טהרת המשפחה — פרק ד׳

בשבעה נקיים / הכנות להפסק טהרה

בבדיקת 'הפסק טהרה' צריכה להיעשות בבד רך ולבן, כדי שאם נותר דם בנרתיק – הוא ייראה על הבד (שו"ע יו"ד קצו, ו). אין לבדוק בממחטת נייר לבנה (טישו), שמא תתפורר או תיקרע והבדיקה תתקלקל. אמנם בשעת הדחק כשאין פתרון אחר, אפשר לבדוק בה תוך זהירות שלא תיקרע. רגילים לקרוא לבדים שבודקים בהם 'עדי-בדיקה', והם נמכרים במרכולים, וכבר בימי התלמוד נהגו למכור בדים לבדיקה (נדה יז, א).

בלפני בדיקת 'הפסק טהרה' יש לנקות את תוך הנרתיק משיירי דם בעזרת בד רטוב כגון 'עד-בדיקה', כי לעיתים הדימום מהרחם כבר פסק, אבל נותרו בנרתיק שיירי דם, ובלא ניקויים הבדיקה לא תצא טובה.

בהחוששת שאם תבדוק בבד יבש תפצע את הנרתיק, תוכל ללחלח מעט את 'עד-הבדיקה', ובתנאי שלא יהיה ממש רטוב, שמא הרטיבות תמוסס ותעלים טיפת דם. כמו כן תוכל למשוח את הנרתיק בשמן, ובתנאי שתעשה זאת זמן מה לפני הבדיקה, כדי שהשמן יספיק להיספג בעור הנרתיק ולא יחפה על הדם.

בטוב לנקות לפני בדיקת 'הפסק טהרה' את סביבות אותו מקום עם מגבון או מים, כדי להבטיח שלא נותרו שם שיירי דם ולכלוך שעלולים לעורר ספקות לגבי הבדיקה. וכן טוב לנקות את האצבעות ולהסתכל שאין עליהן שיירי אודם וכדומה.

גשבעה נקיים / צורת הבדיקה

גכדי לבצע את הבדיקה צריך לעטוף את האצבע בעד, להכניס אותה לעומק הנרתיק כפי האפשר בלא מאמץ, ולבדוק בנחת בחורים ובסדקים, היינו להצמיד את העד לכל צדי הנרתיק, כך שגם אם יש דם בקפלים שבנרתיק – הוא ייראה על העד. לאחר הבדיקה תתבונן בעד: אם יש עליו דם – הבדיקה נפסלה. אם אין עליו אחד מצבעי הדם הטמאים (לעיל ב, ג), גם אם יש עליו הפרשות בצבע אחר, הבדיקה כשרה, ותוכל להתחיל בספירת שבעת הנקיים.

גאם נמצא על העד דם או ספק דם, כדאי לנקות שוב את הנרתיק עם בד רטוב, ועוד לפני השקיעה לנסות לפסוק שוב בטהרה, כדי להתחיל בשקיעת החמה את שבעת הנקיים. לכן כדאי לקיים את בדיקת הפסק הטהרה מספיק זמן לפני השקיעה, כדי שבמקרה הצורך יישאר זמן עבור ניקוי נוסף ובדיקה חוזרת.

גמי שאינה יכולה להכניס את האצבע לתוך הנרתיק, כגון בתולה, תבדוק עם העד עד מקום הבתולים (להלן ח, ג). כמו כן אשה שיש לה בנרתיק פצע שעלול לדמם בעת הבדיקה, תבדוק עד מקום הפצע, שהעיקר הוא שתבדוק כפי האפשר לה.

דשבעה נקיים / מוך דחוק לאחר הפסק טהרה

דמנהג הידור ישנו לנשים, שבנוסף לבדיקת 'הפסק טהרה', מקיימות גם בדיקת 'מוך דחוק' בבין השמשות. כלומר מניחות 'עד-בדיקה' בנרתיק, שיהיה דחוק שם מלפני השקיעה ועד לאחר צאת הכוכבים, כדי שתדע בלא שום ספק שאכן פסק דמה. זמן שקיעת החמה מפורסם בלוחות, ולכתחילה יש להשהות את המוך קרוב לחצי שעה. אמנם מוסכם שמנהג 'מוך דחוק' הוא מנהג הידור שאינו מעכב.

השבעה נקיים / דין פולטת שכבת זרע

הלקראת מעמד הר סיני הצטוו ישראל: "הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה" (שמות יט, טו). בארו חכמים שבשלושת הימים שלאחר החיבור נפלט מהנרתיק זרע שבכוחו להוליד, ולכן אובדנו מלוּוה בטומאה, וכדי שגם הנשים יקבלו את התורה בטהרה, נצטוו הגברים לפרוש מנשותיהם שלושה ימים (שבת פו, ב). כמו כן הורו חכמים, שבני זוג שקיימו חיבור, ולאחר זמן ראתה האשה דם ונטמאה, גם אם פסק דמה לזוב, כל עוד יש אפשרות שתפלוט מן הנרתיק שכבת זרע שבכוחה להוליד, אינה יכולה להתחיל לספור שבעה נקיים. מפני ששבעת הימים צריכים להיות נקיים גם מפליטת שכבת זרע. אבל לאחר שלוש יממות (72 שעות) מהחיבור, הזרע כבר מאבד את חיוניותו, ופליטתו אינה סותרת את ספירת שבעת הנקיים. שתי שיטות עיקריות ישנן בדין ההגבלות הנגזרות מהלכה זו, שיטת השולחן ערוך ושיטת הרמ"א:

הלשיטת השולחן ערוך (קצו, יא; יג), לאחר שלוש יממות מהחיבור אפשר להתחיל לספור שבעה נקיים. אולם כיוון שבפועל שלוש היממות נפרשׂות על ארבעה ימים, רק לאחר סיום היום הרביעי, אפשר להתחיל את שבעת הימים הנקיים. כלומר, אם החיבור היה ביום ראשון, בין בתחילתו בליל ראשון שהוא מוצאי שבת ובין בסופו לפני השקיעה, שלוש היממות יסתיימו בסוף יום רביעי, ושבעת הימים הנקיים יתחילו בליל חמישי. ואף אם הדימום נמשך שעה אחת בלבד, אין להתחיל שבעה נקיים לפני כן, שמא תפלוט שכבת זרע. אמנם אם תרצה להקדים, תוכל להוציא את כל הזרע שנותר בה על ידי ניקוי תוך הנרתיק בעזרת בד או רחיצה באמבטיה של מים חמימים, ולאחר מכן תוכל לפסוק בטהרה ולהתחיל את שבעת הימים הנקיים בלא להמתין לסיום ארבעה ימים מהחיבור. כך ההלכה לדעת רוב הראשונים, וכן נהגו בחלק מקהילות יוצאי ספרד והמזרח.

ושבעה נקיים / שיטת הרמ"א והמחמירים

ולשיטת הרמ"א, לעולם צריך להמתין חמישה ימים מתחילת הראייה, ורק לאחר מכן אפשר להתחיל בספירת שבעת הנקיים. מפני שאם החיבור היה בבין השמשות שבין יום ראשון ליום שני, יש לחשוש שיטעו לחשוב שהיה ביום ראשון ואפשר לפסוק בטהרה בסוף היום הרביעי, ולהתחיל בשבעת הנקיים בתחילת ליל חמישי; ובאמת החיבור היה בתחילת ליל שני ושלוש היממות נמשכות עד לתוך ליל חמישי, וממילא אפשר לפסוק בטהרה רק בסוף יום חמישי ולהתחיל בשבעת הנקיים בליל שישי. גם לא רצו לסמוך על ניקוי הנרתיק, שמא לא ינקו אותו היטב. וגם לא רצו לחשב את הימים מיום קיום החיבור, שמא ישכחו אם היה חיבור ואימתי היה. וכדי שלא ליצור חילוקי דינים שעלולים לבלבל, קבעו שגם אם לא היה חיבור בכל התקופה שלפני כן, לעולם אין להתחיל שבעה נקיים לפני שיעברו חמישה ימים מעת תחילת הדימום, ויום תחילת הדימום הוא הראשון מהחמישה.

והיו קהילות שבהן נהגו להחמיר יותר, והתחילו לספור שבעה נקיים רק לאחר שישה או שבעה ימים מתחילת ראיית הדם. ואף שאין לכך מקור בהלכה, כפי הנראה, כיוון שאצל נשים רבות דימום הווסת נמשך יותר מחמישה ימים, והיו נשים שלא ביצעו כהלכה את בדיקת 'הפסק טהרה', והתחילו לספור שבעה נקיים לפני שהדימום נפסק לחלוטין, קבעו גדר שלא יתחילו בשבעה נקיים לפני שיעברו שישה או שבעה ימים מתחילת הווסת. אולם כיוון שזו חומרא יתרה, רוב גדולי ישראל דחו אותה. לפיכך, מנהג המחמירים הוא כשיטה המבוארת ברמ"א, שהתקבלה בכל קהילות אשכנז, ובקהילות רבות של יוצאי ספרד וארצות המזרח.

וראוי לציין שבדרך כלל אין במנהג זה חומרא, שכן רוב הנשים ממילא אינן יכולות לפסוק בטהרה לפני שיעברו חמישה ימים מתחילת ראייתן. אמנם לאותן נשים שיש וסת קצר יש בכך חומרא, ובעיקר זו חומרא לאשה שנטמאה מחמת כתם או דימום קצר שלא במסגרת וסת.

זשבעה נקיים / האם מותר לשנות המנהג

זרבים שואלים האם בני קהילות שנהגו כשיטת הרמ"א רשאים לשנות מנהגם לשיטת השולחן ערוך. חשוב לציין שאין בשאלה זו רק רצון להקל אלא גם מגמה של מצווה, שכן מצוות עונה היא מצווה חשובה מהתורה, וכל חומרא שמוסיפה ימי איסור פוגעת בה. כמו כן, הוספת ימי איסור עלולה להביא לידי עבירה. בנוסף, ניתן לומר שמנהג הרמ"א מבוסס על מצב שבו היו פחות אמצעים לנקות את הנרתיק היטב, וגם חלק מהנשים לא היו מלומדות והיה חשש סביר שיטעו בחשבונן, וכדי למנוע זאת החמירו וקבעו קו ישר ופשוט עבור כל המצבים. אבל כיום, ראוי לחזור להורות כעיקר ההלכה. ועוד, שאולי מנהג הקהילות המחמירות מחייב במלא חומרתו במקום שבו נהגו בני כל הקהילה להחמיר, אולם כיום שהתקבצנו לארץ ישראל, יוכלו המחמירים לנהוג כשיטת השולחן ערוך שמבוססת על דעת רוב הראשונים.

זלמעשה, למרות הטענות החזקות של הרוצים להקל, בלא הסכמה רחבה של רבנים, אין אפשרות להחליט על שינוי המנהג, שכן החינוך לקיום המצוות מבוסס במידה רבה על שמירת המסורות והמנהגים.

זאבל כאשר אין בכך שינוי ברור של המנהג, מותר לבני הזוג לקבל עליהם את שיטת ה'שולחן ערוך'. ראשונים לכך הם יוצאי קהילות ספרד והמזרח, שאף אם בקהילתם נהגו להחמיר כרמ"א, כיוון שברוב ההלכות נוהגים בני קהילתם כ'שולחן ערוך', אין שינוי גדול בכך שגם בהלכה זו ינהגו כמותו.

זכמו כן כאשר הכלה מיוצאי ספרד או המזרח והחתן מיוצאי אשכנז, יוכלו לנהוג כ'שולחן ערוך'. ואף שמקובל שהאשה הולכת אחר מנהגי בעלה, אפשר שבדיני הנשים תמשיך כמנהג אימהּ, ובמיוחד בדין זה שעיקר ההלכה כדעת ה'שולחן ערוך'.

זואם שני בני הזוג מיוצאי אשכנז, והם רוצים מאוד לשנות את מנהגם, עליהם להתייעץ על כך עם רבם.

חשבעה נקיים / שבעת הנקיים ובדיקותיהם

חשבעת הימים הנקיים הם שבע יממות שבהן האשה אינה רואה דם, ובסיומן תוכל לטבול. היממה מתחילה בתחילת הלילה. נמצא שבאותו ערב בשבוע שבו התחילה את שבעת הנקיים, תוכל לטבול בשבוע הבא. לדוגמא, אם פסקה בטהרה לקראת צאת השבת והתחילה לספור שבעה נקיים בצאת השבת, בצאת השבת בשבוע הבא תוכל לטבול.

חבשבעת הימים הללו האשה צריכה לשים לב שהיא נקייה מדימום, ושימת הלב צריכה להיעשות על ידי בדיקות. לכתחילה תבדוק את עצמה פעמיים בכל יום, אחת בבוקר ואחת לפני שקיעת החמה. ואם קשה לה, תבדוק את עצמה בכל יום פעם אחת. בדיקות אלה נעשות כדוגמת בדיקת 'הפסק טהרה', על ידי בד לבן, רך וסופג, בעומק הנרתיק ב'חורים ובסדקים', כלומר תוך הצמדת העד לכל צדי הנרתיק (כמבואר בהלכה ג, 4). לאחר הבדיקה תתבונן ב'עד הבדיקה', ואם מצאה עליו מראה דם, כל הימים שספרה עד אז נפסלו, שכן שבעת הימים צריכים להיות רצופים. כדי להיטהר עליה לשוב ולפסוק בטהרה לקראת הערב, ובלילה תתחיל מחדש בספירת שבעה ימים (שו"ע יו"ד קצו, י).

חבשעת הצורך, אשה שגם הבדיקות היומיות קשות לה, יכולה לבדוק את עצמה ביום הראשון וביום השביעי בלבד (שו"ע יו"ד קצו, ד). כמו כן אשה שלעיתים רואה כתמים, לכתחילה תבדוק את עצמה ביום הראשון וביום השביעי בלבד (ואם יש שם פצע, תבדוק עד מקום הפצע, כמבואר לעיל סעיף ג). בשעת הדחק, אם בדקה את עצמה רק פעם אחת במשך שבעת הימים בנוסף לבדיקת 'הפסק טהרה', תוכל להקל ולטבול.

טשבעה נקיים / לבישת לבנים

טלאחר בדיקת הפסק טהרה תלבש תחתונים נקיים שאין עליהם כתמי דם. כמו כן אשה שאינה לובשת תחתונים בלילה, תבדוק שהסדין והשמיכה שלה נקיים מכתמי דם (שו"ע יו"ד קצו, ג). מנהג כשר ללבוש תחתונים לבנים במשך שבעת הימים הנקיים (רמ"א, או"ח שם). אפשר לקיים מנהג כשר זה גם על ידי תחתונית לבנה, וכיוון שאינה מקבלת טומאה, כתמים שיימצאו עליה לא יפסלו את שבעת הנקיים.

טאשה שעלולה לראות כתמים מחמת פצעים בנרתיק או ברחם, או מחמת התקן תוך רחמי או כדורים הורמונליים וכדומה, תלבש מלכתחילה תחתונים צבעוניים או שחורים (רע"א תנינא לד; מהרש"ם א, פא).

ישבעה נקיים / המוּדעוּת לספירת שבעת הנקיים

ילכתחילה האשה צריכה שלא להסיח את דעתה מספירת שבעת הנקיים, וגם אם ראתה מראה שנראה כטמא וחשבה שעליה לפסוק שוב בטהרה, לא תגמור זאת בליבה, שכן אולי יתברר על ידי הוראת חכם שהמראה טהור ותמשיך את הספירה הראשונה. וכן אם בעלה יצא לנסיעה ארוכה, לא תפסיק לספור שבעה נקיים, שמא יְשַׁנֶּה את תוכניתו ויחזור מוקדם. אולם בדיעבד, גם אם חשבה באמצע שבעת הימים הנקיים שלא להמשיך לסופרם, ושוב רצתה להמשיך בספירתם, כל שלא ראתה דם בינתיים, רשאית לחזור לספירתה הראשונה ולטבול.

יאין מצווה לספור את שבעת הימים בפה כדרך שסופרים ספירת העומר, אלא כל שצריך הוא שהאשה תזכור שהיא בשבעת הימים הנקיים.