ליקוטי מוהר"ן, תנינא 111

[פט]. תְּפִלָּה מוֹעִיל לְכָל דָּבָר. אֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִלְמֹד, יָכוֹל לִזְכּוֹת עַל־יְדֵי תְּפִלָּה שֶׁיּוּכַל לִלְמֹד. כִּי עַל־יְדֵי תְּפִלָּה יְכוֹלִין לָבוֹא לַכֹּל, לְכָל טוּב לְתוֹרָה וַעֲבוֹדָה וּלְכ

כִּי כָּל הַתּוֹרָה שֶׁמְּקַבְּלִין וּמַמְשִׁיכִין מִשָּׁם מֵהָרְשִׁימוּ שֶׁל הַבִּטּוּל הַנַּ"ל צְרִיכִין לְהַמְשִׁיכָהּ עַל-יְדֵי תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים וְכַמְבֹאָר בִּדְבָרָיו זַ"ל בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת בְּהַתּוֹרָה רָ

[לג]. כָּל אָדָם יֵשׁ לוֹ בְּחִינַת נִגְלֶה וְנִסְתָּר, שֶׁהֵם בְּחִינַת תּוֹרָה וּתְפִלָּה. וְצָרִיךְ כָּל אָדָם לַעֲלוֹת בְּכָל פַּעַם מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, לַעֲשׂוֹת מֵהַנִּסְתָּר נִגְלֶה. וְזֶה זוֹכִין עַל־יְדֵי לִ