ספר המידות, תוכחה, חלק שני

עָ֭שִׁיר בְּרָשִׁ֣ים יִמְשׁ֑וֹל וְעֶ֥בֶד לֹ֝וֶ֗ה לְאִ֣ישׁ מַלְוֶֽה׃

בִּ֭דְבָרִים לֹא־יִוָּ֣סֶר עָ֑בֶד כִּי־יָ֝בִ֗ין וְאֵ֣ין מַעֲנֶֽה׃

ב. מִי שֶׁאֵין בְּמַעֲלוֹת הַצִּדְקוּת, וְגַם אֵין לוֹ זְכוּת אָבוֹת, וְרוֹצֶה לְקָרֵב אֶת בְנֵי־אָדָם לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, יִשְׁמר אֶת עַצְמוֹ מִנִּסְיוֹנוֹת, וּבִפְרָט שֶׁלּא יִתְקַנְּאוּ בּוֹ הָרְשָׁעִים.

וּבָזֶה אֶפְשָׁר לִמְצֹא רֶמֶז קְצָת לְמַה שֶּׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּסֵפֶר הָ-א"ב הֶחָדָשׁ בְּאוֹת תּוֹכָחָה סִימָן ג וְזֶה לְשׁוֹנוֹ, מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ תּוֹכָחָה וְאֵינוֹ נִתְקַבֵּל אֶצְלוֹ יֵדַע שֶׁיִּ

כִּי צְרִיכִין לִהְיוֹת עַז כַּנָּמֵר בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ כַּיָּדוּעַ. אֲבָל אַף-עַל-פִּי-כֵן צְרִיכִין שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַנִּצָּחוֹן יוֹתֵר מִדַּאי שֶׁלֹּא יִהְיֶה שׂוֹנֵא לַחֲבֵרוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁאֵינוֹ מִתְנַהֵג ב