מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםדרשוני כרך א — לזאת ייקרא אשה
אלזאת ייקרא אשה
מירי וסטרייך
ב'וַיִּקְרָא הָֽאָדָם שֵׁמוֹת לְכׇל־הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה וּלְאָדָם לֹֽא־מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּֽוֹ... וַיֹּאמֶר הָֽאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵֽעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻֽקְחָה־זֹּֽאת' (בראשית ב, כ; כג)
גוייקץ מן התרדמה וירא והנה עצם מעצמיו.
היה מזדרז אדם להשלים מלאכת קריאת שמות זכר ונקבה ואמר: לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻֽקְחָה־זֹּֽאת.'
והאשה רואה איך אומר אדם מֵאִישׁ לֻֽקְחָה' – חלק היא, ולא בריאה נפרדת.
והנחש רואה אל תוכה, מוסיף איסור, פוקח בעורמתו תרדמת עיני אדם, וסוף פקיחה זו – קללות: עפר זחילה, עצב הולדה, זעת אפיים.
ואדם רואה: שלוש קללות – נחש, אשה, איש. ומבין – קללה נפרדת, בשר נפרד, עצמיות נפרדת. זאת הפעם לא רק עצם מעצמיי, בשר מבשרי; זאת הפעם עזר כנגדי.
באותה השעה נשלמה מלאכת קריאת השמות, 'וַיִּקְרָא הָֽאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה כִּי הִוא הָֽיְתָה אֵם כׇּל־חָֽי' (בראשית ג, כ).