חפץ חיים — חלק ראשון: הלכות איסורי לשון הרע, כלל ח 7

אוְדַע עוֹד, דְּאִם מֻחְזָק בָּעִיר לְרָשָׁע (יד) מִפְּנֵי שְׁאָר עִנְיְנֵי עֲבֵרוֹת, שֶׁמֻּתָּר עֲבוּרָם לְגַנּוֹתוֹ, (טו) גַּם כֵּן דִּינָא הָכֵי {כך}, (ועַיּן בִּבְאֵר מַיִם חיִּים הפּרָטִים, שֶׁצָּרִיךְ לָזִה), וְאֵיזֶהוּ מֻחְזָק? כָּל שֶׁהֻסְכַּם בִּפְנִי אַנְשֵׁי הָעִיר לְרָשָׁע, עַד שֶׁלֹּא יִפּל לָהֶם בּוֹ סָפֵק (מֵחֲמַת שְׁמוּעוֹת הָרָעוֹת, שֶׁיּוֹצְאוֹת עָלָיו תָּמִיד מֵעִנְיְנִי נֵאוּף וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, דְּבָרִים שֶׁנִּתְפַּשֵּׁט יְדִיעַת אִסוּרָן בְּכָל יִשְׂרָאֵל), אֲבָל אִם יָצָא עָלָיו קוֹל בְּעָלְמָא בִּלְבַד, אָסוּר לִסְמֹךְ עַל זֶה לְגַנּוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, וַאֲפִלּוּ לְהַחְלִיט בַּלֵּב אָסוּר, וּכְמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ לְעֵיל בִּכְלָל ז'. (וְאַף שֶׁיָּרֵאתִי מְאֹד לְהַעְתִּיק דִּין הַזֶּה מִפְּנִי בַּעֲלֵי הַלָּשׁוֹן, שֶׁכְּשֶׁיִּשְׁמְעוּ עַל אֶחָד שֶׁמֶץ דְּבַר מַה, תֵּכֶף יַחְזִיקוּ אֶת הָאִישׁ הַהוּא לְמֻחְזָק בְּרֶשַׁע וִיגַנּוּ אוֹתוֹ וְיִתְלוּ אֶת הַהֶתֵּר בַּסֵפֶר הַזֶּה, עִם כָּל זֶה לֹא הִשְׁמַטְתִּיו, כְּמַאֲמָרָם זַ"ל בְּבָבָא בַּתְרָא {דף פ"ט} עַל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, אֲמָרָה וּמֵהַאי קָרָא אֲמָרָה, {הושע י"ד י'}: "כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה' וְצַּדִּיקִים יֵלְכוּ בָם וּפוֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם").