מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהגיונות אל עמי — יום כיפור 39
אעל חטא
ב״אור זרע לצדיק ולישרי לב שמחה״ (תהלים צז, יא).
גא. ה״על חטא״ - הסיבה לאורה ושמחה.
דהננו מתחילים את החג של יום הכיפורים באורה ושמחה, בעוד שבכל המעת לעת של יום הכיפורים אנו עוסקים רק בהכאה על הלב ״על חטא ועל חטא״, ״על חטאים ועל חטאים״ וכו ׳ וכו׳, ולא די בזה, אלא שאנו מפריעים עוד את מנוחת אבותינו ואבות אבותינו מקבריהם ואנו מזכירים גם אותם לגנאי ״אבל אנחנו ואבותינו חטאנו״, והננו מצהירים כלפי כל העולם כולו ש״אשמנו מכל עם בושנו מכל דור״. ואם אמנם כך הוא האמת, הלא השאלה ״לשמחה מה זו עושה״ ולאורה מה זו עושה?
הואמנם אדרבא זו היא הנותנת, שעל זה גופא אנו שמחים, שהננו מסוגלים יותר מכל העמים להגיד על חטא, ואשמנו בגדנו וכו׳.
ומשה רבנו מבחר המין האנושי שבכל הדורות, היה דוקא הענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה.
זעשו לא חטא, אך יעקב חטא, ראובן ויהודה הבחירים שבשבטים המה דוקא חטאו וחטאתם נתפרסמה לעיני כל הדורות, יוסף הצדיק חטא בדבה רעה, דוד מלך ישראל חטא, ומלכי אומות העולם אינם חוטאים. הכהן הגדול שלנו היה מתודה בפומבי ובריש גלי והיה אומר ״אנא השם כפר נא לחטאים ולעונות ולפשעים, שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך אני וביתי״, אבל הראיתם מימיכם אף הכהן היותר קטן שלהם שיהיה מתודה אף על חטא היותר קל.
חואמנם זהו כוחנו וגבורתנו שנגדה נא לכל העמים, שהננו יכולים להכריז אשמנו בגדנו.
טוזהו השבח היותר גדול בעדנו ש״דוה לבנו בחטאנו״ בעוד שלהאחרים לא ידוה הלב כלל על חטאים, ולהיפך זה ממציא להם עוד הנחת רוח היותר גדולה.
י״לעתיד לבא, אומרים חז״ל, מביאו הקב״ה ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים, צדיקים נדמה להם כהר גבוה ורשעים נדמה להם כחוט השערה״ (ע״פ סוכה נב, א), ואמנם זהו כלל גדול לא רק לעתיד לבא, אך גם בזמן הזה, לאלה שהיצר הרע נדמה להם כחוט השערה אלו המה רשעים, ודוקא לאלה שהיצר הרע נדמה להם כהר אלו המה הצדיקים.
יאולנו נדמה תמיד היצר הרע כהר גבוה, ואנו עומדים נגדו באימה ופחד, ועל כן הננו העם הנבחר מכל העמים בזה גופא, שהננו מכריזים על עצמנו ״אשמנו מכל עם״.
יבכי ״אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא״. מי שהוא סובר שהוא עושה טוב ולא יחטא זהו אינו צדיק, ולהיפך מי שיודע שגם בעשיית הטוב הוא חוטא, זהו דוקא יכול להיות בגדר צדיק.
יג״ימים יצרו ולא אחד בהם זהו יום הכיפורים״, אומרים חז״ל (תנא דבי אליהו פרק א), ומאין ידעו חז״ל, שהכוונה הוא דוקא על יום הכיפורים? יען שיש שם גם קרי וגם כתיב, הקרי הוא ״לו״ והכתיב ״לא״, ואמנם זה מורה לנו היום הכיפורים, שמי שמחזיק את עצמו ל״לא״ אז הוא באמת מסור ל״לו״ להקב״ה, ולהיפך מי שמחזיק את עצמו ל״לו״, שהיא כולו עולה תמימה להקב״ה אז איננו רק ״לא״, אין ואפס.
ידואם אנו מתחילים את החג הזה באורה ושמחה, אז הוא בא דוקא מכח ״על חטא״ שאנו משננים בכל המעת לעת.
טוב. אורה ושמחה בדמעות שליש.
טזאנו אומרים ״אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה״ בדמעות שליש, בקול בכיה.
יזואין בזה תרתי דסתרי, כי זוהי בכיה של שמחה, אנו מוצאים ביוסף הצדיק שבכה ביותר כשמצא את אחיו ״ויתן את קלו בבכי״, ואחר כך כשמצא את אביו ״וירא אליו ויפל על צואריו ויבך על צואריו עוד״, וחז״ל אמרו (ומובא ברש״י ויגש, בראשית מו, כט), שיעקב קרא בשעת מעשה קריאת שמע, ואמנם אם בן בוכה משמחה כל כך בעת שמוצא את אביו הבשר ודם, כמה על האדם לבכות משמחה כשהוא מוצא את אביו שבשמים שנשכח ממנו זמן של עידן ועדנים, וכשראה יעקב את הבכיה של שמחה מבנו נזכר באביו שבשמים וקרא קריאת שמע עם ״ואהבת את ד׳ אלקיך״.
יחואמנם ברגעים אלו הנהדרים בקודש אנו מוצאים את אחינו שהננו מתרחקים מהם בכל השנה מחמת קנאה ושנאה, מחמת איבה ותחרות, אנו מוצאים את אבינו שבשמים, היושב בסתר עליון ורחוק ממסתרי הלב שלנו ואיננו חלים ומרגישים כלל מהויתו שבקרבנו, ולבסוף אנו מוצאים את עצמנו גופא, כי בכל השנה אין לנו פנאי גם לזה.
יטואם ״שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב״ (תהלים קיט, קסב), האם יש שלל רב יותר גדול מזה?
כועל כן הננו כל כך שמחים, שמחים ובוכים...