מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהגיונות אל עמי — וירא 16
אמלאכים ואנשים
ב״ויבאו שני המלאכים סדמה בערב״ (בראשית יט, א).
גא. לבשו מלאכות.
ד״הכא את אמר מלאכים ולהלן קורא אותן אנשים? אלא להלן שהיתה שכינה על גביהן קראן אנשים, כאן שהסתלקה שכינה מעל גביהן לבשו מלאכות, אמר רבי תנחומא אמר רבי לוי, אברהם שהיה כחו יפה נדמו לו בדמות אנשים, אבל לוט על ידי שהיה כחו רע נדמו לו בדמות מלאכים״ (בראשית רבה פ״נ, ב).
ההנה כעין זה מה שאמרו ״מפני מה ת״ח שבבבל מצויינין? לפי שאינן בני תורה״ (שבת קמה, ב).
וכי זהו כלל גדול, שבמידה שאין הבנה להפנימיות, במידה זו מקפידים ביותר על החיצוניות, ובמידה שמביטים ביותר אל תוכן הדבר במידה זו אין מביטים כל כך על מראהו, ולא בכל פעם מתאימים ה״גידול והמראה״ אל ה״טעם והריח״, ויש דוקא כאלה שאין בהם לא טעם ולא ריח המתהדרים ומתנפחים בה״גידול ומראה״ שלהם.
זואם תלמידי חכמים שבבבל מצויינים יותר בלבושיהם ובהנהגותיהם, שמע מינה שאינם בני תורה, ואין המקום מקום תורה, ואם אין הצטיינות ברוחם, בעל כרחם עליהם להצטיין בלבושיהם ובדברים חיצוניים אחרים כדומה.
חוזהו שאמרו שדוקא ״כיון שהסתלקה שכינה מעל גביהן לבשו מלאכות״, השכינה זו הוא הפנימיות, והלבוש זהו החיצוניות, וזו היא הנותנת, שבירידת האחת מתרוממת השניה.
טאו ״אברהם שהיה כחו יפה נזדמנו לו בדמות אנשים״ וכו׳, כי גם המקום גורם בזה, ואפשר שלא תהיה הסיבה בהשתנות המהות של התלמיד חכם גופא, אך בהשתנות המקום, במקום של בני אברהם מבינים ומעריכים גם את אלה שנדמה כאנשים, אבל במקום של בני לוט מעריכים רק את אלה שנדמו כמלאכים.
יוזהו ההבדל בין הרבנים האורטודוקסיים ובין הרבנים הריפורמיים, הראשונים מלובשים כאנשים גם בשרתם בקדש, והאחרים לובשים דוקא מלאכות בבית הכנסת ובכל עבודת הקודש כביכול.
יאב. רבנן ואצלא דרבנן.
יב״א״ר יוסי בן קסמא, פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד ונתן לי שלום והחזרתי לו שלום, אמר לי, רבי, מאיזה מקום אתה? אמרתי לו, מעיר גדולה של חכמים וסופרים אני, אמר לי, רבי, רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובים ומרגליות, אמרתי לו, אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובים ומרגליות שבעולם אינני דר אלא במקום תורה״ (אבות פ״ו, מ״ט).
יגוהשאלה ידועה, מאין ידע ר׳ יוסי בן קסמא שהמקום המדובר איננו באמת מקום תורה הלא אפשר גם כן שתהיה תורה וגדולה במקום אחד?
ידאבל באמת מהשאלה גופה, השאלה ״רבי, מאיזה מקום אתה״? מזה גופא הכיר היטב, שהמקום שממנו הוא בא איננו כלל מקום תורה.
טוכי זה ההבדל בין מקום תורה ובין מקום עמי הארץ. במקום תורה מכירים את הרבנן על פי גדולתם בתורה וביראה, אבל במקום עמי הארץ מכירים את הרבנן רק על פי האצטלא דרבנן, ומי שמלובש באצטלא דרבנן כבר רבי יתקרי בפי כל.
טזוזהו שמספר ר׳ יוסי בן קסמא: ״פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד ונתן לי שלום והחזרתי לו שלום״, כלומר, שלא ראה בי כלום ולא הכיר אותי מעולם וכל ההיכרות שביני ושבינו היתה רק היכרות של ״שלום עליכם, עליכם שלום״, כדרך שני אנשים הבלתי ידועים זה לזה מתמול שלשולם, כשהם נפגשים יחד. והראיה, שלא ידע כלל גם את מקומי הקבוע, ובכל זאת הוא פונה אלי בשם ״רבי״ ואומר ״רבי מאיזה מקום אתה״, הלא זהו סימן מובהק, שהוא ממקום שדנים שם רק מפי ה״איצטלא דרבנן״, ומי שמלובש באיצטלא כזו, כבר בשם רבי יתקרי, ובמקום שכזה איני רוצה לדור אפילו עבור אלף אלפים דינרי זהב וכו׳.