ליקוטי הלכות, אורח חיים, הלכות השכמת הבוקר 3

יִתְגַּבֵּר כַּאֲרִי לַעֲמֹד בַּבֹּקֶר, שֶׁיְּהֵא הוּא מְעוֹרֵר הַשַּׁחַר (שלחן ערוך ארח חיים סימן א׳).

עַל פִּי הַתּוֹרָה ״וַיַּסֵּב אֱלֹהִים״, עַיֵּן שָׁם (בלקוטי מוהר״ן חלק א׳ סימן סב).

מְבֹאָר שָׁם, שֶׁיֵּשׁ חִלּוּק בֵּין הַקֻּשְׁיוֹת, כִּי יֵשׁ קֻשְׁיָא, שֶׁיָּכוֹל הָאָדָם לְהָבִין תֵּרוּץ עַל קֻשְׁיָא זוֹ – עלַ זהֶ נאֱֶמַר (אָבות פרק ב): ״וְדַע מַה שֶּׁתָּשִׁיב וְכוּ׳״. כִּי הָאֱמֶת מַה שֶׁהִגְבִּיל הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ לַשֵּׁכֶל הָאֱנוֹשִׁי שֶׁיּוּכַל לְהָבִין – הוּא מִצְוָה גְּדוֹלָה לְחַדֵּד הַשֵּׁכֶל לְהָבִין הַדָּבָר עַל בּוּרְיוֹ. וְעַל זֶה נֶאֱמַר: ״וְדַע מַה שֶּׁתָּשִׁיב לָאֶפִּיקוֹרוֹס״.

אֲבָל יֵשׁ קֻשְׁיָא שֶׁאֵינוֹ בְּאֶפְשָׁרִי לַשֵּכֶׂל הָאֱנוֹשִׁי לְהָבִין תֵּרוּץ עַל קֻשְׁיָא כָּזוֹ, רַק לֶעָתִיד לָבאֹ יִתְגַּלֶּה הַתֵּרוּץ – אָסוּר לָאָדָם לְעַיֵּן בָּהֶם, וְכָל מִי שֶׁסּוֹמֵךְ עַל שִׂכְלוֹ וּמְעַיֵּן בָּהּ, עַל זֶה נֶאֱמַר (משלי ב, יט): ״כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן״, כִּי עַל קֻשְׁיָא כָּזוֹ אָסוּר לִסְמֹךְ עַל שִׂכְלוֹ, רַק לְהַעֲמִיד עַל אֱמוּנָה.

וַאֲפִלּוּ אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶם תְּשׁוּבָה, לִפְעָמִים נִסְתְּמוּ שְׁבִילֵי הַשֵּׂכֶל וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהָשִׁיב, וְנִזְרְקָה בּוֹ אֶפִּיקוֹרְסוּת וְכוּ׳. וְזֹאת הָאֶפִּיקוֹרְסוּת הִיא לְכָל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ יָכוֹל לְהָבִין בֵּין רַב למִעְָט.

כִּי צָרִיךְ לַעֲבֹד אֶת ה׳ בִּשְׁנֵי יְצָרִין וְכוּ׳, וּבֶאֱמֶת אִם הָיָה יוֹדֵעַ הָאָדָם יְדִיעָה בְּלֵב שָׁלֵם שֶׁ״מְּלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ״ (ישעיה ו, ג), וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹמֵד בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה וְשׁוֹמֵעַ הַתְּפִלָּה וַדַּאי הָיָה מִתְפַּלֵּל בְּהִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל, וְהָיָה מְדַקְדֵּק מְאֹד לְכַוֵּן אֶת דְּבָרָיו. וּבִשְׁבִיל שֶׁהָאָדָם אֵינוֹ יוֹדֵעַ זֹאת יְדִיעָה בְּלֵב שָׁלֵם, בִּשְׁבִיל זֶה אֵינוֹ מִתְלַהֵב כָּל־כָּךְ וְאֵינוֹ מְדַקְדֵּק כָּל־כָּךְ וְכוּ׳.

וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מֵהַסְתָּרַת הַיְדִיעָה, מִבְּחִינַת מַחֲלֹקֶת, בְּחִינַת (הושע י, ב): ״חָלַק לִבָּם״, בְּחִינַת הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁבָּאִין עַל־יְדֵי שֶׁנִּסְתְּמוּ שְׁבִילֵי הַשֵּׁכֶל עַד שֶּׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהָשִׁיב עַל אֶפִּיקוֹרְסִית שֶׁבְּלִבּוֹ.

וְהַתִּקּוּן לְזֶה הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁבַּלֵּב הוּא לִלְמֹד פּוֹסֵק, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לְשָׁלוֹם וְכוּ׳, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִזְכֶּה לְבַטֵּל הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁבְּלִבּוֹ, וְזוֹכֶה לְהִתְפַּלֵּל בְּלֵב שָׁלֵם, בִּבְחִינַת: ״בְּכָל לְבָבְךָ״ (דברים ו, ה) – ״בִּשְׁנֵי יְצָרֶיךָ״ (ברכות נד.). וְזֶהוּ (תהלים קיט, ז): ״אוֹדְךָ בְּיֹשֶׁר לֵבָב בְּלָמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ וְכוּ׳״, עַיֵּן שָׁם.

אֲבָל הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁאֵין עֲלֵיהֶם תֵּרוּץ – אָסוּר לְעַיֵּן בָּהֶם, רַק לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בֶּאֱמוּנָה.

וּכְשֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת – יוּכַל לִהְיוֹת עַל־יְדֵי אֲכִילָתוֹ יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ וְכוּ׳. כִּי הַבֵּרוּר שֶׁל הַמַּאֲכָלִים הוּא עַל־יְדֵי אֱמוּנָה וְכוּ׳.

וְעִקַּר שְׁלֵמוּת וְקִשּׁוּטֵי אֱמוּנָה הַיְנוּ לְקָרֵב דַּוְקָא הַמְרֻחָקִים וְכוּ׳. וְלָזֶה צְרִיכִין לְהַעֲלוֹת נִיצוֹצֵי הַדִּבּוּר, וְאָז הוֹפֵךְ אֶת עַצְמוֹ הַדִּבּוּר וּמְלַקֵּט שְׁאֵרֵי נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה מִן הַקְּלִפּוֹת וְכוּ׳.

וּלְהַעֲלוֹת נִצּוֹצֵי הַדִּבּוּר צָרִיךְ לְתַעֲנִית וְכוּ׳, כִּי עַל־יְדֵי תַּאֲוַת אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, שֶׁהֵם רָאשֵׁי הַתַּאֲווֹת, כְּשֶׁמִּתְגַּבְּרִים, חַס וְשָׁלוֹם, הֵם מַמְשִׁיכִין אֶת הַדִּבּוּר לְגָלוּת מִצְרַיִם וְכוּ׳, וְאָז צְרִיכִין לְדַבֵּק אֲחוֹרֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁלֹּא יִינְקוּ, וּדְבֵקוּת אֲחוֹרֵי הַקְּדֻשָּׁה הוּא עַל־יְדֵי הַתַּעֲנִית וְכוּ׳.

גַּם כִּי עִקַּר כָּל הַדְּבָרִים הֵן הַהַתְחָלָה, כִּי כָּל הַהַתְחָלוֹת קָשׁוֹת וְכוּ׳ וְכוּ׳.

וְאָז כְּשֶׁנִּתְדַּבְּקִין אֲחוֹרֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַקְּלִפּוֹת לִכָּנֵס לְשָׁם וְלִינקֹ, וְאָז נִתְגַּלִין הַפָּנִים שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה וְכוּ׳, כְּדֵי לְהוֹצִיא בִּלְעָם מִפִּיהֶם וְכוּ׳, וְאָז פּוֹנִים כָּל הָרְחוֹקִים לְאֱמוּנַת יִשְׂרָאֵל, בִּבְחִינַת (צפניה ג, ט): ״אָז אֶהֱפֹךְ אֶל כָּל הָעַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה״, ״אֶהֱפֹךְ״ דַּיְקָא, שֶׁהַשָּׁפָה בְּרוּרָה, בְּחִינַת הַדִּבּוּר שֶׁנִּתְבָּרֵר מִבֵּינֵיהֶם, הוּא הוֹפֵךְ פָּנָיו אֶל הָעַמִּים כְּדֵי לְלַקֵּט מֵהֶם שְׁאֵרֵי נִצּוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה, וְאָז נִתְקַיֵּם: ״לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה׳ וְכוּ׳״, וְזֶהוּ בְּחִינַת קִשּׁוּטֵי הָאֱמוּנָה כַּנַּ״ל.

וְזֶהוּ ״עוּלֵימְתָּא שַׁפִּירְתָא דְּלֵית לָהּ עֵינִין וְכוּ׳, נַפְקַת בְּצַפְרָא וְאִתְכַּסְיָא בִּימָמָא״ (זהר משפטים צה:). כִּי הָאֱמוּנָה מִתְחַדֶּשֶׁת אֵצֶל הָאָדָם בְּכָל בֹּקֶר, בִּבְחִינַת (איכה ג, כג): ״חדֲשִָׁים לבַּקְ רִָים רַבּהָ אֱמוּנָתֶךָ״, ״וּמִתְכַסְּיָא בִּימָמָא״ – מֵחֲמַת טִרְדַת עִסְקֵי הָעוֹלָם נִתְכַּסָּה הָאֱמוּנָה וְכוּ׳.

וַאֲזַי הָאֱמוּנָה הִיא מַמְלֶצֶת עַל הָרְחוֹקִים לִפְנֵי הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּקָרֵב אוֹתָם וְכוּ׳.

וזְֶהוּ (בראשית מד, יח): ״וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה״ – ״דָּא תִּקְרֻבְתָּא דְּמַלְכָּא בְּמַלְכָּא וְכוּ׳״ (זהר ויגש רו.). ״כִּי כָּמוֹךָ כְּפַרְעֹה״.

מַה פַּרְעֹה גּוֹזֵר וְאֵינוֹ מְקַיֵּם וְכוּ׳, אַף אַתָּה גּוֹזֵר וְאֵינְךָ מְקַיֵּם (בראשית רבה צג, ו), כִּי הַצַּדִּיק מְבַטֵּל וְכוּ׳, עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב.

וְזֶה בְּחִינַת ״יִתְגַּבֵּר כַּאֲרִי לַעֲמֹד בַּבֹּקֶר שֶׁיְּהֵא הוּא מְעוֹרֵר הַשַּׁחַר״. כִּי הָאֱמוּנָה הִיא בְּחִינַת ״מַלְכוּת״ (זהר בלק קצח:), שֶׁנִּקְרֵאת שַׁחַר, בְּחִינַת ״אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר״, כַּיָּדוּעַ (זהר ויקרא כא:).

כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה הוּא בַּבֹּקֶר, בִּבְחִינַת: ״חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ״, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת ״נַפְקַת בְּצַפְרָא״, כַּמְבֹאָר לְעֵיל בְּהַתּוֹרָה הַנַּ״ל, וּבִשְׁבִיל זֶה נִקְרֵאת הָאֱמוּנָה ״שַׁחַר״ כַּנַּ״ל.

וְעַל־כֵּן צָרִיךְ כָּל אֶחָד לְהִתְגַּבֵּר כַּאֲרִי, וּלְהִשְׁתַּדֵּל מְאֹד שֶׁיַּעֲמוֹד בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם קֹדֶם עֲלוֹת הַשַּׁחַר כְּדֵי שֶׁיַּעֲסוֹק בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה, לְהַעֲלוֹת וּלְהַשְׁלִים לְגַדֵּל אֶת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת: ״שֶׁיְּהֵא הוּא מְעוֹרֵר הַשַּׁחַר״, בְּחִינַת (תהלים נז, ט): ״אָעִירָה שָׁחַר״, הַיְנוּ שֶׁיִּזְכֶּה עַל־יְדֵי עֲבוֹדָתוֹ קֹדֶם אוֹר הַיּוֹם לְעוֹרֵר הַשַּׁחַר, שֶׁהוּא בְּחִינַת הָאֱמוּנָה, שֶׁצְּרִיכָה לְהַגְדִילָהּ וּלְהַשְׁלִימָהּ עַד אוֹר הַיּוֹם, שֶׁאָז עִקַּר עֲלִיָּתָהּ וּשְׁלֵמוּתָהּ, בִּבְחִינַת ״חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים וְכוּ׳״, בְּחִינַת ״נַפְקַת בְּצַפְרָא״ כַּנַּ״ל.

וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הָעֲבוֹדָה הוּא לְהִתְגַּבֵּר מְאֹד לַעֲמֹד בְּכָל לַיְלָה בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה, כַּמְבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ בְכַמָּה וְכַמָּה מְקוֹמוֹת (זהר לך לך צב:, בא כז:, בשלח מו.), מִגֹּדֶל הָאַזְהָרָה שֶׁמְחֻיָּב כָּל מִי שֶׁנָּגַע יִרְאַת ה׳ בְּלִבּוֹ לַעֲמֹד בַּחֲצוֹת לַיְלָה דַּוְקָא.

כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה הוּא עַל־יְדֵי שֶׁמְּבַטְּלִין וּמְשַׁבְּרִין וּמְבַעֲרִין מִדַּעְתּוֹ שְׁנֵי מִינֵי קֻשְׁיוֹת וּכְפִירוֹת הַנַּ״ל, שֶׁהֵם הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָשִׁיב עֲלֵיהֶם שׁוּם תְּשׁוּבָה וְתֵרוּץ, כִּי עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: ״כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן״, וּצְרִיכִין לִסְמֹךְ רַק עַל אֱמוּנָה לְבַד וְכַנַּ״ל. וְעוֹד יֵשׁ קֻשְׁיוֹת שֶׁאֶפְשָׁר לְיַשְּׁבָם וְכוּ׳, וְגַם אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת, לִפְעָמִים נִסְתְּמוּ שְׁבִילֵי הַשֵּׂכֶל וְאִי אֶפְשָׁר לְיַשְּׁבָן. וְאֵלוּ הַקֻּשְׁיוֹת הֵם לְכָל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ, לְפִי הַשֵּׂכֶל שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד.

וְהַתִּקּוּן לָזֶה לִזְכּוֹת לִפְתֹּחַ אֶת הַדַּעַת וּלְגַלּוֹת שְׁבִילֵי הַשֵּׂכֶל הוּא עַל־יְדֵי לִמּוּד פּוֹסְקִים וְכוּ׳ כַּנַּ״ל. וְאָז זוֹכִין לְשָׁלוֹם וְנִתְבַּטֵּל הַמַּחֲלֹקֶת, שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּפִירוּת וְאֶפִּיקוֹרְסִית, וְזוֹכִין לָדַעַת לְהָשִׁיב עַל אֶפִּיקוֹרְסִית שֶׁבְּלִבּוֹ וְכוּ׳ כַּנַּ״ל.

וּבִשְׁבִיל זֶה צְרִיכִין לְהִתְגַּבֵּר לָקוּם בַּחֲצוֹת לַיְלָה, כִּי יוֹם וְלַיְלָה שֶׁהֵם בְּחִינַת אוֹר וְחשֶׁךְ, הֵם בְּחִינַת דַּעַת וּכְסִילוּת שֶׁהוּא הַסְתָּרַת הַיְּדִיעָה, כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ״ל בְּהַתּוֹרָה ״דִּרְשׁוּ וְכוּ׳״ (סימן לז), שֶׁהַדַּעַת הוּא בְּחִינַת אוֹר, וְהַכְּסִילוּת, בְּחִינַת הַסְתָּרַת הַיְּדִיעָה, הוּא בְּחִינַת חֹשֶׁךְ, כִּי הַחֹשֶׁךְ נִמְשָׁךְ מֵחֶשְׁכַּת הַדַּעַת, שֶׁהוּא הַסְתָּרַת הַיְּדִיעָה, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁכִין אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת הַנַּ״ל.

כּיִ אִיתָא בּזַּהַֹר (עין בסדור קול יעקב הנהגת הלילה): ״כַּד פָּרִישׂ לֵילְיָא גַדְפָהָא, אֲזַי מִסְתַּתְּמִין תַּרְעִין דְּגַן עֵדֶן, וְנִימוּסֵי גַרְדוּנִין נָפְקִין בְּעָלְמָא, וְעָלְמָא אִתְנַהֵג עַל יְדָא דְמַטְרוֹנִיתָא״.

הַיְנוּ כִּי בַּלַּיְלָה אָז מִתְגַּבֵּר הַחֹשֶׁךְ, שֶׁהוּא הֶעְדֵר הַדַּעַת, שֶׁהוּא סְתִימַת תַּרְעִין דְּגַן עֵדֶן, שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁבִילֵי הַשֵּׂכֶל, וְאָז נִימוּסֵי גַרְדוּנִין נַפְקִין בְּעָלְמָא, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַדִּינִים וְהַקְּלִפּוֹת, שֶׁעִקַּר אֲחִיזָתָם בִּכְפִירוֹת וְקֻשְׁיוֹת הַנִּמְשָׁכִין עַל־יְדֵי הִסְתַּלְּקוּת הַדַּעַת בַּלַּיְלָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת סְתִימַת תַּרְעִין דְּגַן עֵדֶן כַּיָּדוּעַ, וְכַנַּ״ל.

וּכְדֵין ״עַלְמָא אִתְנַהֵג עַל־יְדָא דְּמַטְרוֹנִיתָא״, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמַּלְכָּה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי בַּלַיְלָה, בְּעֵת הַחֹשֶׁךְ, הִסְתַּלְּקוּת הַדַּעַת, אָז צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק רַק בֶּאֱמוּנָה לְבַד, שֶׁהִיא בְּחִינַת מַלְכוּת, בְּחִינַת מַטְרוֹנִיתָא הַנַּ״ל, וְזֶה בְּחִינַת (תהלים צב, ג): ״וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת״, וְכַמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ״ל בְּמָקוֹם אַחֵר (בלקוטי מוהר״ן חלק א׳ סימן לה), עַיֵּן שָׁם.

וְזֶהוּ בְּחִינַת הַשֵּׁנָה שֶׁבַּלַּיְלָה, כִּי בַּלַּיְלָה אָז נִמְשַׁךְ הַחֹשֶׁךְ בָּעוֹלָם, וְעִקַּר הַחשֶׁךְ נִמְשַׁךְ מֵהַחֹשֶׁךְ הָעֶלְיוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֹמֶק הַמֻּשָּׁג, בְּחִינַת (תהלים יח, יב): ״יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ״, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְיַשְּׁבָן, וְאִי אֶפְשָׁר לִמְצֹא עֲלֵיהֶם תֵּרוּץ בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּשׁוּם אֹפֶן. שֶׁאֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת הֵם בְּחִינַת חֹשֶׁךְ הַמַּסְתִּירִין הִתְגַּלּוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְזֶה הַחֹשֶׁךְ אִי אֶפְשָׁר לְסַלֵּק עַל־יְדֵי שׁוּם דַּעַת כִּי אִם עַל־יְדֵי אֱמוּנָה לְבַד כַּנַּ״ל, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִמְצֹא תֵּרוּץ עַל אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת, וּצְרִיכִין לִסְמֹךְ רַק עַל אֱמוּנָה לְבַד כַּנַּ״ל.

וְזֶהוּ בְּחִינַת שֵׁנָה שֶׁל לַיְלָה, כִּי שֵׁנָה הוּא בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת הַדַּעַת. וְאָז בִּשְׁעַת שֵׁנָה נִכְנַס הַדַּעַת לְתוֹךְ אֱמוּנָה וְנִתְחַדֵּשׁ שָׁם, בִּבְחִינַת: ״חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ״, כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ״ל בְּהַתּוֹרָה ״אַשְׁרֵי הָעָם וְכוּ׳״ (בלקוטי מוהר״ן חלק א׳ סימן לה), עַיֵּן שָׁם.

הַיְנוּ בִּשְׁעַת חֶשְׁכַּת לַיְלָה, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁמַּתְחִילִין לִשְׁלוֹט בָּעוֹלָם אֵלּוּ הַקְּלִפּוֹת וְהַכְּפִירוֹת וְהַקֻּשְׁיוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְיַשְּׁבָן, שֶׁהֵם בְּחִינַת חֶשְׁכַּת לַיְלָה, אָז צְרִיכִין לְשֵׁנָה, שֶׁהִיא תִּקוּן וְנַיְחָא לַמֹּחִין, כִּי אָז צְרִיכִין לְסַלֵּק דַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שֵׁנָה, הִסְתַּלְּקוּת הַדַּעַת, וְלִסְמֹךְ רַק עַל אֱמוּנָה לְבַד.

שֶׁזֶּהוּ עִקַּר בְּחִינַת שֵׁנָה שֶׁמְּסַלְּקִין אָז הַדַּעַת לְגַמְרֵי וְסוֹמְכִין רַק עַל אֱמוּנָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת קַבָּלַת עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם שֶׁמְּקַבְּלִין עַל עַצְמָן קֹדֶם הַשֵּׁנָה עַל־יְדֵי קְרִיאַת־שְׁמַע שֶׁעַל הַמִּטָּה, שֶׁהוּא אֱמוּנַת הַיִּחוּד, כִּי בִּשְׁעַת שֵׁנָה נִכְנָסִין הַמֹּחִין לְתוֹךְ אֱמוּנָה, כִּי כְּנֶגֶד אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְיַשְּׁבָן, שֶׁהֵם בְּחִינַת תֹּקֶף הַחֹשֶׁךְ שֶׁל לַיְלָה, שָׁם צְרִיכִין לְסַלֵּק דַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי בִּבְחִינַת שֵׁנָה מַמָּשׁ, וְלִסְמֹךְ רַק עַל אֱמוּנָה לְבַד.

וְזֶהוּ בְּחִינַת קִימַת חֲצוֹת, כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁהַשֵּׁנָה הוּא תִּקּוּן גָּדוֹל לְהַמֹּחִין, כִּי נִתְחַדְּשִׁין עַל־יְדֵי הָאֱמוּנָה בִּשְׁעַת שֵׁנָה כַּנַּ״ל, אַף־עַל־פִּי־כֵן צְרִיכִין לִזָּהֵר לָקוּם בַחֲצוֹת לַיְלָה.

כִּי הַלַּיְלָה, שֶׁהוּא הַחֹשֶׁךְ, הֶעְדֵר הַדַּעַת, כְּלוּלָה מִשְּׁנֵי חֲלָקִים, שֶׁהֵם חֲצוֹת לַיְלָה הָרִאשׁוֹן וַחֲצוֹת לַיְלָה הַשֵּׁנִי, כַּמּוּבָא (לך לך צב.).

שֶׁהֵם כְּנֶגֶד שְׁנֵי הַקֻּשְׁיוֹת הַנַּ״ל. כִּי חֲצוֹת לַיְלָה הָרִאשׁוֹן אָז הַחשֶֹׁךְ וְהַדִּין גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, כִּי אָז נִמְשַׁךְ הַחֹשֶׁךְ מִבְּחִינַת הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁאֵין עֲלֵיהֶם תְּשׁוּבָה, שֶׁאֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת הֵם בְּחִינַת תֹּקֶף הַחֹשֶׁךְ, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְיַשְּבָׁן. וְעַל־כֵּן אָז צְרִיכִין שֵׁנָה, שֶׁהוּא הִסְתַּלְּקוּת הַדַּעַת, כִּי אָז צְרִיכִין לְסַלֵּק דַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי וְלִסְמֹךְ רַק עַל אֱמוּנָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שֵׁנָה כַּנַּ״ל.

אֲבָל בַּחֲצוֹת לַיְלָה אָז נִמְתָּק הַדִּין, וְאָז נִסְתַּלְּקִין מִן הַדַּעַת אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת הַנַּ״ל, וְאָז צְרִיכִין לָקוּם וְלַעֲסֹק בְתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה מַמְשִׁיכִין הַדַּעַת וּפוֹתְחִין שְׁבִילֵי הַשֵּׁכֶל כְּדֵי לִזְכּוֹת לְדַעַת שָׁלֵם לְיַשֵּׁב וּלְהָבִין תֵּרוּץ עַל אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁאֶפְשָׁר לְיַשְּׁבָן כַּנַּ״ל.

וזְֶהוּ (תהלים קיט, סב): ״חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ״ – ״עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ״ דַּיְקָא, כִּי קִימַת חֲצוֹת לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ הַדַּעַת וְכוּ׳ כַּנַּ״ל, זֶהוּ בְּחִינַת לִמּוּד הַפּוֹסְקִים הַנַּ״ל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מַמְשִׁיכִין הַדַּעַת לְיַשֵּׁב אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁאֶפְשָׁר לְיַשְּׁבָן, שֶׁזֶּה זוֹכִין עַל־יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה בַּחֲצוֹת כַּנַּ״ל.

וְכַמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (בשלח נז:) וּבְדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ״ל (סימן קמט), שֶׁעַל־יְדֵי קִימַת חֲצוֹת, וְעַל־יְדֵי שֶׁעוֹסְקִין אָז בַּתּוֹרָה, עַל־יְדֵי־זֶה נִמְשַׁךְ הַדַּעַת. הַיְנוּ כַּנַּ״ל, כִּי אָז בַּחֲצוֹת לַיְלָה הַשֵּׁנִי נִמְתָּק הַדִּין, וְאֵין הַחֹשֶׁךְ נִמְשַׁךְ אָז רַק מִבְּחִינַת הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁאֶפְשָׁר לְיַשְּׁבָן, רַק שֶׁנִּסְתְּמוּ שְׁבִילֵי הַדַּעַת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת חֶשְׁכַּת לַיְלָה.

וְעַל־כֵּן צְרִיכִין אָז לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה כְּדֵי לִפְתֹּחַ שְׁבִילֵי הַדַּעַת, כְּדֵי לִזְכּוֹת לְדַעַת שָׁלֵם בְּאוֹר הַיּוֹם, כְּדֵי לְהַעֲלוֹת וּלְגַדֵּל אֶת הָאֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר שֶׁאָז הִיא נִשְׁלֶמֶת, בִּבְחִינַת: ״נַפְקַת בְּצַפְרָא״, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת: ״שֶׁיְּהֵא הוּא מְעוֹרֵר הַשַּׁחַר״, כַּנַּ״ל.

וְזֶהוּ שֶׁנִּסְמַךְ שָׁם בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ: ״שִׁוִּיתִי ה׳ לְנֶגְדִּי תָּמִיד״ זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, כִּי אֵין דּוֹמֶה יְשִׁיבַת הָאָדָם וּתְנוּעוֹתָיו וְכוּ׳, כַּמְבֹאָר בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ.

הַיְנוּ שֶׁצְּרִיכִין לֵידַע וּלְהַאֲמִין שֶׁמְּלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, וְהוּא יוֹשֵׁב וְעוֹמֵד וְכוּ׳ תָּמִיד לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְכוּ׳. כִּי זֶה זוֹכִין עַל־יְדֵי שֶׁמְּעוֹרְרִין הַשַּׁחַר, עַל־יְדֵי קִימַת חֲצוֹת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מַמְשִׁיכִין הַדַּעַת וְכוּ׳ כַּנַּ״ל, עַד שֶׁזּוֹכִין לִידִיעָה שְׁלֵמָה שֶׁמְּלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, כַּמְבֹאָר הֵיטֵב בְּהַתּוֹרָה הַנַּ״ל.

וְעַל כֵּן נִסְמַךְ בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ ״שִׁוִּיתִי ה׳ לְנֶגְדִּי תָּמִיד וְכוּ׳״, דְהַיְנוּ לֵידַע שֶׁמְּלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ – לְהִתְעוֹרְרוּת הַשַּׁחַר, כִּי הָא בְּהָא תַּלְיָא כַּנַּ״ל, כִּי זוֹכִין לִידִיעָה שְׁלֵמָה בְּלֵב שָׁלֵם שֶׁמְּלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ עַל־יְדֵי הַדַּעַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין עַל־יְדֵי קִימַת חֲצוֹת, שֶׁהוּא בְּחִינַת לִמּוּד הַפּוֹסְקִים, בְּחִינַת: ״חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ״ כַּנַּ״ל.

וְזֶהוּ: ״לְהוֹדוֹת לָךְ״, בְּחִינַת: ״אוֹדְךָ בְּיֹשֶׁר לֵבָב בְּלָמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ״ הַמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ״ל, שֶׁזֶּה זוֹכִין עַל־יְדֵי חֲצוֹת כַּנַּ״ל.

וְקִימַת חֲצוֹת זֶהוּ עִקַּר בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשַּׁחַר הַנֶּאֱמַר בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ. כִּי הָעִקָּר לָקוּם בַּחֲצוֹת, וְגַם מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד בַּחֲצוֹת, כְּשֶׁמִתְגַּבֵּר עַל כָּל פָּנִים לַעֲמֹד קֹדֶם אוֹר הַיּוֹם לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וַעֲבוֹדָה, עַל־יְדֵי־זֶה פּוֹתֵחַ שְׁבִילֵי הַשֵּׁכֶל וְכוּ׳, לְפִי בְּחִינָתוֹ כְּפִי עֲבוֹדָתוֹ, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לָדַעַת בְּלֵב שָׁלֵם שֶׁמְּלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, כִּי נִסְתַּלְּקִין הַקֻּשְׁיוֹת הַנַּ״ל כַּנַּ״ל. וְעַל־כֵּן נִסְמַךְ לָזֶה: ״שִׁוִּיתִי ה׳ לְנֶגְדִּי תָמִיד וְכוּ׳״, דְּהַיְנוּ לָדַעַת שֶׁמְּלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, כִּי הָא בְּהָא תַּלְיָא כַּנַּ״ל.

כִּי עִקַּר הִתְעוֹרְרוּת הַשַּׁחַר הוּא בִּשְׁבִיל תִּקּוּן הַתְּפִלָּה, כְּדֵי לִזְכּוֹת לְהִתְפַּלֵּל בְּשַׁחֲרִית בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה בְּלֵב שָׁלֵם.

כִּי עַל־יְדֵי הִתְעוֹרְרוּת הַשַּׁחַר שֶׁעוֹסְקִין אָז בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, עַל־יְדֵי־זֶה נִפְתָּחִין שְׁבִילֵי הַשֵּׁכֶל וְזוֹכִין לְבַטֵּל הַקֻּשְׁיוֹת וְהָאֶפִּיקוֹרְסוּת, וְאָז זוֹכִין לְדַעַת שָׁלֵם שֶׁמְּלֹא כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת ״שִׁוִּיתִי ה׳ לְנֶגְדִּי תָמִיד וְכוּ׳״, כַּנַּ״ל. וְעַל־יְדֵי־זֶה שֶׁיּוֹדְעִין בְּלֵב שָׁלֵם שֶׁמְּלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה. כִּי כְּשֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ עוֹמֵד עָלָיו בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, וְשׁוֹמֵעַ וּמַאֲזִין וּמַקְשִׁיב כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיּוֹצֵא מִפִּיו, אֲזַי בְּוַדַּאי יִתְלַהֵב מְאֹד בִּתְפִלָּתוֹ וִידַקְדֵּק מְאֹד לְכַוֵּן דְּבָרָיו, כַּמְבֹאָר לְעֵיל.

וְלִידִיעָה זוֹ בְּלֵב שָׁלֵם שֶׁמְּלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ זוֹכִין עַל־יְדֵי קִימַת חֲצוֹת, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשַּׁחַר כַּנַּ״ל.

נִמְצָא, שֶׁקִּימַת חֲצוֹת מְסֻגָּל לִתְפִלָּה בְּכַוָּנָה. וְכֵן מוּבָן בְּכַוָּנַת הָאֲרִ״י זַ״ל שֶׁקִּימַת חֲצוֹת הוּא תִּקּוּן והֲַכנָהָ לִתְפִלָּה.

וְעַל־כֵּן אָסוּר לֶאֱכוֹל קֹדֶם הַתְּפִלָּה (שלחן ערוך ארח חיים סימן פט סעיף ג), וּבַזֹּהַר (ויקהל רטו:) וּבַכּתְָבִים (עין מגן אברהם פט, יד בשם מהרח״ו) מַחְמִיר מְאֹד מְאֹד, שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁקָּם בַּחֲצִי הַלַּיְלָה – אָסוּר לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת עַד אַחַר הַתְּפִלָּה, וְכָל הָאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה אָז, נֶחֱשָׁב כְּעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ, רַחֲמָנָא לִצְלָן, עַיֵּן שָׁם.

לֹא כַּאֲשֶׁר רַבּוּ עַתָּה הַמִּתְפָּרְצִים בָּעָם לִשְׁתּוֹת קֹדֶם הַתְּפִלָּה עַד שֶׁנַּעֲשָׂה אֶצְלָם כְּהֶתֵּר, וְתוֹלִין עַצְמָן בְּאִילָן גָּדוֹל, מַה שֶּׁמָּצְאוּ קְצָת צַדִּיקִים שֶׁהָיוּ חוֹלִים גְּדוֹלִים וְשָׁתוּ קֹדֶם הַתְּפִלָּה, כִּי הָיוּ מֻכרְָחִים לזָהֶ, והְֵם מִתְדַּמִּים אֲליֵהֶם כּקְוֹף בּפִנְיֵ אָדָם וּמעְקְַּמִין אֶת עצַמְָן אַחֲרֵיהֶם, וּממְַלּאְִים כְּרֵסָם בִּשְׁתִיַּת קַאוֶוי קֹדֶם הַתְּפִלָּה, עַד שֶׁנִּמְצָא גַּם קְצָת שֶׁאוֹכְלִין גַּם כֵּן קֹדֶם הַתְּפִלָּה, אוֹי לָהֶם! אוֹי לְנַפְשָׁם! כִּי הוּא אִסּוּר חָמוּר מְאֹד, כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ״ל (ברכות י:), וּבִפרְָט בַּזּהַֹר הַקָּדוֹשׁ וּבַכְּתָבִים.

וְאֵין לָנוּ לְדַמּוֹת עַצְמֵנוּ לְצַדִּיקִים גְּדוֹלִים אֲשֶׁר רוּחַ אַחֶרֶת אִתָּם, וּבִפְרָט שֶׁהָיוּ חוֹלִים גְּדוֹלִים, וְגַם כִּי רֹב הַצַּדִּיקִים לֹא נָהֲגוּ כַּךְ. וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ זַ״ל סִפֵּר, שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא שָׁתָה אֲפִלּוּ מַיִם קֹדֶם הַתְּפִלָּה, אַף־עַל־פִּי שֶׁמִּדִּין הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ מֻתָּר לִשְׁתּוֹת מַיִם, אַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא לֹא שָׁתָה אֲפִלּוּ מַיִם קֹדֶם הַתְּפִלָּה (שיחות הר״ן סימן רעז).

נַחֲזוֹר לְעִנְיָנֵנוּ, שֶׁעַל פִּי הַנַּ״ל מְבֹאָר קְצָת עִנְיַן הָאִסּוּר לֶאֱכֹֹל וְלִשְׁתּוֹת קֹדֶם הַתְּפִלָּה.

כִּי מְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ״ל, שֶׁתִּקּוּן הָאֱמוּנָה הוּא עַל־יְדֵי שֶׁמַּעֲלִין נִצּוֹצֵי הַדִּבּוּר וְכוּ׳, שֶׁזֶּה זוֹכִין עַל־יְדֵי הַתַּעֲנִית וְכוּ׳, כִּי עַל־יְדֵי תַּאֲוַת אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה אֲזַי מִתְגַּבְּרִין הַקְּלִפּוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת שָׂרֵי פַּרְעֹה, וּמַמְשִׁיכִין אֶת הַדִּבּוּר לְתוֹךְ בְּחִינַת מֵצַר הַגָּרוֹן, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר שׁוּם דִּבּוּר לִפְנֵי הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ וְכוּ׳.

וְהַתִּקּוּן לָזֶה הוּא תַּעֲנִית, שֶׁעַל־יְדֵי שֶׁמַּרְעִיב אֶת עַצְמוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה מַמְשִׁיךְ מֵימֵי הַחֲסָדִים לְלַחְלֵחַ מֵצַר הַגָּרוֹן, לְקַיֵּם ״קְרָא בְגָרוֹן אַל תַּחְשֹׂךְ וְכוּ׳״ (ישעיה נח, א), וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְתַּקֵּן הָאֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת וְכוּ׳, כַּמְבֹאָר שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב, עַיֵּן שָׁם.

וְעַל־כֵּן אָסוּר לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת קֹדֶם הַתְּפִלָּה, כִּי צְרִיכִין לְהַרְעִיב עַצְמוֹ קֹדֶם הַתְּפִלָּה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תַּעֲנִית שָׁעוֹת, שֶׁבְּכָל יוֹם מַרְעִיבִין עַצְמָן וּמִתְעַנִּין קֹדֶם הַתְּפִלָּה. וְעַל־יְדֵי־זֶה מַמְשִׁיכִין הֶאָרָה מִבְּחִינַת תַּעֲנִית לְדַבֵּק אֲחוֹרֵי הַקְּדֻשָּׁה, כְּדֵי לְהוֹצִיא הַדִּבּוּר מִמֵּצַר הַגָּרוֹן, כְּדֵי לְקַשֵּׁט הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה הַמִּתְחַדֶּשֶׁת בְּכָל בֹּקֶר, כְּדֵי לִזְכּוֹת לְדִבּוּר שֶׁל הַתְּפִלָּה בִּשְׁלֵמוּת.

כִּי הַתְּפִלָּה הִיא בְּחִינַת אֱמוּנָה, כַּיָדוּעַ, שֶׁהִיא נִשְׁלֶמֶת עַל־יְדֵי תִּקוּן הַדִּבּוּר, כִּי עִקַּר הַתְּפִלָּה הוּא בְּדִבּוּר דַּוְקָא, וּשְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר הוּא עַל־יְדֵי שֶׁמַּרְעִיב עַצְמוֹ בְּתַעֲנִית, וּמְשַׁבֵּר תַּאֲוַת אֲכִילָה כַּנַּ״ל. וּבִשְׁבִיל זֶה צָרִיךְ כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לְהִתְעַנּוֹת וּלְהַרְעִיב עַצְמוֹ עַל כָּל פָּנִים קֹדֶם הַתְּפִלָּה, שֶׁאָז אִסּוּר גָּדוֹל מִדִּינָא לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת כַּנַּ״ל, כִּי צְרִיכִין בְּכָל יוֹם קֹדֶם הַתְּפִלָּה לְהַרְעִיב עַצְמוֹ לְהַמְשִׁיךְ בְּחִינַת תַּעֲנִית, כְּדֵי לְתַקֵּן הַדִּבּוּר שֶׁל הַתְּפִלָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת תִּקּוּן וְקִשּׁוּטֵי הָאֱמוּנָה וְכוּ׳ כַּנַּ״ל, כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ״ל, עַיֵּן שָׁם.

גַּם, כִּי הַתַּעֲנִית שֶׁמְּדַבֵּק אֲחוֹרֵי הַקְּדֻשָּׁה, זֶהוּ בְּחִינַת כֹּחַ הַהַתְחָלָה שֶׁחוֹזְרִין פָּנָיו בְּכָל פַּעַם אֶל הַהַתְחָלָה לְקַבֵּל כֹּחַ מֵהַהַתְחָלָה, שֶׁהוּא עִקָּר, כִּי כָּל הַהַתְחָלוֹת קָשׁוֹת, כַּמְבֹאָר הֵיטֵב בְּהַתּוֹרָה הַנַּ״ל. וְכַמְבֹאָר בְּסוֹפוֹ שָׁם, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה צְרִיכִין לְהִשְׁתַּדֵּל לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, וְלֹא תִהְיֶה הָעֲבוֹדָה יְשָׁנָה אֶצְלוֹ, כִּי עִקַּר כֹּחַ הָעֲבוֹדָה הוּא כְּפִי הַהַתְחָלָה, וְעַל־כֵּן צָרִיךְ לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, כִּי אוּלַי לֹא הָיְתָה הַתְחָלָתוֹ בַּתְּחִלָּה כָּרָאוּי, עַל־כֵּן צָרִיךְ לְהַתְחִיל עַתָּה, וְכֵן בְּכָל יוֹם וּבְכָל פַּעַם, עַיֵּן שָׁם.

וְעַל־כֵּן בְּכָל בֹּקֶר קֹדֶם הַתְּפִלָּה צְרִיכִין לְהִתְעַנּוֹת – לִבְלִי לֶאֱכֹל קֹדֶם הַתְּפִלָּה, כְּדֵי לְהוֹצִיא הַדִּבּוּר מִמֵּצַר הַגָּרוֹן וְכוּ׳ כַּנַּ״ל, עַל־יְדֵי שֶׁחוֹזְרִין אֶל הַהַתְחָלָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת דְּבֵקוּת אֲחוֹרֵי הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁחוֹזְרִין בְּכָל פַּעַם אֶל הָאוֹת הָרִאשׁוֹן, כַּמְבֹאָר שָׁם, עַיֵּן שָׁם.

וְזֶה צְרִיכִין בַּבֹּקֶר, כִּי בְּכָל יוֹם וָיוֹם בַּבֹּקֶר צְרִיכִין לְהַתְחִיל לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדַת ה׳ מֵחָדָשׁ, בִּבְחִינַת ״חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים וְכוּ׳״, כְּאִלּוּ לֹא הִתְחִיל עֲדַיִן מֵעוֹלָם כְּלָל. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ״ל: ״אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם״ (דברים ו, ו) – ״בְּכָל יוֹם וָיוֹם יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כַּחֲדָשִׁים״ (ספרי שָׁם). וְכֵן דָּרְשׁוּ עַל פָּסוּק (דברים כז, ט): ״הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם וְכוּ׳״, שֶׁבְּכָל יוֹם יִהְיֶה דּוֹמֶה בְּעֵינֶיךָ כְּאִלּוּ הַיּוֹם בָּאתָ עִמּוֹ בִּבְרִית (רש״י שָׁם).

נִמְצָא, שֶׁבְּכָל יוֹם צְרִיכִין לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ, עַל־כֵּן אָסוּר לֶאֱכֹל קֹדֶם הַתְּפִלָּה בַּבֹּקֶר, שֶׁהוּא בְּחִינַת ״תַּעֲנִית״, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מַמְשִׁיכִין הָאוֹר שֶׁל כֹּחַ הַהַתְחָלָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְהַתְחִיל בְּכָל בֹּקֶר מֵחָדָשׁ, כַּנַּ״ל.