שיחות הר"ן, ל״א

[צא]. צָרִיךְ לְהִזְדָּרֵז לְהִתְפַּלֵּל תָּמִיד בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם, וְתֵכֶף שֶׁיַּתְחִיל לְהָאִיר הַיּוֹם יִתְפַּלֵּל תֵּכֶף בְּלִי אִחוּר וְלֹא יִלְמֹד עוֹד, וּמִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה שׁוּם דָּבָר מֵעֲסָקָיו ע

רַק טוֹב לְהִתְפַּלֵּל בַּבֹּקֶר תֵּכֶף אַחֵר עֲמִידָתוֹ מִמִּטָּתוֹ. אִם אֶפְשָׁר בְּקַל לִפְנוֹת – אֶפְשָׁר וְאִם לָאו – לָאו, וְיִתְפַּלֵּל כָּךְ. וַאֲפִלּוּ אִם חוֹשֵׁשׁ בְּמֵעָיו, לֹא יַשְׁגִּיחַ וְלֹא יִסְתַּכֵּל ע

כִּי עַל־יְדֵי הִתְעוֹרְרוּת הַשַּׁחַר שֶׁעוֹסְקִין אָז בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, עַל־יְדֵי־זֶה נִפְתָּחִין שְׁבִילֵי הַשֵּׁכֶל וְזוֹכִין לְבַטֵּל הַקֻּשְׁיוֹת וְהָאֶפִּיקוֹרְסוּת, וְאָז זוֹכִין לְדַעַת שָׁלֵם שֶׁמְּלֹא כָּל