ליקוטי תפילות, חלק ב 52

[עַל־פִּי תּוֹרָה נ"ו - כְּשֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם לֵב, אֵין שַׁיָּךְ אֶצְלוֹ מָקוֹם כְּלָל] מִי לִי בַשָּׁמָיִם וְעִמְּךָ לֹא חָפַצְתִּי בָאָרֶץ. כָּלָה שְׁאֵרִי וּלְבָבִי צוּר לְבָבִי וְחֶלְקִי אֱלֹהִים לְעוֹלָם.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲדוֹן כֹּל, אֲשֶׁר בְּכָל מְקוֹמוֹת מֶמְשַׁלְתֶּךָ, כִּי אַתָּה מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְאֵין הָעוֹלָם מְקוֹמֶךָ.

רַחֵם עָלַי לְמַעַן שְׁמֶךָ, וְתֵן לִי בֶּאֱמֶת לֵב כָּשֵׁר וְטָהוֹר לַעֲבוֹדָתֶךָ וּלְיִרְאָתֶךָ,

לֵב יִשְׂרְאֵלִי בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁאֶזְכֶּה שֶׁיִּהְיֶה לִבִּי מִשְׁכַּן כְּבוֹדְךָ, שֶׁיִּהְיֶה נִמְשָׁךְ לְתוֹךְ לִבִּי שְׁכִינַת כְּבוֹדְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ הַשּׁוֹכֵן בְּתוֹךְ לְבָבוֹת שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל עַמְּךָ הַקָּדוֹשׁ,

כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: מְלַמֵּד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ בְּתוֹךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל.

וְעִקָּר הָאֱלָהוּת הוּא בָּלֵב כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, צוּר לְבָבִי וְחֶלְקִי אֱלֹהִים לְעוֹלָם.

רַחֵם עָלַי וְעָזְרֵנִי וְזַכֵּנִי שֶׁיִּהְיֶה לִבִּי מָלֵא מֵאֱלָהוּתְךָ עַד שֶׁלֹּא יוּכַל שׁוּם מָקוֹם בָּעוֹלָם לְבַלְבֵּל וְלִמְנוֹעַ אוֹתִי מֵעֲבוֹדָתֶךָ וּמִיִּרְאָתֶךָ,

רַק אֶזְכֶּה לְהַכִּיר אוֹתְךָ וְלִמְצוֹא אוֹתְךָ בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁבָּעוֹלָם וּבְכָל דַּרְגָא וְדַרְגָא שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי לֵית אֲתַר פָּנוּי מִנָּךְ.

זַכֵּנִי לִהְיוֹת נִכְלַל בְּךָ בְּכָל לְבָבִי בֶּאֱמֶת עַד שֶׁאֶהְיֶה גַּם־כֵּן בִּבְחִינַת מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְאֵין הָעוֹלָם מְקוֹמוֹ,

עַד שֶׁכָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁבָּעוֹלָם יִהְיוּ בְּטֵלִין וּמְבֻטָּלִין נֶגְדִּי בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל, וְלֹא יִהְיֶה לָהֶם שׁוּם כֹּחַ לְבַלְבֵּל אוֹתִי חַס וְשָׁלוֹם מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה,

רַק אוּכַל לְהַשִּׂיג אוֹתְךָ וְלִמְצוֹא אוֹתְךָ וּלְהִתְדַּבֵּק בְּךָ בֶּאֱמֶת בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁבָּעוֹלָם.

וְתוֹרֵנִי וּתְלַמְּדֵנִי בְּכָל עֵת וָעֵת אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בְּעִנְיָן כָּל הַטִּלְטוּלִים וּנְסִיעוֹת לִדְרָכִים שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל עַל־פִּי רְצוֹנְךָ בֶּאֱמֶת, עַל־פִּי יְהֹוָה אֶחֱנֶה בְּבֵיתִי, וְעַל־פִּי יְהֹוָה אֶסַּע כָּל נְסִיעָה וּנְסִיעָה.

וְכָל סֵדֶר הַנְהָגַת הַנְּסִיעָה וְהַחֲנִיָּה בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת וּבִפְרָטֵי פְרָטִיּוּת יִהְיֶה הַכֹּל כִּרְצוֹנְךָ בֶּאֱמֶת, וּבְכָל מָקוֹם וּמָקוֹם שֶׁאָבוֹא לְשָׁם בַּחֲנִיָּה וּבַנְּסִיעָה כְּפִי רְצוֹנְךָ,

אֶזְכֶּה לִמְצוֹא שָׁם אֱלָהוּתְךָ בֶּאֱמֶת וּלְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ וּלְהִתְדַבֵּק בְּךָ בֶּאֱמֶת,

וְאַל יְבַלְבֵּל אוֹתִי שׁוּם מָקוֹם שֶׁבָּעוֹלָם מֵעֲבוֹדָתֶךָ וּמִיִּרְאָתֶךָ, רַק אֶהְיֶה סָמוּךְ וְקָרוֹב וְדָבוּק אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בְּכָל דַּרְגָא וְדַרְגָא שֶׁבָּעוֹלָם.

רַחֵם עָלַי לְמַעַן שְׁמֶךָ וּמַלֵּא מִשְׁאֲלוֹת לִבִּי לְטוֹבָה בְּרַחֲמִים, כִּי צְרָכַי מְרֻבִּים מְאֹד וְדַעְתִּי קְצָרָה מְאֹד לְבָאֵר חֵלֶק אֶלֶף וּרְבָבָה מֵהֶם.

רַחֲמָן מָלֵא רַחֲמִים, טַהֵר לִבִּי לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת, יַחֵד לְבָבִי לְיִרְאָה שְׁמֶךָ, לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי,

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי־פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגוֹאֲלִי, אָמֵן: