שיחות הר"ן, ק״ע

הַכֹּל צָפוּי, וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה, וּבְטוֹב הָעוֹלָם נִדּוֹן. וְהַכֹּל לְפִי רֹב הַמַּעֲשֶׂה:

(כה) עָנָה וְאָמַר זֹאת הוּא קִנְאָה גְּדוֹלָה בְּוַדַּאי, שֶׁיֵּשׁ צַדִּיק גָּדוֹל שֶׁעוֹסֵק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בִּיגִיעוֹת וַעֲבוֹדוֹת גְּדוֹלוֹת כַּמָּה שָׁנִים בְּגוּף וָנֶפֶשׁ, וְלֹא יָנוּחַ כְּלָל מֵעֲבוֹדָתוֹ יִת

(מ) אָמַר אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת מִכֻּלְּכֶם צַדִּיקִים גְּמוּרִים נוֹרָאִים, אֲבָל מַה יִּהְיֶה אִם־כֵּן יַעֲבֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ אֶת עַצְמוֹ (כְּלוֹמַר שֶׁרְצוֹנוֹ הוּא שֶׁאֲנַחְנוּ בְּעַצְמֵנוּ נִתְיַגַּ

(יב) אָמַר שֶׁאֶצְלוֹ הָרָצוֹא אֵינוֹ שׁוּם עֲבוֹדָה אֶצְלוֹ וְעִקַּר הָעֲבוֹדָה וְהַיְגִיעָה אֶצְלוֹ הִיא בְּחִינַת הַשּׁוֹב. כְּלוֹמַר כִּי בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יֵשׁ בְּחִינַת (יְחֶזְקֵאל א) רָצוֹא וָשׁוֹב, וְזֹאת הַבְּ