלוּתֵינוּ, שֶׁיִּזְכֶּה כָּל אֶחָד בְּבֵיתוֹ בַּחֲנֻכָּה לְהַדְלִיק נֵר חֲנֻכָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הַפָּנִים, בְּחִינַת (תהלים קד, טו): ״לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן״, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת כַּנַּ״ל.

וְכֵן בְּפוּרִים, כָּל אֶחָד מַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה, שֶׁמְּקַבְּלִין אָז בְּכָל שָׁנָה בְּתֹקֶף הַגָּלוּת, בִּבְחִינַת (אסתר ט, כז): ״קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ״.

וְעַל־כֵּן חֲנֻכָּה וּפוּרִים הֵם בִּבְחִינַת רַגְלִין [כִּי הֵם בְּחִינַת נֶצַח וָהוֹד (פרי עץ חיים חנכה פרק ד), שֶׁהֵם בְּחִינַת רַגְלִין, כַּיָּדוּעַ (תקוני זהר יז.)]. וְזֶהוּ בְּחִינַת מִצְוַת בִּקּוּר חוֹלִים שֶׁהַמִּצְוָה בָּרַגְלִין, הַיְנוּ בְּחִינָה הַנַּ״ל, שֶׁהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ מְרַחֵם עָלֵינוּ וְהוֹלֵךְ לְבַקְּרֵנוּ, וּמֵאִיר לָנוּ פָּנָיו הַקְּדוֹשִׁים בְּתֹקֶף גָּלוּתֵינוּ, שֶׁאָנוּ חוֹלִים כָּאֵלֶּה, כַּאֲשֶׁר יוֹדֵעַ כָּל אֶחָד בְּנַפְשׁוֹ, וְהוּא בְּרַחֲמָיו מְבַקְּרֵנוּ, וּמְחַיֶּה אוֹתָנוּ בְּאוֹר פָּנָיו הַקְּדוֹשִׁים עַל־יְדֵי קְדֻשַּׁת הַיָּמִים הַקְּדוֹשִׁים הָאֵלּוּ שֶׁנָּתַן לָנוּ, שֶׁהֵם חֲנֻכָּה וּפוּרִים, שֶׁהֵם מוֹעֲדִים קְדוֹשִׁים בִּימֵי הַחוֹל, שֶׁהֵם בְּחִינַת יְמֵי הַגָּלוּת, שֶׁאָז אֵין בָּנוּ כֹּחַ לַעֲלוֹת אֵלָיו לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ לְקַבֵּל מֵאוֹר הַפָּנִים, רַק הוּא יִתְבָּרַךְ מַמְשִׁיךְ לָנוּ אוֹר הַפָּנִים לְתוֹךְ בֵּיתֵינוּ כְּדֵי לְהַחֲיוֹתֵנוּ עַל־ יְדֵי הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁבְּכָל דּוֹר שֶׁהֵם עוֹסְקִים בְּתִקּוּנֵנוּ, שֶׁהֵם מִשְׁתַּדְּלִים בְּיוֹתֵר לְהַחֲיוֹת הַחוֹלִים בְּיוֹתֵר וְכַנַּ״ל.

וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁמְּסַבְּבִין הָעֲנִיִּים בַּחֲנֻכָּה לְקַבֵּל מָעוֹת חֲנֻכָּה (מגן אברהם סימן תרע), זֶה בְּחִינַת הֶאָרַת פָּנִים מִלְמַעְלָה, שֶׁהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ מֵאִיר פָּנָיו לָנוּ לְתוֹךְ בֵּיתֵנוּ כַּנַּ״ל, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל אוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים כִּי אִם עַל־יְדֵי הַצְּדָקָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים יז, טו): ״אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ״.

וְעַל־כֵּן בָּרְגָלִים שֶׁצְּרִיכִין לַעֲלוֹת לָרֶגֶל לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ לְקַבֵּל אוֹר הַפָּנִים, עַל־כֵּן צָרִיךְ אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ לְהָבִיא עוֹלַת רְאִיָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים טז, טז): ״וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי ה׳ רֵיקָם וְכוּ׳״.

אֲבָל בָּרְגָלִים שֶׁצְּרִיכִין לַעֲלוֹת לְבֵית ה׳ לְקַבֵּל אוֹר הַפָּנִים, צְרִיכִין לְהַעֲלוֹת הַקָּרְבָּן, שֶׁהוּא נִדְבַת לִבּוֹ, בְּחִינַת צְדָקָה, וּצְרִיכִין לִטְרוֹחַ בּוֹ לְהַעֲלוֹתוֹ לְבֵית ה׳.

אֲבָל בַּחֲנֻכָּה בָּאִים הָעֲנִיִּים לְתוֹךְ הַבַּיִת, שֶׁהֵם ״מָאנִין תְּבִירִין דִילֵיהּ״ (הקדמת הזהר י:), שֶׁבּהָםֶ שְׁכִינַת אוֹר פָּנָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה נז, טו): ״אֶשְׁכֹּן אֶת דַּכָּא״.

וְעַל־כֵּן כְּשֶׁהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ אוֹהֵב אֶת אֶחָד וְרוֹצֶה לְהָאִיר לוֹ פָּנָיו – שׁוֹלֵחַ לוֹ עָנִי לִזְכּוֹת בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ: (זהר וירא קד.): ״מָאן דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רָחִים לֵיהּ – שָׁדַר לֵיהּ דּוֹרוֹנָא מִסְכְּנָא״. וְעַל־כֵּן בַּחֲנֻכָּה, שֶׁאָז הוּא בְּחִינַת שֶׁהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ מֵאִיר פָּנָיו לְתוֹךְ בֵּיתֵינוּ, עַל־כֵּן בְּרַחֲמָיו שׁוֹלֵחַ לָנוּ הָעֲנִיִּים לְתוֹךְ בֵּיתֵינוּ, כְּדֵי לִזְכּוֹת בָּהֶם, כְּדֵי לְקַבֵּל עַל יָדָם אוֹר הַפָּנִים שֶׁמֵּאִיר אָז לְתוֹךְ בֵּיתֵינוּ, וְכַנַּ״ל.

וְהִנֵּה עִנְיַן מַחֲלֹקֶת בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל הַנַּ״ל בְּעִנְיַן הַהִתְקָרְבוּת הַנְּפָשׁוֹת הָרְחוֹקוֹת מְאֹד מְאֹד שֶׁאֵין רָאוּי מִן הַדִּין לְקָרְבָן, שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: פּוֹחֵת וְהוֹלֵךְ – לְהַעֲלִים הָאוֹר מֵהֶן שֶׁלֹּא יִתְקָרְבוּ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ – כִּי צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת כֵּלִים וְצִמְצוּמִים כָּאֵלֶּה, בְּאֹפֶן שֶׁיּוּכְלוּ לְהָאִיר גַּם בָּהֶם אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּדֵי שֶׁיִּתְקָרְבוּ גַּם הֵם וְכַנַּ״ל.

הִנֵּה עִנְיַן מַחֲלֹקֶת זֹאת זֶהוּ בְּחִינַת כְּלַל הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁבְּכָל דּוֹר עַל הַצַּדִּיקִים הַשְּׁלֵמִים הָעוֹסְקִים לְקָרֵב נְפָשׁוֹת הָרְחוֹקִים לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, שֶׁרַבִּים מְאֹד קָמִים עֲלֵיהֶם, וְגַם רַבִּים מִגְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים חוֹלְקִים עֲלֵיהֶם, מֵחֲמַת שֶׁמִּדַּת הַדִּין מִתְלַבֵּשׁ בָּהֶם, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִכְנַס בְּלִבָּם טִינָא, עַד שֶׁנִּדְמֶה לָהֶם כְּאִלּוּ אֵינוֹ מִתְנַהֵג כָּרָאוּי וְחוֹלְקִים עָלָיו, כַּאֲשֶׁר כְּבָר הָיָה לְעוֹלָמִים בְּרוֹב הַדּוֹרוֹת. וּבִפְרָט בְּיָמֵינוּ בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא שֶׁנִּתְרַבֶּה הַקָּטֵגוֹרְיָא בֵּין הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים מְאֹד (כתבות קיב:), וּבְיוֹתֵר עַל רַבֵּנוּ הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא, זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה, עַל אֲשֶׁר מָסַר נַפְשׁוֹ מִנֶּגֶד, וְעָסַק כָּל יָמָיו לְרַחֵם עַל יִשְׂרָאֵל עַל כָּל הָרְחוֹקִים לְקָרְבָם לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ.

וְזֶה בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת שֶׁל הַשְּׁבָטִים עַל יוֹסֵף הַצַּדִּיק, כִּי יוֹסֵף הוּא בְּחִינַת הַצַּדִּיק שֶׁעוֹסֵק לְקָרֵב לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, עַל־יְדֵי שֶׁמּוֹסִיף וְהוֹלֵךְ הָאוֹר בְּכָל יוֹם, כִּי עוֹשֶׂה בְּכָל פַּעַם צִמְצוּמִים וְכֵלִים נִפְלָאִים בְּאֹפֶן שֶׁיּוּכְלוּ לְהִתְקָרֵב כָּל מִי שֶׁיִּרְצֶה בָּעוֹלָם, וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָא ״יוֹסֵף״, בְּחִינַת ״מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ״ כַּנַּ״ל. וְהַשְּׁבָטִים, אַף־עַל־פִּי שֶׁכֻּלָּם קְדוֹשִׁים, כִּי הָיוּ כֻּלָּם צַדִּיקִים גְּדוֹלִים, חָלְקוּ עָלָיו בִּשְׁבִיל זֶה, וְכַנַּ״ל.

וזְֶה בְּחִינַת (בראשית לז, א): ״וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו״; וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ״ל (בראשית רבה פד, ד): שֶׁהָיָה מְגַיֵּר גֵּרִים, כַּמּוּבָא בִּדְבָרָיו זַ״ל (לקוטי מוהר״ן, חלק א׳, סימן רכח). וזְֶה (שם לז, ב): ״אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף״ – הַיְנוּ שֶׁיּוֹסֵף הָלַךְ בְּדֶרֶךְ אָבִיו יַעֲקֹב, וְהָיָה עוֹסֵק גַּם כֵּן לְגַיֵּר גֵּרִים וּלְקָרֵב נְפָשׁוֹת הָרְחוֹקוֹת. כִּי כָּל מַה שֶּׁאֵרַע לְיַעֲקֹב – אֵרַע לְיוֹסֵף, שֶׁזֶּהוּ פֵּרוּשׁ ״אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף״, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שָׁם: שֶׁכָּל מַה שֶּקִּׁבֵּל מִשֵּםׁ וָעֵבֶר מָסַר לוֹ, וְכָל מַה שֶּאֵׁרַע לְיַעֲקבֹ – אֵרַע לְיוֹסֵף וְכוּ׳.

וְכָל זֶה נִסְמַךְ לַפָּסוּק ״מְגוּרֵי אָבִיו״, שֶׁהוּא מַה שֶּׁהָיָה יַעֲקֹב מְגַיֵּר גֵּרִים, וְתֵכֶף נִסְמַךְ ״אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף״ – שֶׁפֵּרוּשׁוֹ, שֶׁמָּסַר לוֹ כָּל חָכְמָתוֹ כַּנַּ״ל.

הַיְנוּ כַּנַּ״ל, כְּמוֹ שֶׁיַּעֲקֹב גִּיֵּר גֵּרִים עַל־יְדֵי עֹצֶם חָכְמָתוֹ שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת צִמְצוּמִים כָּאֵלֶּה עַד שֶׁיּוּכַל לְרַפְּאוֹת הַחוֹלִים בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ כֵן הָיָה יוֹסֵף הַצַּדִּיק עוֹסֵק בָּזֶה תָּמִיד, כִּי יַעֲקֹב מָסַר לוֹ כָּל חָכְמָתוֹ, כִּי עִקַּר הַחָכְמָה הוּא לְהַכְנִיס הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת בָּעוֹלָם – ״לְהוֹדִיע לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרֹתָיו וְכוּ׳״ (תהלים קמה, יב).

וזְֶהוּ בְּחִינַת (בראשית לז, ב): ״יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן״ – ״רוֹעֶה צֹאן״ זֶה בְּחִינַת מַנְהִיג הַדּוֹר שֶׁנִּקְרָא בְּכָל מָקוֹם בְּשֵׁם רוֹעֶה צֹאן. וְזֶהוּ ״בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה וְכוּ׳״, שְׁבַע עֶשְׂרֵה בְּגֵימַטְרְיָא ״טוֹב״, כַּמּוּבָא (זהר סתרי תורה ג), הַיְנוּ שֶׁיּוֹסֵף הָיָה טוֹב לַכֹּל, וְהָיָה כֻּלּוֹ טוֹב, וְעַל־יְדֵי־זֶה הָיָה יָכוֹל לְקָרֵב הַכֹּל, כִּי מָצָא בְּהַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת, וְעַל־יְדֵי־זֶה קֵרְבָם לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ.

וְזֶהוּ ״וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה וְכוּ׳״ – שֶׁהֵם בְּנֵי הַשְּׁפָחוֹת, הֵם בְּחִינַת מִשְׁפָּחוֹת הַיְּרוּדוֹת שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיָה מוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ אֲלֵיהֶם בְּיוֹתֵר כְּדֵי לְקָרְבָם.

וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָאִים הָרְחוֹקִים ״בְּנֵי בִלְהָה וּבְנֵי זִלְפָּה״, זֶה רֶמֶז שֶׁנֶּאֱחַז בָּהֶם בְּיוֹתֵר הַבַּעַל דָּבָר וְחֵילוֹתָיו, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת ״בְּנֵי בִּלְהָה״, בְּחִינַת (יחזקאל כו, כא): ״בַּלָּהוֹת אֶתְּנֵךְ וְכוּ׳״, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ״י: ״שֵׁדִים״, הַיְנוּ חֵילוֹת הַיֵּצֶר הָרַע, שֶׁהֵם שֵׁדִים וּקְלִפּוֹת, שֶׁהֵם מְבַהֲלִים וּמְבַלְבְּלִים וּמַרְשִׁיעִים אֶת הָאָדָם. וְזֶה בְּחִינַת ״בְּנֵי זִלְפָּה״, בְּחִינַת (תהלים קיט, נג): ״זַלְעָפָה אֲחָזַתְנִי מֵרְשָׁעִים״, כִּי חֵילוֹת הַיֵּצֶר הָרַע הֵם בְּחִינַת בַּלָּהוֹת וְזַלְעֲפוֹת, וְכָל הַנִּמְשָׁכִים אַחֲרֵיהֶם נִקְרָאִים ״בְּנֵי בִלְהָה וּבְנֵי זִלְפָּה״. וְהַצַּדִּיק הַגָּדוֹל, בְּחִינַת יוֹסֵף, עוֹסֵק עִמָּהֶם וּמוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ אֲלֵיהֶם כְּדֵי לְקָרְבָם לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ.

וְזֶהוּ ״וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה וְכוּ׳״, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ״י: ״שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה נַעֲרוּת וְכוּ׳״. כִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת בְּעֹצֶם חָכְמָתוֹ מוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ אֲלֵיהֶם כָּל כָּךְ, עַד שֶׁנִּדְמֶה כְּאִלּוּ עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה נַעֲרוּת, כִּי מְדַבֵּר עִמָּהֶם שִׂיחַת חֻלִּין, וְאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה עִמָּהֶם, וּפְעָמִים מְטַיֵּל וּמְשַׂחֵק עִמָּהֶם, וְכָל כַּוָּנָתוֹ כְּדֵי לְקָרְבָם עַל־יְדֵי־זֶה לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, וְכַמּוּבָן בִּדְבָרָיו זַ״ל בְכַמָּה מְקוֹמוֹת (סימן פא, צא ועוד), כַּמָּה וְכַמָּה הַצַּדִּיק מוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ אֶל הָעוֹלָם, שֶׁכָּל זֶה נֶחְשַׁב אֶצְלוֹ מַעֲשֵׂה נַעֲרוּת, אֲבָל כַּוָּנָתוֹ רְצוּיָה לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ לְבַד, בִּשְׁבִיל לְקָרֵב הָרְחוֹקִים מְאֹד לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְקָרְבָם כִּי אִם עַל־יְדֵי־זֶה. וְזֶהוּ בְּחִינַת ״וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִּלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה וְכוּ׳״, וְכַנַּ״ל.

וְעַל־כֵּן נִקְרָא ״יוֹסֵף״, בְּחִינַת (בראשית ל, כג): ״אָסַף אֱלֹקִים אֶת חֶרְפָּתִי״ – שֶׁמְּאַסֵּף וּמְבַטֵּל כָּל הַחֲרָפוֹת וּבוּשׁוֹת מִיִּשְׂרָאֵל, כִּי מַחֲזִירֵם בִּתְשׁוּבָה וּמְקָרְבָם לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ. וְזֶה בְּחִינַת (שם): ״יֹסֵף ה׳ לִי בֵּן״, שֶׁעַל שֵׁם זֶה נִקְרָא ״יוֹסֵף״. הַיְנוּ שֶׁהַצַּדִּיק עוֹסֵק תָּמִיד לְהוֹסִיף וּלְקָרֵב נְפָשׁוֹת חֲדָשׁוֹת בְּכָל פַּעַם, וּמְבַקֵּשׁ תָּמִיד מֵהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ עַל זֶה, בְּחִינַת ״יֹסֵף ה׳ לִי בֶּן אַחֵר״, שֶׁיּוֹסֵף ה׳ לוֹ בְּכָל פַּעַם תַּלְמִיד חָדָשׁ שֶׁנִּקְרָא בֵּן, כִּי ״כָּל הַמְלַמֵּד בֶּן חֲבֵרוֹ תּוֹרָה כְּאִלּוּ יְלָדוֹ״ (סנהדרין יט:). וְהוּא מְחַפֵּשׂ וּמְבַקֵּשׁ תָּמִיד לְהוֹסִיף וּלְקָרֵב חֲדָשִׁים, בִּבְחִינַת ״יֹסֵף ה׳ לִי בֵּן אַחֵר״.

וְעַל־כֵּן ״וְיִשְׁרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו, כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ״ (בראשית לז, ג) – שֶׁאָהַב אוֹתוֹ בִּשְׁבִיל זֶה מְאֹד, כִּי הוּא חָפֵץ בָּזֶה לְרַחֵם עַל הַכֹּל וְלַעֲשׂוֹת תַּחְבּוּלוֹת לְקָרֵב הַכֹּל. וְזֶהוּ ״כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ״ – ״זָקֵן״ זֶה בְּחִינַת רַחֲמִים גְּדוֹלִים מְאֹד, בְּחִינַת (רש״י שמות כ, ב): ״זָקֵן מָלֵא רַחֲמִים״, בְּחִינַת תְּלֵיסַר תִּיקּוּנֵי דִיקְנָא (זהר נשא קלא.), שֶׁהֵם רַחֲמִים גְּדוֹלִים מְאֹד, הַיְנוּ שֶׁקִּבֵּל מִמֶּנּוּ כָּל הַשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים שֶׁהֵם בְּחִינַת זָקֵן כַּנַּ״ל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הוּא מְרַחֵם עַל הַכֹּל וּמְקָרֵב כֻּלָּם.

וְזֶהוּ שֶׁתִּרְגֵּם אוּנְקְלוּס: ״כִּי בֶן זְקֻנִים״ – ״כִּי בַּר חַכִּים הוּא לֵיהּ״, בַּר חַכִּים וַדַּאי, כִּי צְרִיכִין לָזֶה חָכְמָה גְּדוֹלָה, חָכְמָה נִפְלָאָה, חָכְמָה עֲמֻקָּה מְאֹד מְאֹד, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לַעֲשׂוֹת כֵּלִים וְצִמְצוּמִים כָּאֵלֶּה, שֶׁיּוּכַל לְקָרֵב נְפָשׁוֹת רְחוֹקוֹת כָּאֵלֶּה, חוֹלִים כָּאֵלֶּה, וּלְהַכְנִיס בָּהֶם הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת וְכַנַּ״ל.

וְזֶה ״וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים״ – שֶׁפֵּרוּשׁוֹ, כְּלֵי מִילַת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם גְּוָנִין יָפִים, בְּחִינַת כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת (רש״י שם). הַיְנוּ מֵחֲמַת שֶׁרָאָה שֶׁעוֹסֵק בָּהּ לְקָרֵב נְפָשׁוֹת רְחוֹקוֹת, עַל־כֵּן עָשָׂה לוֹ לְבוּשִׁים נִפְלָאִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם גְּוָנִין יָפִים וְנִפְלָאִים, בְּחִינַת ״כְּתֹנֶת פַּסִּים״, הַיְנוּ בְּחִינַת צִמְצוּמִים נִפְלָאִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת כֵּלִים וּלְבוּשִׁים כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַמְשִׁיךְ עַל יָדָם הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת אֲפִלּוּ לְהָרְחוֹקִים מְאֹד וְכַנַּ״ל, כִּי בְּחִינַת הַצִּמְצוּמִים הַנַּ״ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת חָכְמָה תַּתָּאָה הַנַּ״ל, הֵם כְּלוּלִים מִכָּל הַגְּוָנִין, שֶׁהֵם כְּלַל כָּל הַכֵּלִים וְהַלְּבוּשִׁין שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה שֶׁעַל יָדָם מַשִּׂיגִין אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ כַּמָּה פְּעָמִים (זהר חלק ג׳ רעז.; תקוני זהר יב.): ״דְּאִיהִי כְּלִילָא מִכָּל הַגְּוָנִין״.

וְזֶה שֶׁחָלַם (שם לז, ז): ״וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׁדֶה״, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ: קְשָׁרִים. הַיְנוּ בְּחִינַת צִמְצוּמִים הַנַּ״ל שֶׁהֵם בְּחִינַת קְשָׁרִים, כִּי הַצִּמְצוּם בְּחִינַת קֶשֶׁר, הַיְנוּ שֶׁכֻּלָּם הָיוּ עוֹסְקִים בָּזֶה, שֶׁהָיוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים וְעוֹשִׂים קְשָׁרִים וְצִמְצוּמִים כְּדֵי לִמְשֹׁךְ עַל יָדָם הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת.

אֲבָל הַצִּמְצוּמִים וְהַכֵּלִים שֶׁל יוֹסֵף הַצַּדִּיק עָלוּ עַל כֻּלָּם, בִּבְחִינַת (שם) ״והְִנּהֵ קָמָה אֲלמָֻּתִי וגְםַ נִצָּבָה וְכוּ׳״ – שֶׁהַקֶּשֶׁר וְהַצִּמְצוּם שֶׁלּוֹ קָמָה וְגַם נִצָּבָה לָעַד וְלָנֶצַח. ״וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי״ – שֶׁכֻּלָּם צְרִיכִין לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת עַל־יְדֵי הַצִּמְצוּמִים נִפְלָאִים שֶׁעָשָׂה בְּחָכְמָתוֹ הָעֲמֻקָּה, עַל־יְדֵי שֶׁעָסַק לְקָרֵב נְפָשׁוֹת תָּמִיד, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זָכָה, שֶׁאֲפִלּוּ הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים שֶׁעוֹסְקִין בָּזֶה – לְהַשִּׂיג הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת עַל־יְדֵי הַצִּמְצוּמִים, גַּם הֵם צְרִיכִין לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ.

כִּי שֶׁלּוֹ עוֹלֶה עַל כֻּלָּם, בִּבְחִינַת (משלי לא, כט): ״רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה״, שֶׁנֶּאֱמַר עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר הָעוֹסֵק לַעֲשׂוֹת כֵּלִים וּלְבוּשִׁים וּלְהַמְשִׁיךְ תּוֹרָה בְּחָכְמָה אֲמִתִּית כָּזֹאת, עַד שֶׁיּוּכְלוּ לְהִתְקָרֵב הַכֹּל לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַשֶּׁבַח שֶׁל ״אֵשֶׁת חַיִל וְכוּ׳״, בְּחִינַת (שם פסוק יג): ״דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים״ – שֶׁהֵם בְּחִינַת כֵּלִים וּלְבוּשִׁים לְהַשָּׂגַת אֱלֹקוּת וְכוּ׳.

וזְֶהוּ בְּחִינַת (פסוק יד): ״הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחָק וְכוּ׳, וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְכוּ׳״. שֶׁבְּתֹקֶף חֶשְׁכַּת לֵיל הַגָּלוּת שֶׁל נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל הִיא נוֹתֶנֶת לָהֶם טֶרֶף וְכוּ׳. וְכֵן הוֹלֵךְ וְסוֹבֵב כָּל הַשֶּׁבַח הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה.

וזְֶה בְּחִינַת (פסוק כג): ״נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ״ – שֶׁהֵם בְּחִינַת ״שִׁעוּרִין דְּאַתְוָון דְּאוֹרַיְתָא״ (תקוני זהר דף קכב.), הַיְנוּ בְּחִינַת צִמְצוּמִים הַנַּ״ל שֶׁהוּא מַמְשִׁיךְ בְּחָכְמָתוֹ, עַל יָדָם נוֹדָע הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם, בְּחִינַת ״נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ וְכוּ׳״.

וְזֶהוּ: ״פִּיהָ פָּתְחָה בְּחָכְמָה וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ״, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ״ל (סוטה מט:): ״זֶה הַלּוֹמֵד תּוֹרָה עַל מְנַת לְלַמְּדָהּ״, הַיְנוּ כַּנַּ״ל, שֶׁמְּלַמֵּד תּוֹרָתוֹ לַאֲחֵרִים לְקָרְבָם לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ.

וְזֶהוּ: ״צֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ״ – שֶׁצּוֹפֶה הִלּוּךְ בֵּיתוֹ אֵיךְ יִתְנַהֵג לְעוֹלָם בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא תִכְבֶּה נֵרוֹ לְעוֹלָם וָעֶד, שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁאַר הַשְׁאָרַת חָכְמָתוֹ לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת לָנֶצַח. כִּי: ״וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל״, כִּי לַחְמוֹ וְתוֹרָתוֹ אֵינוֹ לֶחֶם עַצְלוּת, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי הָיָה זָרִיז מְאֹד מְאֹד בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ.

עַל־כֵּן: ״קָמוּ בָּנֶיהָ וַיְאַשְּׁרוּהָ״ – הֵם הַתַּלְמִידִים שֶׁנִּקְרָאִים בָּנִים שֶׁקֵּרְבָם לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ. ״בַּעְלָהּ וַיְהַלְלָהּ״ – זֶה הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, כִּי הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ מַסְכִּים עַל זֶה, כִּי חָפֵץ בָּזֶה שֶׁיְּקָרֵב כֻּלָּם אֵלָיו, ״כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא״. וְעַל־כֵּן: ״רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה״, וְכַנַּ״ל.

וְזֶהוּ (בראשית לז, ט): ״וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי״.

שֶׁמֶשׁ וְ״יָרֵחַ״ הֵם בְּחִינַת מַשְׁפִּיע וּמְקַבֵּל, בְּחִינַת שֵׂכֶל עֶלְיוֹן וְשֵׂכֶל תַּחְתּוֹן, בְּחִינַת הָרַב וְהַתַּלְמִיד. כִּי הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא הָרַב, נִקְרָא שֶׁמֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת א, ה): ״וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ״, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ״ל (קדושין עב:): ״עַד שֶׁלֹּא שָׁקְעָה וְכוּ׳״. וְהַיָּרֵחַ בְּחִינַת הַתַּלְמִיד, שֶׁמְּקַבֵּל הָאוֹר מֵרַבּוֹ כְּמוֹ הַלְּבָנָה מֵהַחַמָּה.

וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים – זֶה בְּחִינַת הַנְּפָשׁוֹת הָרְחוֹקוֹת שֶׁמְּקָרְבִים אוֹתָם לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, שֶׁהֵם נְפָשׁוֹת קְדוֹשׁוֹת מְאֹד, אַךְ הָיוּ תְּחִלָּה בְּעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת וְעָלוּ מִשָּׁם, בִּבְחִינַת אַחַד עָשָׂר סַמְמָנֵי הַקְּטֹרֶת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים, בְּחִינַת (דניאל יב, ג): ״וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים״.

וְכֻלָּם ״מִשְׁתַּחֲוִים לִי״ – כִּי הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל מַמְשִׁיךְ שִׂכְלִיּוֹת כָּאֵלֶּה, עַד שֶׁכָּל הַגְּדוֹלִים וְהַקְּטַנִּים וְכָל הָרְחוֹקִים רוֹצִים לְהִתְקָרֵב, וְכֻלָּם צְרִיכִים לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ. כִּי כְּבָר מְבֹאָר לְעֵיל, שֶׁגַּם בְּהַצִמְצוּמִים בְּעַצְמָן יֵשׁ בְּחִינַת שֵׂכֶל עֶלְיוֹן וְשֵׂכֶל תַּחְתּוֹן, כִּי יֵשׁ בָּהֶם כַּמָּה וְכַמָּה מַדְרֵגוֹת, וְיֵשׁ בָּהֶם בְּחִינַת רַב וְתַלְמִיד, שֶׁמֶש וְיָרֵחַ וְכוּ׳. וְכֻלָּם צְרִיכִים לְהַכְנִיעַ וּלְהִשְׁתַּחֲווֹת וּלְהִתְבַּטֵּל לִפְנֵי הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר, בְּחִינַת יוֹסֵף, כִּי הוּא מַכְנִיס הַשָּׂגוֹת אֱלֹקוּת בְּכֻלָּם, וְכַנַּ״ל.