ליקוטי תפילות, חלק א 73

[עַל־פִּי תּוֹרָה קכ"ט - אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ] יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֵל אֱמוּנָה, שֶׁתְּזַכֵּנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים, לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם, שֶׁאֶזְכֶּה לְהַאֲמִין בְּךָ וּבְצַדִּיקֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת.

וְאֶזְכֶּה לִכְנֹס וּלְהִתְדַּבֵּק וּלְהִכָּלֵל בְּתוֹךְ שְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה. וְאֶהְיֶה חָזָק וְאַמִּיץ בְּהָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, עַד אֲשֶׁר אֶזְכֶּה לְהִתְהַפֵּךְ מִגַּשְׁמִיּוּת גּוּפִי לְמַהוּת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה,

וְהָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה תֹּאכַל אוֹתִי, עַד שֶׁיִּהְיֶה נֶאֱכָל וְנִתְבַּטֵּל כָּל הָרַע הַנֶאֱחַז בִּי. וְאֶזְכֶּה לְהִתְהַפֵּךְ מֵרַע לְטוֹב, עַל־יְדֵי שְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה שֶׁתְּזַכֵּנִי לְהִכָּלֵל וּלְהִתְבַּטֵּל בְּתוֹךְ הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה בְּבִטּוּל גָּמוּר.

וּתְזַכֵּנִי מְהֵרָה לָבוֹא לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל בְּשָׁלוֹם בְּלִי פֶּגַע, וּלְהִתְקָרֵב וּלְהִתְדַּבֵּק בַּצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים בִּדְבֵקוּת גָּדוֹל וּבֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת.

וְתַחְמֹל עָלַי בְּחֶמְלָתְךָ הַגְּדוֹלָה, וְאַל תַּעֲשֶׂה עִמִּי כַּחֲטָאַי וְאַל תְּדִינֵנִי כְּמִפְעָלַי. וּתְזַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ וְתִפְתַּח לִי שַׁעֲרֵי הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה,

וְתַעַזְרֵנִי לִכְנוֹס לְתוֹךְ הָאֱמוּנָה בֶּאֱמֶת, וּלְהִכָּלֵל בְּתוֹכָהּ בִּכְלָלִיּוּת גָּדוֹל, עַד שֶׁאֶזְכֶּה לִהְיוֹת נֶאֱכָל לְהָאֱמוּנָה וּלְהִתְהַפֵּךְ לְמַהוּתָהּ הַקָּדוֹשׁ, לְמַהוּת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשָׁה, וּלְמַהוּת קְדֻשַּׁת הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים.

וְלֹא תָקִיא אוֹתִי הָאָרֶץ וְהָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר מִלְּפָנַי.

וְאַף־עַל־פִּי שֶּׁאֵינִי כְּדַאי וְרָאוּי לִגַּע בְּהָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה וּבְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשָׁה, וּלְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים, כִּי הֲרֵעוֹתִי אֶת מַעֲשַׂי מְאֹד וְקִפַּחְתִּי אֶת קְדֻשָּׁתִי, אַף־עַל־פִּי־כֵן, רַחֲמֶיךָ רַבִּים יְהֹוָה, רַחֲמֶיךָ רַבִּים מְאֹד. זַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ, וְעָזְרֵנִי וְהוֹשִׁיעֵנִי, שֶׁתּוּכַל הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה לִסְבֹּל אוֹתִי בְּתוֹכָהּ, וּלְהַחֲזִיק אוֹתִי תָמִיד, עַד אֲשֶׁר אֶהְיֶה נֶאֱכָל וְנִתְהַפֵּךְ לְמַהוּת קְדֻשַּׁת הָאֱמוּנָה בֶּאֱמֶת:

מָלֵא רַחֲמִים, זַכֵּנִי לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּכָל הַבְּחִינוֹת,

כִּי אֵין לָנוּ שׁוּם תִּקְוָה וּסְמִיכָה עַכְשָׁיו כִּי אִם עַל הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה.

כִּי אַתָּה יוֹדֵעַ עֹצֶם הִתְגַּבְּרוּת עֹל גָּלוּת הַנֶּפֶשׁ עַל־יְדֵי תַאֲווֹת הַגּוּף הַמִּתְגַּבְּרִים בְּכָל־עֵת. וּבַעֲוֹנוֹתֵנוּ הָרַבִּים, תָּשׁ כֹּחֵנוּ וּמָטָה יָדֵינוּ מְאֹד לַעֲמֹד כְּנֶגְדָּם לְשַׁבְּרָם וּלְבַטְּלָם לְגַמְרֵי, כִּי אִם בְּכֹחַ הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה

שֶׁתְּזַכֵּנוּ לִכְנֹס וּלְהִכָּלֵל בְּתוֹךְ הָאֱמוּנָה בִּכְלָלִיּוּת גָּדוֹל, עַד שֶׁנִּזְכֶּה לִהְיוֹת נֶאֱכָל לְהָאֱמוּנָה וּלְהִתְהַפֵּךְ לְמַהוּת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה. וְנִזְכֶּה לְקַיֵּם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב, בְּטַח בַּיהֹוָה וַעֲשֵׂה טוֹב שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה.

יְהֹוָה, עֵינֶיךָ הֲלֹא לֶאֱמוּנָה, זַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ לָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה בִּשְׁלֵמוּת בֶּאֱמֶת כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב.

כָּל מִצְוֹתֶיךָ אֱמוּנָה שֶׁקֶר רְדָפוּנִי עָזְרֵנִי. יְהֹוָה שְׁמַע תְּפִלָּתִי הַאֲזִינָה אֶל תַּחֲנוּנַי בֶּאֱמֻנָתְךָ עֲנֵנִי בְּצִדְקָתֶךָ.

וִיקֻיַּם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב, וְיוֹדוּ שָׁמַיִם פִּלְאֲךָ יְהֹוָה אַף אֱמוּנָתְךָ בִּקְהַל קְדוֹשִׁים.

וְנֶאֱמַר, וֶאֱמוּנָתִי וְחַסְדִּי עִמּוֹ וּבִשְׁמִי תָּרוּם קַרְנוֹ.

וְנֶאֱמַר, לְעוֹלָם אֶשְׁמָר לוֹ חַסְדִּי וּבְרִיתִי נֶאֱמֶנֶת לוֹ.

וְחַסְדִּי לֹא אָפִיר מֵעִמּוֹ וְלֹא אֲשַׁקֵּר בֶּאֱמוּנָתִי.

חַסְדֵּי יְהֹוָה עוֹלָם אָשִׁירָה לְדוֹר וָדוֹר אוֹדִיעַ אֱמוּנָתְךָ בְּפִי. כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה שָׁמַיִם תָּכִין אֱמוּנָתְךָ בָהֶם.

יְהֹוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת מִי כָמוֹךָ חֲסִין יָהּ וֶאֱמוּנָתְךָ סְבִיבוֹתֶיךָ.

וְקַיֵּם לָנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעְתְּ אֶת יְהֹוָה.

אַל תַּעַזְבֵנִי יְהֹוָה אֱלֹהַי אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי. חוּשָׁה לְעֶזְרָתִי אֲדֹנָי תְּשׁוּעָתִי.

בָּרוּךְ יְהֹוָה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן: