ליקוטי מוהר"ן, תנינא 108

- מַעֲשֶׂה אֶחָד הָלַךְ מֵאָבִיו וְהָיָה בִּמְדִינוֹת אֲחֵרוֹת יָמִים רַבִּים אֵצֶל אֲחֵרִים וְלִזְמַן בָּא לְאָבִיו וְהִתְפָּאֵר בְּעַצְמוֹ שֶׁלָּמַד שָׁם אָמָּנוּת גָּדוֹל לַעֲשׂוֹת מְנוֹרָה הַתְּלוּיָה וְצִוָּה לְהִתְאַסֵּף כָּל בַּעֲלֵי אָמָּנֻיּוֹת

כח. כָּל יְמֵי הָאָדָם וְכָל הַזְּמַן שֶׁל כָּל הָעוֹלָם אֵינוֹ כְּלוּם, כִּי הַכֹּל פּוֹרֵחַ כְּהֶרֶף עַיִן כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ. וְאֵין נִשְׁאָר מִכָּל הַזְּמַן כְּלוּם כִּי אִם מַה שֶּׁחוֹטְפִין אֵיזֶה טוֹב בַּעֲבוֹדַ

(סא) מֵעִנְיַן הַפְלָגַת גְּדֻלַּת הָאָדָם אָמַר כְּשֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה כָּךְ בְּיָדָיו נַעֲשֶׂה כָּךְ בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, וּכְשֶׁעוֹשֶׂה כָּךְ בְּיָדָיו נַעֲשֶׂה כָּךְ בְּכָל הָעוֹלָמוֹת. וְאָמַר בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן: "וָוא