ליקוטי מוהר"ן, כ״ו

יִֽפְרַח־בְּיָמָ֥יו צַדִּ֑יק וְרֹ֥ב שָׁ֝ל֗וֹם עַד־בְּלִ֥י יָרֵֽחַ׃

צַ֭דִּיק כַּתָּמָ֣ר יִפְרָ֑ח כְּאֶ֖רֶז בַּלְּבָנ֣וֹן יִשְׂגֶּֽה׃

לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה רְצִיצָא דְּמָיֵת בְּבֵיעוּתֵהּ, הֵיכָא נָפֵק רוּחָא. אָמַר לְהוֹ: בְּהַיְנוּ דְּעָל:

וְעַל-כֵּן הַמֵּת מְטַמֵּא בְּטֻמְאָה חֲמוּרָה, אֲבָל הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל הוּא מֵת עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, כִּי כָּל יְמֵי חַיָּיו מָסַר נַפְשׁוֹ בְּכָל יוֹם עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם וּבִפְרָט בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ מַמָּשׁ, בְּו

כִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הַבַּעַל כֹּחַ שֶׁזּוֹכֶה לְהִתְפַּלֵּל הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין עַד שֶׁמּוֹצִיא הַנְּפָשׁוֹת וְהַתְּפִלּוֹת וְכוּ' מֵהַסִּטְרָא אָחֳרָא בִּבְחִינַת חַיִל בָּלַע וַיְקִאֶנּוּ וְכוּ', הוּא זוֹ