שיחות הר"ן, קי״א

אִוֶּ֣לֶת אָ֭דָם תְּסַלֵּ֣ף דַּרְכּ֑וֹ וְעַל־יְ֝הֹוָ֗ה יִזְעַ֥ף לִבּֽוֹ׃

מָה אוֹמַר וּמָה אֲדַבֵּר, אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ וְעַל יְהֹוָה יִזְעַף לִבּוֹ, כִּי אֲנִי בְעַצְמִי גָרַמְתִּי לִי כָּל זֶה עַל־יְדֵי מַעֲשַׂי הָרָעִים וּמַחְשְׁבוֹתַי הַמְבֻלְבָּלוֹת, שֶׁהָלַכְתִּי אַחֲרֵיה

גַּם אִם מְקַבֵּל עֲצַת הַצַּדִּיק, אַף שֶׁאַחַר־כָּךְ לֹא עָלְתָה לוֹ יָפֶה מֵעֲצָתוֹ, אֲזַי יוֹדֵעַ שֶׁהָיָה רַק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. אַךְ אִם לֹא הָיָה מְקַבֵּל עֲצַת הַצַּדִּיק, הָיָה אֶפְשָׁר שֶׁתַּגִּיעַ לוֹ רָעָ

גַּבְרָא דְּאוֹזִיף וְטָרִיף מַאי חָזֵי דְּהָדַר אוֹזִיף. כִּי יָדוּעַ שֶׁעִקַּר עֲלִיַּת כָּל הַתְּפִלּוֹת וְהַתּוֹרוֹת וְהַמִּצְווֹת הַכֹּל נַעֲשָֹה רַק עַל-יְדֵי צַדִּיק הָאֱמֶת, כַּמְּבֹאָר בִּדְבָרָיו זִכְרוֹנוֹ לִב