מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהגיונות אל עמי — יום כיפור 40
אמזמור שיר ליום השבת. (ביוהכ״פ שחל בשבת)
ב״פגע בו אדם הראשון בקין, אמר לו, מה נעשה בדינך? אמר לו, עשיתי תשובה ונתפשרתי - התחיל אדם הראשון מטפח על פניו ואמר, כך הוא כחה של תשובה ולא הייתי יודע, מיד עמד אדם הראשון ואמר, מזמור שיר ליום השבת״ (בראשית רבה).
גא. כל היהדות הוא שבת אריכתא.
דיום הכיפורים שמורה ביותר מכל הימים עד כמה גדול כחה של תשובה נזדמן היום ביום השבת, וכאדם הראשון בשעתו, שכולנו הננו ניניו ונכדיו, נטפח גם כן על פנינו ונאמר, מזמור שיר ליום השבת.
הכי אי אפשר לשבת בלי תשובה כשם שאי אפשר לתשובה בלי שבת.
וובגופא דעובדא הנה כל גופה של היהדות הוא שבת אריכתא. על שלשה דברים עולם היהדות עומדת, על השבת, על שבת שבתון - יוהכ״פ, ועל עולם שכולו שבת - עולם הבא.
זכל השבוע - בשביל השבת, כל השבתות - בשביל השבת שבתון, וכל עולם המעשה, עולם הזה - בשביל עולם שכולו שבת, עולם הבא.
חהשבת מרכזת בקרבה את כל נצוצי הקדושה שמכל ימות השבוע, ויום הכיפורים מרכז בקרבו את כל נצוצי הקדושה שמכל שבתות השנה, ואם בשבת יש נשמה יתירה לגבי כל השבוע, הנה ביום הכיפורים יש נשמה יתירה לגבי כל השבתות, וכל זה בתור הכנה להנשמה העליונה שתתגלה לנו ביום שכולו שבת.
טובכן יום הכיפורים הוא הממוצע בין שבת ובין יום שכולו שבת, ואנחנו הננו קרובים היום יותר ליום שכולו שבת מכפי שהננו קרובים לימות החול.
יב. יום הכיפורים היום טוב שביום טוב.
יאיום הכיפורים הנהו לא רק השבת שבתון, אך גם היום טוב שבהימים טובים.
יבוכדברי הגר״א מווילנא זצ״ל על הכתובים בפרשת אמור (ויקרא כג, ב) ״דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם, מועדי ד׳ אשר תקראו אתם מקראי קדש אלה הם מועדי, ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון מקרא קדש״ וגו׳. שהקושיא על זה ידועה, שפתחה התורה במועדים ומסיימת בשבתות? ואמר על זה, כי כל המועדים ביחד מלבד יום הכיפורים המה ששה, שני ימים של פסח - כמובן בלי היום טוב שני של גליות - שני ימים של סוכות - יום אחד של שבועות ויום אחד של ראש השנה, ובכל הימים טובים הותרה מלאכת אוכל נפש, וזהו ״ששת ימים תעשה מלאכה״ אבל ביום הכפורים גם זה אסור, וזהו ״וביום השביעי שבת שבתון״.
יגובכן אם בשבת קודש, יום השביעי של ששת ימי המעשה, יש נשמה יתירה לגבי ימות החול, הנה ביום הכיפורים, שהוא גם כן יום השביעי של ששת מועדי ד׳, יש בו נשמה יתירה לגבי כל המועדים.
ידואם בכל מועדי ד׳ אי אפשר לנו בכל זאת להתקיים בלי מלאכת אוכל נפש, הנה ביום הכיפורים שבו אנו מתקרבים יותר לנשמת כל חי, הקב״ה, מלנשמת בשר ודם, אין אנו זקוקים כלל וכלל למלאכת אוכל נפש, בעוד שנשמתנו אנו מאכלת ומפרנסת את עצמה ביום הזה.
טוומזמור שיר ליום השבת, שהמכוון הוא ליום שכולו שבת, נאמר בעיקרו על יום הכיפורים, שבו אנו מרגישים כבר את היום שכולו שבת שאין בו לא אכילה ולא שתיה, אלא ״צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה״.
טזג. אנחנו שומרים את יום השבת והם - את יום הראשון.
יזמזמור שיר ליום השבת. אנחנו שומרים את יום השבת והם - את יום הראשון.
יחשומרי שבת המה מעט מזעיר, ושומרי יום הראשון רבים רבים מאד.
יטואמנם להיהדות אי אפשר לקדש רק את יום השביעי, היום האחרון שבשבוע ולא את יום הראשון של השבוע.
כמפני כי אצלנו ״הכנה דאורייתא״, וכדי לבוא לקדושה של יום אחד, עלינו להכין את עצמנו ששה ימים שלמים, ואז רק אז סוף הכבוד של הקדושה לבוא.
כאאצלנו נחוצה הכנה של רמ״ח מצוות עשה ושס״ה לא תעשה כדי להיות יהודים כשרים, ומכל שכן שכדי להיות ״קדושים״ הלא לזה אין שיעור ואין גבול להכנה הדרושה לזה, ואילו אצלם...
כבגם משה רבנו מבחר המין האנושי שבכל הדורות והזמנים, היה זקוק להכנה של שמונים שנה כדי להשיג את התואר של ״איש אלקים״, בעוד שאצל אחרים משיגים את התואר של ״בן אלקים״ תיכף ביציאתם לאויר העולם.
כגאצלנו, שהשבת הוא קודש הנה סדר השבוע מראה על ההתקרבות יותר ויותר להקדושה, ובעוד שהיום הראשון רחוק מהקדושה, קדושת השבת, ששה ימים שלמים, הנה היום השני כבר לא רחוק רק חמשה ימים, ואצל האחרים הרי הוא להיפך.
כדזהו ההבדל בין זקני תלמידי חכמים לזקני עם הארץ, שהראשונים כל זמן שמזקינים דעתם מיושבת עליהם, ואצל האחרונים להיפך כל זמן שמזקינים דעתם מטורפת עליהם.
כהוכנסת ישראל היא בת זוגה של השבת, שכל עיקרה בנויה על זה ש״טוב אחרית דבר מראשיתו״, ועיניה נשואות תמיד אל ״והיה באחרית הימים״.
כוכשמתחילים מחולין וגומרים בקדושה, כמו שאנו נוהגים, זהו מראה שהחולין המה האמצעי והקדושה היא התכלית, כי תמיד התכלית באה לבסוף, אבל כשמתחילים בקדושה וגומרים בחולין זהו מראה להיפך, שכל הקדושה הוא רק אמצעי להחולין.
כזומן השבת אנו באים לתשובה ומן התשובה לשבת, כי כשם שהשבת מורה לנו שאפשר לעשות מחולין קדשים, כך מורה לנו התשובה שאפשר לעשות מטומאה טהרה.
כחושתיהן אומרות לנו שהעיקר הוא ה״אחרית דבר״, ועל כן ״אפילו רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירים לו שוב רשעו״ (קדושין מ, א), ומאידך גיסא אפילו צדיק גמור כל ימיו ותוהא על הראשונות הנה כל זכיותיו כלא נחשבו.
כטוזהו שאמרו חז״ל על הכתוב ויכלו השמים והארץ ״א״ר המנונא, כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכלו, מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב״ה במעשה בראשית, שנאמר, ויכלו השמים, אל תקרא ויכולו אלא ויכלו״ (שבת קיט, ב), שהדגישו בהדגשה יתירה את ה״ויכלו״, כי אצל האחרים דוקא ההתחלה הוא העיקר, בעוד שאצלנו העיקר הוא ה״ויכלו״.
לבקיצור, אצלם המנוחה הוא בשביל תכלית העבודה, ואצלנו להיפך העבודה היא בשביל המנוחה, כי מנוחה וקדושה הם שמות נרדפים אצלנו, מפני שהמנוחה היא ״מנוחת אהבה ונדבה, מנוחת אמת ואמונה מנוחת שלום ושלוה והשקט ובטח״.
לאד. יום הכיפורים מגביה אותנו לשמי שמים.
לב״מזמור שיר ליום השבת יום שכולו שבת״ (סנהדרין צז, א).
לגהנה מתחרים המעופפים זה עם זה במדת ההגבהה שיכולים להגביה למעלה על ידי אירופלנים וצפלינים. ברם הדבר, שיום הכפורים עושה את כולנו למעופפים אין מי שיתחרה עמנו. כי יום הכיפורים מגביה אותנו עד לשמי שמים, עד לגבהי מרומים, במקום ששם כולו שבת, ואם כל האירופלנים מגביהים את הגוף של האדם הנה יום הכיפורים מגביה את הנשמה. כשאנו מביטים מגבהי האירופלן למטה יראו לנו בני אדם קטנים כחגבים, וכשאנו מביטים מגנזי מרומים של יום הכיפורים על עצמנו, הננו בעינינו גופא עוד קטנים ופחותים מחגבים.
לדואחרי ״מזמור שיר ליום השבת״ אנו קוראים בהתפעלות ״מה גדלו מעשיך ד׳ מאד עמגו מחשבותיך, איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת״, כלומר, כי הידען היותר גדול שבעולם יודע רק את ״תכלית הידיעה שלא נדע״, ומי שלא הגיע לתכלית הידיעה אינו יודע גם את זאת.
להוזהו שאמר ״איש בער״, ובער הוא גם החכם היותר גדול שבעולם ״לא ידע״, יודע את ה״לא יודע״ לכל הפחות, יודע את תכלית הידיעה כנ״ל, אבל ״וכסיל לא יבין את זאת״, אינו מבין את זאת גופא, שבשום אופן אי אפשר לדעת כלל.
לוה. קפיצת הדרך במקום ובזמן.
לזיש קפיצת הדרך במקום ויש קפיצת הדרך בזמן, כי גם לזמן יש דרך כמו למקום, על ידי קפיצת הדרך זכה יעקב אבינו שנתקפל כל ארץ ישראל תחת ראשו, ועל ידי קפיצת הדרך בזמן אפשר שכמה שנים מתרכזות ברגע אחד.
לחוכשם שלפעמים רגע יתראה לנו לנצח נצחים, כך אפשר לצמצם נצח נצחים ברגע אחד.
לטויום הכיפורים שאנו באים למדרגת ״והנה ד׳ נצב עליו״, הננו באים למדרגה של יעקב אבינו, למדרגה של קפיצת הדרך, לא במקום אך בזמן, ואת כל נצוצי הנשמה המפוזרים בכל שס״ה ימות השנה מצטמצמים ומתרכזים אצלנו ברגע אחד, ברגע נהדר בקודש הזה.
מואז ״מזמור שיר ליום השבת לעולם שכולו שבת״, ומכאן, מיום הכיפורים רק טיסה אחת להנצח נצחים של העולם שכולו שבת.
מאו. עזר וכנגדו.
מבמזמור שיר ליום השבת. וכנסת ישראל כידוע היא בת זוגה של השבת, ועל כל בת זוג נאמר ״ואעשה לו עזר כנגדו״ וכדברי חז״ל ״זכה עוזרתו לא זכה כנגדו״ (יבמות סג, א), וכן הוא גם כן עם השבת, אם הננו זוכים ושומרים את השבת אז אין לנו עוזרת יותר טובה ממנה, אבל אם אין אנו זוכים, אז בא הכנגדו מצדה.
מגבזמן שאנחנו מקדשים את השבת השבת מקדש אותנו.
מדבזמן שבני ישראל שומרים את השבת, הנה השבת שומרת גם אותנו.
מהכי היחס שבין כנסת ישראל לשבת הוא יחס של גומלין ״שמור לי ואשמור לך״.
מוברם הדבר, שה״מזמור שיר ליום השבת״ מזכיר לנו את חובתנו הגדולה לגבי השבת, לגבי השבת שבתון ולגבי היום שכולו שבת.