שיחות הר"ן, קכ״ו

לֵיל מוֹצָאֵי שַׁבָּת שֶׁל שַׁבָּת תְּשׁוּבָה, שְׁנַת תק"ע לפ"ק, דִּבְּרוּ מִמָּשִׁיחַ.

כִּי הָיָה מְפֻרְסָם שֶׁאָמְרוּ שֶׁבְּשָׁנָה זוֹ יָבוֹא. וְדַעְתּוֹ לֹא הָיְתָה נוֹטָה לָזֶה. וְאָמַר אָז: שֶׁקֹּדֶם שֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ, לֹא אֶחָד יִהְיֶה שֶׁיִּצְעַק עַל אֱמוּנָה, כִּי כַּמָּה צַדִּיקִים שֶׁיִּהְיוּ אָז יִהְיוּ צוֹעֲקִים בְּקוֹל גָּדוֹל עַל אֱמוּנָה כָּמוֹנִי הַיּוֹם, עַד שֶׁיִּהְיֶה נִחָר גְּרוֹנָם (שֶׁקּוֹרִין בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז אֵיין רַאסִין דִּיא קֵיילִי) וְלֹא יוֹעִיל.

וּמַה שֶּׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָה ד): "כָּל הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלָיִם קָדוֹשׁ יֵאָמֵר לוֹ". וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל (בָּבָא בַּתְרָא עה:): שֶׁיֹּאמְרוּ לִפְנֵי הַצַּדִּיקִים "קָדוֹשׁ", הוּא כִּפְשׁוּטוֹ. כִּי בְּוַדַּאי הַצַּדִּיקִים שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ אָז וְיִתְחַזְּקוּ וְיִשָּׁאֲרוּ בֶּאֱמוּנָתָם הַקְּדוֹשָׁה, יִהְיוּ רְאוּיִים לוֹמַר לִפְנֵיהֶם אֲפִלּוּ יוֹתֵר מִזֶּה. מֵאַחַר שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ קַיָּמִים בֶּאֱמוּנָה וְלֹא יַנִּיחוּ עַצְמָם לִפֹּל וְלִטְעוֹת, ח"ו אַחַר הָעוֹלָם.

וְיִהְיֶה כַּמָּה מְפֻרְסָמִים וּמַנְהִיגִים שֶׁל שֶׁקֶר. וְאֵין סָפֵק שֶׁלֹּא יִמָּצֵא אָז קִבּוּץ כָּמוֹנוּ הַיּוֹם, שֶׁנִּמְצָאִים כַּמָּה בְּנֵי אָדָם שֶׁמִּתְקַבְּצִים יַחַד שֶׁחֲפֵצִים בֶּאֱמֶת לִשְׁמֹעַ דְּבַר ה'. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁיִּהְיֶה אָז אֵיזֶה כְּשֵׁרִים בַּדּוֹר, אַךְ יִהְיוּ מְפֻזָּרִים.

עָנָה וְאָמַר: "כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר" לְמַעַן יֵדְעוּ בַּיָּמִים הַבָּאִים שֶׁכְּבָר הָיָה מִי שֶׁיָּדַע זֹאת מִקֹּדֶם וְיֵדְעוּ לְהִתְחַזֵּק בָּאֱמוּנָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ וּבְצַדִּיקָיו הָאֲמִתִּיִּים.