ליקוטי מוהר"ן, תנינא 9

אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ (יחזקאל א׳:י״ב):

אִיתָא בְּתִקּוּנֵי זֹהַר (תיקון י"ג, דף כח): כֻּלְּהוּ עָרְקִין דְּלִבָּא מִתְנַהֲגִין בָּתַר רוּחָא, הַדָּא הוּא דִּכְתִיב: אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה הָרוּחַ לָלֶכֶת וְכוּ', דְּהַיְנוּ הָרוּחַ הַיּוֹצֵא מִכַּנְפֵי הָרֵאָה. כִּי אִלְמָלֵא כַּנְפֵי רֵאָה דְּנָשְׁבִין עַל לִבָּא, הֲוֵי לִבָּא אוֹקִיד כָּל גּוּפָא (שם בת"ז).

כִּי עַל־יְדֵי הָרוּחַ מְכַבִּין הַנֵּר וּמַדְלִיקִין הַנֵּר, כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ, שֶׁלִּפְעָמִים נִכְבֶּה הַנֵּר עַל־יְדֵי הָרוּחַ הַמְנַשֵּׁב, וְלִפְעָמִים מַדְלִיקִין הַנֵּר שֶׁנִּכְבֶּה עַל־יְדֵי הָרוּחַ שֶׁמְּנַשְׁבִין בּוֹ. כִּי כִּבּוּי הַנֵּר הוּא עַל־יְדֵי שֶׁנּוֹפֵל עַל הַנֵּר עַפְרוּרִיּוּת, וְנִפְרָדִין חֶלְקֵי הָאֵשׁ, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִיסוֹד הָאֵשׁ, וְאֵינָם יְכוֹלִים לִבְעֹר, וְעַל־כֵּן כְּשֶׁמְּנַפְּחִין בּוֹ, אֲזַי הָרוּחַ מְנַפֵּחַ מִן הַנֵּר הָעַפְרוּרִיּוּת, וְעַל־יְדֵי־זֶה חוֹזְרִים וְנִתְחַבְּרִים וְנִתְקַשְּׁרִים חֶלְקֵי הָאֵשׁ וּמַתְחִילִין לִדְלֹק. [וְכֵן לִפְעָמִים מְכַבִּין הַנֵּר עַל־יְדֵי הָרוּחַ, שֶׁמְּנַפֵּחַ וּמַפְרִיד הָאֵשׁ מֵהַנֵּר].

וּמַנְהִיגֵי הַדּוֹר הֵם בְּחִינַת רוּחַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר כ״ז:י״ח): אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ – שֶׁיּוֹדֵעַ לַהֲלֹךְ נֶגֶד רוּחוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד; וְיִשְׂרָאֵל הֵם בְּחִינַת לִבָּא, כִּי יִשְׂרָאֵל הֵם לִבָּא דְּכָל עַלְמָא (זוהר פנחס רכא:).

וּצְרִיכִין מַנְהִיגֵי הַדּוֹר לְנַשֵּׁב בִּבְחִינַת רוּחָם עַל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם לִבָּא דְּעָלְמָא, לְנַפֵּחַ מֵהֶם הָעַפְרוּרִיּוּת, דְּהַיְנוּ מָרָה־שְׁחוֹרָה שֶׁנּוֹפֵל עֲלֵיהֶם, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה אֵינוֹ יָכוֹל הָאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, שֶׁהוּא בְּחִינַת לֵב, לִדְלֹק וְלִבְעֹר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

גַּם יֵשׁ רְשָׁעִים שֶׁהֵם בְּחִינַת עֵרֶב־רַב, וּכְשֶׁהֵם נוֹפְלִים עַל הַלֵּב, דְּהַיְנוּ עַל יִשְׂרָאֵל, זֶה גַם־כֵּן בְּחִינַת עַפְרוּרִיּוּת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה אֵין יָכוֹל לִבְעֹר כַּנַּ"ל.

וְעַל־כֵּן צְרִיכִין מַנְהִיגֵי הַדּוֹר לְנַפֵּחַ הָעַפְרוּרִיּוּת מִן הַלֵּב, דְּהַיְנוּ מִכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, וְחוֹזְרִין וְנִתְחַבְּרִין חֶלְקֵי הָאֵשׁ שֶׁבְּכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, וְנִתְקַשְּׁרִין יִשְׂרָאֵל בְּיַחַד, וְנַעֲשִׂין בְּחִינַת לֵב. וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל נַעֲשֶׂה בְּחִינַת לֵב לַמָּקוֹם שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה שָׁם בְּחִינַת לֵב, וְחוֹזֵר וּבוֹעֵר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל:

אַךְ לִפְעָמִים, כְּשֶׁמְּנַשֵּׁב רוּחַ סְעָרָה, אֲזַי הוּא מַבְעִיר הָאֵשׁ מְאֹד חוּץ מִן הַמִּדָּה. כְּמוֹ־כֵן לִפְעָמִים יֵשׁ שֶׁמְּנַשֵּׁב בְּהָאָדָם בְּחִינַת רוּחַ סְעָרָה, וּמַבְעִירוֹ בְּיוֹתֵר חוּץ מִן הַמִּדָּה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הֲרִיסָה, בְּחִינַת (שמות י״ט:כ״ד): פֶּן יֶהֶרְסוּ לַעֲלוֹת אֶל ה' וְכוּ', כִּי בְּמֻפְלָא מִמְּךָ אַל תִּדְרֹשׁ (חגיגה יג), וְאָסוּר לַהֲרֹס לַעֲלוֹת אֶל ה' מַה שֶּׁאֵינוֹ רָאוּי לוֹ לְפִי בְּחִינָתוֹ. עַל־כֵּן כְּשֶׁהָאָדָם רוֹאֶה שֶׁבּוֹעֵר בְּיוֹתֵר חוּץ מֵהַמִּדָּה, יֵדַע שֶׁזֶּה בְּחִינַת רוּחַ סְעָרָה כַּנַּ"ל.

וְאֵלִיָּהוּ הָיָה יָכוֹל לְהַכְנִיעַ זֹאת (ע' זוהר פנחס דף רכז: ובזוהר חדש על רות). וְזֶה בְּחִינַת: אִישׁ אֲשֶׁר רָכַב עַל סוּסֵי אֵשׁ בִּסְעָרָה – שֶׁהָיָה רוֹכֵב וּמַכְנִיעַ סוּסֵי אֵשׁ בִּסְעָרָה, דְּהַיְנוּ הָאֵשׁ הַדּוֹלֵק בְּיוֹתֵר מִן הַמִּדָּה, שֶׁבָּא עַל־יְדֵי הַסְּעָרָה כַּנַּ"ל, הָיָה אֵלִיָּהוּ רוֹכֵב עַל זֶה וּמַכְנִיעוֹ. כִּי הָרוּחַ צָרִיךְ לְנַשֵּׁב בַּמִּדָּה, כְּדֵי שֶׁיִּדְלַק הָאֵשׁ שֶׁבַּלֵּב בְּמִדָּה עַל־פִּי מֶזֶג הַשָּׁוֶה כַּנַּ"ל: