חפץ חיים — חלק ראשון: הלכות איסורי לשון הרע, כלל ח 8

אוְדַע, דְּמַה שֶּׁיֵּשׁ אוֹמְרִים, {טז} דְּמֻתָּר לְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע עַל בַּעֲלֵי הַמַּחֲלֹקֶת, (יז) דַּוְקָּא אִם הוּא רוֹאֶה, שֶׁעַל יְדֵי שֶׁיְּגַלֶּה לִפְנֵי אֲנָשִׁים אֶת גֹּדֶל תַּרְמִיתָם בְּזֶה הָעִנְיָן, וְיִרְאוּ שֶׁאֵין הַדִּין עִמָּם, מִתּוֹךְ זֶה תֻּשְׁבַּת הַמַּחֲלֹקֶת, אֲבָל בְּלָאו הָכִי {בלי זה} אֵין שׁוּם חִלּוּק בַּדָּבָר. גַּם צָרִיךְ לְאֵלּוּ הַפְּרָטִים שֶׁאֲבָאֵר:

בא שֶׁהַדְּבָרִים, שֶׁעַל יָדָן הֻסְכַּם בְּדַעְתּוֹ שֶׁהֵם בַּעֲלֵי מַחֲלֹקֶת, יֵדַע מֵעַצְּמוֹ, וְלֹא יִסְמֹךְ בָּזֶה עַל שְׁמִיעָה מֵאֲחֵרִים, אִם לֹא (יח) שֶׁנִּתְבָּרֵר לוֹ שֶׁהוּא אֱמֶת.

גב צָרִיךְ (יט) שֶׁיְּכַוֵּן לַתּוֹעֶלֶת הַנַּ"ל, וְלֹא מִצַּד שִׂנְאָה.

דג אִם בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ לְהַשְׁקִּיט הַמְּרִיבָה (כ) בְּאֹפֶן אַחֵר, שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לְדַבֵּר עֲלֵיהֶם, כְּגוֹן, עַל יְדֵי (כא) הוֹכָחָה וְכַיּוֹצֵּא בָּזֶה, אָסוּר לוֹ לְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע עֲלֵיהֶם, אִם לֹא שֶׁהוּא יָרֵא לְהוֹכִיחָם, פֶּן כְּשֶׁיֵּדְעוּ בַּעֲלֵי הַמַּחֲלֹקֶּת מִזֶּה, שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ עִמָּהֶם, יָפֵרוּ עֲצָתוֹ, וְשׁוּב לֹא יִהְיֶה לוֹ עֵצָּה, אֵיךְ לְתַקֵּן אֶת הַדָּבָר, אַךְ בְּעִנְיָן כָּזֶה צָּרִיךְ שִׁקּוּל הַדַּעַת גָּדוֹל, וְלֹא יְמַהֵר לְהַחְלִיט הַדָּבָר בְּדַעְתּוֹ לְהַטִּיל שֵׁם בַּעֲלֵי הַמַּחֲלֹקֶת עַל צַד אֶחָד, רַק שֶׁיִּתְבּוֹנֵן הֵיטֵב עַל פִּי הַתּוֹרָה, מִי הֵם בַּעֲלֵי הַמַּחֲלֹקֶת. וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לְבָרֵר בְּדַעְתּוֹ הַדִּין עִם מִי, שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה - עָדִיף.