ליקוטי תפילות, חלק א 132

[עַל־פִּי תּוֹרָה קצ"ד - מִי שֶׁרוֹצֶה כָּבוֹד הוּא שׁוֹטֶה] מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, זַכֵּנִי שֶׁאֶהְיֶה בּוֹרֵחַ מִן הַכָּבוֹד בְּתַכְלִית בֶּאֱמֶת. וְתִהְיֶה עִמִּי תָמִיד, וְתִתֶּן לִי חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת אֲמִתִּי, וְאֶזְכֶּה לָדַעַת גְּדֻלָּתְךָ וְרוֹמְמוּתְךָ וּמֶמְשַׁלְתֶּךָ אֲשֶׁר מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ, וּבְכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר מְלֻבָּשׁ כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ, כִּי הַדִּבּוּר הוּא הֵיכַל הַמֶּלֶךְ,

עַד שֶׁאֶתְבַּטֵּל בְּעֵינֵי עַצְמִי נֶגֶד כְּבוֹדְךָ וְלֹא אֶחְפֹּץ שׁוּם כָּבוֹד כְּלָל, כִּי מִי הוּא פֶּתִי יִרְצֶה כָּבוֹד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ, כִּי כָל הַכָּבוֹד הוּא רַק בְּהַדִּבּוּר שֶׁהוּא הֵיכַל הַמֶּלֶךְ. וּמִי הוּא הַשּׁוֹטֶה שֶׁיִרְצֶה לְקַבֵּל כָּבוֹד בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר כָּל הַכָּבוֹד וְהַגְּדֻלָּה וְהַמֶּמְשָׁלָה שֶׁלּוֹ לְבַד.

רַחֵם עָלַי וְתֵן לִי דַעַת אֲמִתִּי לֵידַע כָּל זֶה בֶּאֱמֶת, וְלֹא אֶרְדֹּף אַחַר הַכָּבוֹד כְּלָל, רַק אַדְרַבָּא אֶתְרַחֵק וְאֶבְרַח מִן הַכָּבוֹד בְּתַכְלִית בֶּאֱמֶת, וְאֶמְסֹר כָּל הַכָּבוֹד אֵלֶיךָ וְלִירֵאֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים לְבַד, אֲשֶׁר אַתָּה חָפֵץ בִּכְבוֹדָם בֶּאֱמֶת,

וִיקֻיַּם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב, שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יְהֹוָה עִזּוּז וְגִבּוּר יְהֹוָה גִּבּוֹר מִלְחָמָה. שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד. מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יְהֹוָה צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה.

בָּרוּךְ יְהֹוָה אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ, וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם וְיִמָּלֵא כְבוֹדוֹ אֶת כָּל הָאָרֶץ אָמֵן וְאָמֵן: