ליקוטי מוהר"ן, תנינא 94

כִּ֣י תִשָּׂ֞א אֶת־רֹ֥אשׁ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֮ לִפְקֻדֵיהֶם֒ וְנָ֨תְנ֜וּ אִ֣ישׁ כֹּ֧פֶר נַפְשׁ֛וֹ לַיהֹוָ֖ה בִּפְקֹ֣ד אֹתָ֑ם וְלֹא־יִהְיֶ֥ה ב

וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לִנְסֹעַ לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לִנְסֹעַ עַל כָּל פָּנִים צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל לֵילֵךְ וְלִנְסֹעַ אֶל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ קִבּוּץ גָּדוֹל שֶׁל כּ

וּבִשְׁבִיל זֶה נוֹסְעִין עַל קִבְרֵי צַדִּיקִים בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, כִּי בִּמְקוֹם מְנוּחַת הַצַּדִּיקִים שָׁם כְּלוּלִים כָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, כִּי בִּמְקוֹם מְנוּחָתוֹ שָׁם נִמְשָׁךְ קְדֻשַּׁת הַכ

כִּי זֶה עִקַּר הַזְּכוּת שֶׁמּוֹצְאִים עָלָיו כְּדֵי לְהַנְטוֹתוֹ לִתְחִיָּה לְהַכְנִיסוֹ בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת לְהַחֲזִירוֹ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת, כִּי חוּץ מִזֶּה הַכֹּל הֶבֶל וְאֵין שׁוּם זְכוּת וְטוֹבָה בָּ